מלחמת הסחר בין סין לארה"ב: טראמפ מציג "אבו עלי" מסוכן

לאיומיו האחרונים של הנשיא טראמפ להעלות את ההיטלים והמכס על היבוא מסין ל-25%, פי שניים ויותר מההיטלים בשיעור של 10% שאך הוטלו, אין היגיון וטעם, והם גם מסוכנים. לא אסון אחד ולא שניים התרחשו בעקבות מה שהתחיל כ"אבו עלי" (ניסיון הרתעה באמצעות עשיית רושם מפחיד שאינו אמיתי) לא מחושב של מנהיג שפיו, או ציוציו במקרה הזה, מהירים משכלו.

בראש אסונות ה"אבו-עלי" עומדת כנראה מלחמת העולם הראשונה, המלחמה ששינתה את ההיסטוריה בכלל ואת ההיסטוריה של המזרח התיכון בפרט. לאחר רצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי בידי כנופיית קיצונים סרבים החליטה האימפריה האוסטרו-הונגרית להיפרע מהם ולכבוש את סרביה. האימפריה דאז, ממש כמו האימפריה האמריקאית היום, לא הצליחה להבחין כי אף שמאחוריה מאות שנים של תהילה עתידה לוט בערפל, וכי אין היא אלא מת-חי ששנותיו ספורות.

וכך, אף שסרביה נכנעה לאולטימטום שהציבה לה האימפריה, זו בכל זאת הייתה נחושה להפגין את שריריה. דא עקא לסרביה הייתה אחות גדולה, רוסיה. לפיכך, מצד האוסטרים הוזעקה האח הגדולה מטעמה, גרמניה.

בראש המדינה הגרמנית עמד הקיסר וילהלם. הוא היה ילד מגודל שאהבתו למשחקי צבא, טקסים ומדים עמדה ביחס הפוך לתבונתו, יציבותו הנפשית והבנתו במדינאות או באסטרטגיה. מדובר היה בקריקטורה חיוורת של מייסד הקיסרות הגרמנית 40 שנה קודם לכן, "קנצלר הברזל" אוטו פון ביסמרק.

הואיל ומדיניותו של הקיסר כונתה a place in the sun ("מקום בשמש") והייתה מעין גירסה מוקדמת יותר של מה שניתן היה לכנות היום Making Germany Great Again , נתן הקיסר לאוסטרים צ'ק פתוח לחוש לעזרתם בכל מקרה.

ממש ברגע האחרון, לאחר שכבר ניתנו הוראות השינוע של הצבא הענק, נמלך הקיסר בדעתו וביקש ממפקד צבאו הלמוט פון מולטקה "הצעיר", לעצור את המהלך ואת הרכבות עמוסות החיילים והציוד שהתגלגלו לגבול הבלגי-צרפתי, אך זה השיב במילות האלמוות: "הדבר בלתי אפשרי", והקיסר התקפל.

ה"אבו-עלי" הפכה למדיניות. בין ההמונים המריעים צעד הצבא והקיסר הכריז בהתלהבות, שעה שכל המפלגות ברייכסטאג הביעו תמיכה, כי "כאשר הדבר מגיע למלחמה, נעלמות המפלגות וכולנו אחים". וכך, כשהיא נתמכת מקיר לקיר על ידי "חוכמת ההמונים" היודעת כול, צעדה גרמניה עם רון בלב לקטסטרופה הידועה היום בשם "המלחמה הגדולה", המלחמה שנועדה לסיים את כל המלחמות. היא תעלה בחייהם של יותר מ-10 מיליון צעירים, שרובם אירופים, ותעלה את גרמניה על מסלול של חורבן שיסתיים סופית רק ב-1989 עם איחודה, ואף זאת לאחר אובדן ליבה ההיסטורי, פרוסיה.

 עובדי הייצור נעלמים

הפטנט החדש של הפדרל ריזרב

סיפור המאזן המסחרי בין ארה"ב לסין מתחיל רשמית בשנת 1972, לאחר ביקורו ההיסטורי של הנשיא ניקסון בסין. כמה זה אירוני, שכן מדובר באותו נשיא שיצר את הכלים להתפתחותו של הסיפור עצמו, על ידי ביטול הסכמי ברטון וודס ושחרור הדולר מכל הצמדה לסטנדרט זהב בשנת 1971. אך רק בימיו של אלן גרינספן בראשות הפדרל ריזרב משנת 1987 ואילך, הדברים החלו לקבל צורה של ממש.

עד תחילת שנות השמונים הכלכלה האמריקאית התנהלה פחות או יותר כמתואר בספרי הכלכלה הקלאסיים. אזרחי ארה"ב עבדו קשה וייצרו איקס מוצרים, את חלקם הם צרכו-אכלו לשם קיומם, ואת חלקם הם החליפו עם משקים אחרים בעבור מוצרים שאותם לא יכלו לייצר ביעילות. העודף שלא נצרך כונה חיסכון, והושקע בייצור מוצרים חדשים. אם ההשקעות נשאו פרי, ובמיוחד אם הטכנולוגיה השתפרה המשק הלך וצמח.

בתחילת שנות השמונים הפדרל ריזרב גילה פטנט חדש, מכונת הדפוס. לא עוד עבודה קשה, ייצור, חיסכון, גידול. מעתה ניתן היה לקפוץ הישר לצריכה, וגם על החיסכון ניתן היה לוותר.

בצד אחד של הפלא עמד הדולר ובצדו השני עשרות מיליוני סינים שהיו מוכנים לעבוד בפרך בתנאים-לא-תנאים שבעה ימים בשבוע ולייצר עבור האמריקאים טלוויזיות, מחשבים, מכנסי ג'ינס ושאר מוצרים בזיל הזול.

השיטה עבדה כך: הפדרל ריזרב והבנקים המסחריים ייצרו אשראי בכמויות גדולות והולכות, רובו ככולו של האשראי הזה הלך לצרכנים ולחברות ומהם הגיע דרך וולמארט, מייסיס, אמזון וכדומה לסין ולמדינות אחרות כדי לקנות מוצרי צריכה בזול. וכך המדפים בוולמארט מייסיס ואמזון התמלאו סחורה שאיפשרה לאמריקאים את רמת החיים הגבוהה בעולם בה בשעה שהפרודוקטיביות שלהם הלכה וירדה.

את עודפי הדולרים, לאחר רכישת חומרי הגלם והמכונות, הלוו הסינים חזרה לממשלה הפדרלית כדי לעזור לה לממן את חובותיה היא. וחוזר חלילה.

בשנת 1986 חצה הגירעון במאזן המסחרי עם סין את קו המיליארד דולר. באותה שנה עמדו סך כל החובות של המשק האמריקאי על 9 טריליון דולר. בתוך ארבע שנים, גדל הגירעון פי 10 וב-1990 חצה את קו ה-10 מיליארד. עד 2002 הגיע הגירעון במאזן המסחרי עם סין ל-100 מיליארד דולר, וב-2017 עמד על 375 מיליארד, מעל מחצית מהגירעון המסחרי של ארה"ב כולו שעמד על כ-566 מיליארד דולר בסך הכול. חובות כלל המשק האמריקאי בשלב זה עמדו על 66 טריליון דולר. בסך הכול הגירעון במאזן המסחרי הממומן בחוב הצטבר, צמוד למדד, לכ-16 טריליון דולר מאז 1980.

עם הגידול בחוב וביבוא הזול הפכה הכלכלה האמריקאית, יותר מכל כלכלה אחרת בעולם, לכלכלת צרכנים שבמרכזה הוצאות הצרכנים (Consumer spending ). זו מהווה היום כ-70% מכלכלת ארה"ב.

 המאזן השלילי הולך ומעמיק

המחיר האמיתי של הג'ינסים הזולים

עם הזמן התברר כי הטלוויזיות והג'ינסים הזולים הגיעו עם תגי מחיר לא צפויים. הייצור הזול עבר אומנם לסין, אך הפועלים ממפעלי התעשייה במדינות המיד-ווסט נותרו באמריקה, מובטלים וממורמרים.

יתר על כן, עם העברת ייצור הטלוויזיות והמחשבים לסין עבר לשם גם הידע, והעברה כזו מטבעה לא יכלה להיעצר או להיות מוגבלת רק לטלוויזיות ולתפירת מכנסיים.

וכך תרם הפדרל ריזרב לצמיחתה המחודשת של סין כסף וידע. ומה ארה"ב קיבלה בתמורה? מוצרי צריכה זולים שאיזנו את האינפלציה שהייתה נגרמת לולא כך בגין הדפסות הכסף-חוב המסיביות. "לחם ושעשועים" בזיל הזול להמונים שאיפשרו למקורבים כל אותה העת לעשות לביתם ולרוקן את הדורות הבאים של אמריקה מכל חיסכון או עושר.

איך יוצאים מזה? כדי להציל את אמריקה מפני המפגש הצפוי לה במוקדם או במאוחר עם כונס הנכסים יש רק דרך אחת, כואבת וקשה בפני עצמה. לא מלחמת סחר עם סין, אלא קיצוץ דרסטי בהוצאות הממשלה הפדרלית, לפחות טריליון דולר לשנה, ובמקביל ביצוע רפורמה מקיפה בשיטת המס (לא קיצוצי מס לעשירים שכבר עכשיו אין להם מה לעשות עם שפע הכסף שהפד העתיר עליהם) וכן בביורוקרטיה הממשלתית לכל אורכה ורוחבה.

אלא שמהלך כזה הוא בהישג ידו של הנשיא בערך כמו חומה שמקסיקו תשלם עליה, אם הנושא בכלל נמצא בתחום הבנתו של מי שצמח בלב ליבה של כלכלת החוב ופשיטות הרגל (חברות בבעלות הנשיא פשטו רגל שש פעמים).

וושינגטון לא תאפשר לשבש את הסדר

המעגל הפנימי בוושינגטון אשר יושב על הברזים ועושה לביתו שנה אחר שנה זה שלושים שנה לעולם לא יוותר על העטינים. הקומפלקס הצבאי-תעשייתי היושב על 700 מיליארד דולר של "קופה קטנה" והעסוק במלחמות מדומות בכל רחבי העולם, תעשיית הפארמה והבריאות הגדולה והמושחתת מכולם היושבת על 19% מהתמ"ג ,לפחות מחצית מזה בזבוזים, וכמובן וול סטריט, לא ייתנו לאף נשיא, ובטח לא לנוכחי, לקלקל להם את החגיגה.

כפי שהזהיר את טראמפ הסנאטור צ'אק שומר, מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, ברגע נדיר של גילוי לב ,שיש בו כדי ללמד הרבה מאוד על הלך המחשבה האמיתי בוושינגטון: "תן לי לומר לך, אתה מתחיל עם קהילת המודיעין (לארה"ב 16 ארגונים נפרדים הנמנים עם קהילה זו - ח.ש.) ויש להם כל דרך אפשרית להתנקם בך".

אך לא רק החוגים הפנימיים בוושינגטון לא יניחו לנשיא, לו רצה, לשבש את הסטטוס קוו. גם הנבחרים, אלו הבונים בכל בחירות על "חוכמת ההמונים", לא ייתנו לו. איך הם ייבחרו אם הממשלה הפדרלית תיאלץ להפסיק את כל תוכניות הסבסוד הישירות והעקיפות, מטלפונים סלולריים לנזקקים ועד סבסוד מגדלי הסוכר והתירס? יתר על כן, גם המממנים של הנבחרים לא יניחו לשבש את השיטה. אחרי הכול, חובות העתק הם אכן התחייבויות של "אמריקה הרגילה" (main street)אך בד בבד הם גם הנכסים של האחוזון העליון, אותו אחוזון שמממן את המערכת הפוליטית כולה.

עתה שוו בנפשכם שהיבוא מסין ייעלם לתמיד או יתייקר בעשרות אחוזים. במסגרת זו יתייקרו הטלוויזיות, המחשבים והמכנסיים בזיל הזול. שלום לחם ושעשועים, ברוכה הבאה אינפלציה, ברוכה הבאה ריבית גבוהה (וזה עוד לפני שהסינים ימכרו את 1.2 טריליון הדולר באג"ח של ממשלת ארה"ב שהם מחזיקים). ברוכים הבאים דאו ג'ונס ב-12,000 נקודות ו-500 P&S ב-1,200 נקודות. ברוכה הבאה אמריקה לעולם האמיתי.

אז מה היה לנו? פייק מלחמת סחר, שסיכוייה להתרחש הם בערך כמו הסיכוי לחומה במימון מקסיקני, שאותה מנסה כביכול להצית נשיא גס רוח נטול אופציות של ממש, למעט ציוצי טוויטר וסערות בתקשורת על כמעט לא כלום. הואיל והאיש רכש את שמו ופרסומו בעולם של תוכניות ריאליטי טלוויזיוניות, כל זה היה יכול להיות משעשע, מעין הפוך על הפוך של מה הריאליטי ומה הם החיים עצמם. כל זאת עד שניזכר בכמה אזהרות ושיעורים מההיסטוריה על אודות קטסטרופות אמיתיות שגם הן החלו כ"אבו-עלי". 

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com

שאלתם? תקבלו תשובה

לאור פניות והצעות מהקוראים, אתם מוזמנים לשלוח אליי במהלך השבוע הקרוב, לכתובת המייל המצורפת, שאלות בנושאים כמו שוק הקריפטו וכלכלת ארה"ב, ואענה עליהם באחד הטורים הקרובים.

chanans@globes.co.il