איך אלביט הופכת לכוח ריכוזי גדול ברכש הביטחוני המקומי

1.

"עסקת תעש" קוראים לזה. משרד הביטחון רוכש מתעש. עם כל הכבוד לפיתוח וההובלה של תעש מדובר, דה פקטו, בעסקת אלביט-צה"ל-משרד הביטחון. למרות שהליך המכירה של תעש לאלביט, שאושר בכל המדרגים הפוליטיים כלכליים טרם נחתם, ונמצא עדיין בשלבי סגירה בירוקרטית, לקרוא לזה עסקת תעש נועד, בצדק, לאגו של מנהלי החברה בראשות אבי פלדר ועובדיה שגם בשנים הקשות כשהחברה עמדה במצב של תכף מוכרים ותכף סוגרים התמקדה גם במנועי צמיחה לעתיד. רקטות ופגזי טנקים למשל, פצצות אוויר קרקע מדוייקות ויחודיות מתאימות לוממה אורבנית, פגזי טנקים מיוחדים, פצצות מרגמה... לקרוא לזה עיסקת תעש זה גם להרחיק את העובדה שאלביט הופכת אט אט לכוח ריכוזי גדול ברכש הביטחוני המקומי (למרות שהעיסקה אושרה על ידי הממונה על ההגבלים).

האם העסקה באה בהפתעה? האם המועמדים הקודמים לרכישת תעש, חלקם דמויות מוכרות במיוחד, לא ידעו שהיא נמצאת בהליכי בדיקה מעשית לקראת אישור? ואיך קרה שזה לא הביא להגדלת המחיר שהציעו, והם כל זאת נסוגו? התשובה היא: מדברים על הרכש הזה 3 שנים. במשרד הביטחון, בצבא ובתעשיות הביטחוניות. בארץ ובעולם. מי שרצה לדעת, מי שחיפש לדעת, מי שגייס לצידו מומחים, (אנשי צבא בדימוס?) מקורבים לעניינים - יכול היה לדעת.

אלביט - שלאורך כל הדרך הצטיירה כרוכשת המועדפת על ידי המפריטים ממשרד האוצר והביטחון - ידעה יותר. אפשר שיותר מסמי קצב ומאיר שמיר, אולי יותר מאירה ריינהרט, או כמו שפלקסטרוניקס ידעה אבל לא יכלה מטעמיה להמשיך בתהליך.

2.

למה מועמדים לשעבר בכל זאת הופתעו, אם לא מהחתימה על העסקה אז מהתמורה הכבדה שהיא תביא לאורך השנים? תשובות אפשריות: 1. כמה וכמה מהמועמדים, 5-6 קבוצות שהתחילו את המהלך וחלקם הגיעו לחדרי המידע, פגשו במידע מקוצץ, בנתונים לא מלאים - זו היתה ההוכחה לטענתם שהם מהווים "קישוט" בלבד למהלך מכירה מכוון לאלביט שמוביל אורי יוגב, מנהל רשות החברות דאז, עם חבריו במשרד הביטחון והאוצר. נציין: אנשי המכירה, מהמדינה ומתעש, אמרים שהכל הוצג לכולם. באופן זהה. שהיו סיורים במפעלים, שהעברת המידע היתה שוויונית, לא העדיפה את אלה על פני אלה. מי שהבין הבין מי שפירש - קיבל את אשר פירש.

יש אפשרות שהתייחסות מרבית המועמדים דאז היתה בעיקר פיננסית. כמה זה שווה, כמה צריך לשלם ומתי נתחיל לראות ניצן של פרי או דיווידנד. במקרה כזה לא היה אז ועדיין אין היום שום פיתוי בתעש. קבוצות התרכזו בחשבונאות. גייסו צבא רואי חשבון, עורכי דין כלכלנים ופחות אנשי תעשיה ביטחונית שמכירים את העניינים "מבפנים", או אם תרצו "מאכערים" בכירים שיוצאים ובאים במסדרונות הנכונים, מקורבים לצבא, לתעשיות ולמשרד הביטחון. לעומתם, אלביט - היא חלק בלתי נפרד מאותה "קבוצה" מיוחסת שמכירה את מי שצריך יודעת מה בודקים, מה שוקלים ומה בצנרת. לאלביט לא רק יש כסף, היא אומרים בתעשיות, חשבה על תועלות הסינרגיה. לזכותה ייאמר שלא הסתפקה בזה. היא גם עבדה צמוד עם מומחים ביטחוניים וגם שלחה לסיורים במפעלים יותר מנהלים ולצדם אנשי מקצועות טכניים.

האם העסקה הזו מחזקת את חשש הקושי העתידי, ריכוזית- יתר ברכש הביטחוני המקומי, בעצם רכישת תעש על ידי אלביט? התשובה אחת: כן.

3.

היקף עסקת הטילים הוא כמה מאות מיליוני שקלים, וזאת רק "מנה ראשונה": בשנים הקרובות יעשו עסקאות המשך נוספות, בין אם בהיקפים כספיים דומים ובין אם בהיקפים כספיים גדולים יותר: בתוך כעשור, כך לפי החזון שנוגע ל"חיל הטילים והרקטות" ששר הביטחון, אביגדור ליברמן והרמטכ"ל גדי איזנקוט מנסים להקים, יושקעו בו בין 7 ל-8 מיליארד שקל בסך הכל.

מדובר ברכש של רקטות לטווחים של 30 קילומטר עד 150 קילומטר שחלקן כבר פותחו ומיוצרות בתעש, וחלקן נמצאות בשלבי פיתוח- וישפרו את יכולות האש של צה"ל לטווחים ארוכים, תוך צמצום התלות של כוחות היבשה ב"זרוע הארוכה" של חיל האוויר.

למרות פצצות העשן שמפוצץ משרד הביטחון מסביב למספרים של עסקת הטילים ועסקאות ההמשך שעוד יבואו- תכנית הטילים והרקטות הופכת את עסקת הרכישה של תעש למשתלמת במיוחד עבור מיקי פדרמן והחברה שלו, אלביט מערכות: מיליארדי שקלים שכבר עושים את דרכם לאלביט, שצפויה להרחיב משמעותית את כוחה ולהדק את דריסת הרגל שלה בזרוע היבשה של צה"ל; היא תחזיק ביכולות חדשות בתחום הטילים והרקטות ובאופן שיאפשר לה להתחרות בנושאים אלה בתע"א וברפאל הממשלתיות.

4.

רפאל והתעשייה האווירית לא אהבו מלכתחילה את העסקה שגובשה בחדרי חדרים במשרד הביטחון, הן גם לא אהבו את המיזוג שמתהווה בשוק הביטחוני המקומי, עם רכישת תעש בידי אלביט.

תע"א ורפאל מקיימות פעילות נרחבת בתחום הטילים וההנעה הרקטית, ומחשיבות אותה כאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים שלהן. באותן חברות הזהירו לפני כחצי שנה, במסגרת ניתוח מקיף שעשה בנושא "גלובס" מהכוח האדיר שתצבור אלביט: "רכש של רקטות במיליארדי שקלים מתעש- אלביט, הופך את כל העסקה של רכישת תעש ללא רק משתלמת מאד- אלא להתגשמות של חלום ורוד. זה לקבל את מפעל הפיס", אמר גורם ביטחוני.

גורם אחר הזהיר כי "אם אלביט מתחילה לשחק עם רקטות וטילים שמגיעים לטווחים של 150 קילומטר ואולי כפול מזה- לא תהיה לה בעיה לעשות להם בהמשך התאומות שיהפכו אותם לטילי אוויר-קרקע ולטילי ים-קרקע ואז לתע"א ולרפאל תהיה בעיה. אפשר להבין את הדאגה שמעלים בתע"א וברפאל: אלביט עומדת לקבל אחיזה במקומות שהיום אין לה".

5.

אך בשנה האחרונה אלביט מערכות קיבלה ממשרד הביטחון את המכרז לפיתוח וליצור התותח המתנייע העתידי של צה"ל, שייוצר במפעל שלה ביוקנעם (לשעבר סולתם). באופן שנוי במחלוקת, משרד הביטחון בחר להתקשר עם אלביט במסגרת תכנית זו במעמד של "ספק יחיד", כלומר בלי לפרסם מכרז ובלי לקיים כל הליך תחרותי בנושא. משרד הביטחון אפילו לא מצא לנכון להסביר את השיקולים שלו בנושא ובתגובותיו הקפיד לציין כי ההחלטות התקבלו על פי דין וכי השיקולים- סודיים.

גם עסקת הטילים האחרונה וגם אלה שיבואו בהמשך נעשות, שוב, בלי מכרז, כשאלביט תהיה הספקית היחידה. בחברות אחרות משתוללים מכעס, גורם ביטחוני הרגיע כי "גם תורן יגיע" וגורמים אחרים שמקורבים לאלביט טוענים כי גם התעשייה האווירית ורפאל נהנו במשך השנים מאספקת מוצרים ומערכות לצה"ל בהיותן ספק יחיד, ראה ערך מערכות מל"טים; כיפת ברזל וטילי החץ.