צעירי יהדות ארה"ב מתרחקים מישראל

בחירתה של אלכסנדריה אוקאסיו-קורטס (28) בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בניו-יורק לבית הנבחרים, שהתקיימו ביוני השנה, היא רק סממן אחד של שינוי עמוק שעוברת ארצות-הברית והעולם בכלל. מקנצלר בן 31 באוסטריה וראשת ממשלה בת 37 בניו-זילנד, דרך יותר מ-19 נציגים מתחת לגיל 35 בבונדסטאג הגרמני, ועד לאלכסנדריה קורטס מברונקס, ניו-יורק, דמוקרטית פרוגרסיבית שנמנית עם הפלג של הסנטור ברני סאנדרס במפלגה הדמוקרטית.

העולם מואס במנהיגות הוותיקה, בגוורדיה הישנה, הממוסדת, הלבנה והטובה והופך שייך למילניאלס. ומערכת היחסים החשובה ביותר של ישראל עם ארצות-הברית - לא ערוכה לשינוי הזה.

סקר שפורסם לאחרונה בידי הוועד היהודי-אמריקאי (AJC), ממחיש בבירור את הפער. לא רק בין מדינת ישראל ליהדות ארצות-הברית, אלא בעיקר כלפי דור המילניאלס היהודי, שרק 40%-45% מהם הביעו תמיכה במדינת ישראל בסוגיות גיאופוליטיות (בניגוד ליותר מ-60% באוכלוסייה היהודית הכללית בארה"ב).

מדינת ישראל הולכת ומפספסת את המילניאלס היהודים האמריקאים והקהילה היהודית בארה"ב הולכת ומאבדת את המילאניאלס הישראלים. הם נחושים, חכמים, צורכים את החדשות שלהם אונליין וברשתות חברתיות, אינדיבידואליסטים, והם יתמכו בחלש באשר הוא. הם בעיקר שואלים בכל רגע אפשרי - מה ייצא לי מזה (What's in it for me)?

בישראל אנו עדים לתמונת מראה של זה. יושב לו הצעיר הישראלי, עובד בחברה גדולה, מרוויח משכורת ממוצעת, גר בעיר שינה ונוטה להצביע לימין. מה אכפת לו מהקשר עם יהדות ארצות-הברית? למה היא חשובה לו? איך היא משפרת לו את מחיר הקוטג'?

הבעיה דומה בשתי הקהילות, מאחר שמי שמוביל את מערכת היחסים, על כל רבדיה, הוא דור ההורים. מחברי הכנסת והשרים, דרך ראשי ארגונים חברתיים ועד לדיפלומטים המובילים. אנשים טובים וראויים, עתירי זכויות, אבל הם פשוט לא מבינים איך חושבת צעירה בת 28, ניו-יורקית, דמוקרטית, ליברלית ומשכילה.

הפתרון לא יגיע מההנהגה הקיימת, אלא מתוך החברה האזרחית.

ראשית, דרך התקשורת. קחו לדוגמה את הפאנלים המתקיימים חדשות לבקרים ביחס למערכת היחסים בין המדינות. מי יושב בהם? גברים שבעים - בגיל ממוצע 55. זה חייב להשתנות. אנחנו צריכים יותר אנשים כמו דיויד קיז, 34, דובר ראש הממשלה הצעיר והרהוט לתקשורת הזרה - ופחות בנימין נתניהו.

שנית, תוכן השיחה. אין מה לייפות את המציאות ולערוך סרטונים על דברים שישראל לא מצטיינת בהם, כמו נישואין אזרחיים. יש מספיק מקומות שבהם אנו מצטיינים באופן טבעי ולא מתאמץ. זה ההבדל בין הסברה לבין תוכן אמיתי. אנחנו צריכים ליצור חיבור דרך ערכים משותפים, רעיונות של תיקון עולם, שוויון מגדרי, טכנולוגיה, יצרנות ויצירתיות. רעיונות אלה מחברים את הצעיר האמריקאי היהודי אל מדינת ישראל הרבה יותר מכל ניסיון "מוסדי" לשכנע את יהדות ארצות-הברית, שברני סנדרס והמפלגה הדמוקרטית הולכים לכיוון אנטישמי ומסוכן.

ולבסוף - קהל היעד. הדרך היחידה להבנה ולקירוב חייבת להגיע דרך הדור הבא. או בעצם - הדור הנוכחי. עלינו להתמקד במיליניאלס. אלה שבשנים הקרובות יובילו בעצמם את הקרנות, הממשלות והחברות הגדולות. הם צריכים לדעת, כבר היום, שמדינת ישראל טובה לעולם, לערכים שהם מאמינים בהם, וטובה להם באופן אישי. גם בלי קשר לאותו איום קיומי שסבא דיבר עליו כשלחלוחית בעיניו, והוא משלשל עוד פני לקופסה הכחולה של קק"ל.

■ הכותב הוא מנכ"ל מכון אבא אבן לדיפלומטיה במרכז הבינתחומי הרצליה.