משבר הפליטים: לראות חלומות ותקוות יורדים למצולות

סירת המהגרים התנדנדה על הגלים מחוץ למצרי גיברלטר, היכן שאירופה ואפריקה כמעט ונפגשות. היא הייתה מלאה בנערים, רובם מרוקאים, חלקם צעירים מאוד, שישבו צפופים על דפנות הגומי המתוחות והחזיקו חזק בחבל הפלסטיק שנמתח בזיגזג לאורכן. הים היה שקט יחסית, השמש האירה ממזרח וברקע היה אפשר לראות את החוף הספרדי. היינו קרובים יותר אליו מאשר לחוף המרוקאי, שממנו יצאו הנערים כדי לחצות את הגבול לאיחוד האירופי. מהסיפון העליון של ספינת הסיור אבאלונה, קפטן ג'ורג'יו רומיאו הסתכל למטה וניווט בעדינות מסביב לסירת הגומי, נזהר שלא לטלטל אותה.

"אני סופר 40 בני אדם", ציין. "כמה אתם?" שאל אחד המלחים בצרפתית באמצעות מגפון את היושבים בסירה. "44", הגיעה התשובה. "תגידו להם לשבת. ספינת החילוץ בדרך", אמר הקפטן.

לא היה אפילו צריך לעשות זאת. המהגרים הצעירים ידעו היטב מה הולך לקרות. הם ישבו בשלווה ונופפו מדי פעם בפעם בשמחה. אחד שלף טלפון נייד לטובת סלפי. המסע שלהם, שעבורו שילמו משפחותיהם בערך 1,000 דולר לראש, ושהתחיל שעות לפני כן בכניסה למים בחשיכה איפשהו ממערב לטנג'יר שבמרוקו, היה בדרך להסתיים בהצלחה. הם חיכו בשקט לחילוץ. כשאחד מהם ניסה לקום, חסר סבלנות, סימנו לו האחרים שישב. "בגלל זה אנחנו לא זורקים להם מים", אמר קפטן רומיאו, "מחשש שיתהפכו". בחרטום הספינה שלו ניצבו חמישה אנשי צוות, מאובטחים בכבלים ולבושים בחליפות הצלה לבנות מכף רגל עד ראש, למקרה חירום.

 סירת הפליטים שאיתרנו בלב ים. 44 בני אדם, רובם קטינים / צילום: אסף אוני

כעבור עשר דקות הגיעה מכיוון החוף הספרדי סירת חילוץ צבועה בכתום של שירות ההצלה הימי הספרדי סלוומנטו מריטימו. היא יצאה מנמל בארבאטה הסמוך ברגע שהספינה שלנו עדכנה שאכן מדובר במהגרים, ולא בספינת דיג או בנופשים שיצאו להפלגה. החרטום שלה שבר בלבן את הים הכחול, וברקע היה אפשר לראות את הצוקים הנמוכים של קו החוף האטלנטי של ספרד - הגבול הדרומי של אירופה.

קפטן רומיאו הניע את אחד המנועים, והספינה שלנו לקחה קצת מרחק לקראת הגעת ספינת החילוץ. חלק מהנערים נבהלו וחשבו שאנחנו נוטשים אותם. הם סימנו לנו לחזור. כעבור פחות מעשר דקות השלימה הספינה הספרדית את המשימה - קודם העלו את כל הנוסעים, בזה אחר זה, לסיפון; אחר כך סחבו בעזרת חבלים את המנוע היקר של סירת הגומי; לבסוף חיברו אותה בחבלים וגררו אותה איתם, חזרה לחוף. הצעירים ישבו על הסיפון הכתום בשקט מופתי. 44 בני אדם, דיווח הקשר, מהם שני אפריקאים, רובם קטינים. השעון עוד לא הראה צהריים. היום רק התחיל.

 קפטן ג'ורג'יו רומיאו מהגווארדיה די פיננציה האיטלקי,שנשלח לסייע לספרדים / צילום: אסף אוני

נסעתי לדרום-ספרד, לאזור מצרי גיברלטר, כדי לראות מקרוב את מה שמתרחש בגבולות אירופה. הגירה לא חוקית ליבשת התרחשה תמיד, אבל מאז משבר הפליטים של קיץ 2015, היא הפכה לנושא המכריע מערכות בחירות ומשנה את המפה הפוליטית ביבשת. אחרי שהממשלה האיטלקית החדשה סגרה, למעשה, את הגבול בפני מי שמגיעים דרך הים, אחרי שמלטה עשתה זאת עוד לפניה, אחרי ההסכמים בין האיחוד האירופי ללוב, שהזרימו עשרות מיליוני יורו למשמר החופים הלובי כדי למנוע הפלגות פליטים ומהגרים, ולאחר שגדרות קמו במזרח היבשת כדי לחסום את הנתיב הבלקני - הנתיב הימי ממרוקו לספרד נותר אחד האחרונים הפתוחים בפני מי שמנסים להיכנס לאירופה.

ובחודשים האחרונים הוא הופך לפעיל הרבה יותר. יותר מ-35 אלף בני אדם נכנסו בנתיב זה מתחילת השנה, יותר מהמספר הכולל שנכנס בשנה שעברה. ביולי לבדו נכנסו לספרד בנתיב זה כ-9,000 בני אדם, פי ארבעה מהמספר ביולי אשתקד. בשבועיים הראשונים של אוגוסט כבר נכנסו 5,000 מהגרים. כולם עשו זאת באמצעות שיט ברצועת הים הצרה יחסית, המפרידה בין ספרד למרוקו סביב מצרי גיברלטר. מרוקו הופכת כיום למדינת מעבר, המרכזת אליה מהגרים מכל אפריקה, שנואשו מהסיכוי להגיע לאירופה דרך לוב. רוב המהגרים מגיעים ממרוקו, ממאלי ומגינאה, אבל יש גם סורים, אריתראים ואפריקאים נוספים. "אנחנו בדרך להפוך ללמפדוזה (אי השייך לאיטליה)", הזהיר ראש העיר של אלחזירס, הנקודה המרכזית שאליה מתנקזת ההגירה בדרום ספרד.

 דרך הים: נתיבי הסתננות לאירופה

בין צוק גיברלטר לג'בל מוסא

האור רק החל לעלות על הנמל התעשייתי הגדול של העיר כשעליתי על סיפון האבאלונה ביום שישי אחד של אוגוסט. זוהי ספינת סיור מהירה של הגווארדיה די פיננציה, זרוע ימית של משרד הכלכלה האיטלקי, שנועדה בדרך כלל להילחם בהברחות. קפטן ג'ורג'יו רומיאו, בן 50, במקור מסיציליה, קיבל את פניי אחרי העלייה לסיפון והסביר בחדר הצוות הקטן את מטרת היום - "פטרול שנועד לאתר סירות מהגרים וסירות של מבריחי סמים". הוא התווה על מפה את המסלול המשוער של ההפלגה.

האבאלונה מוצבת בנמל אלחזירס במסגרת פעילות פרונטקס, סוכנות האיחוד האירופי לתיאום פעילויות שמירה על גבולות ובקרה עליהם. ספרד ואיטליה אולי נלחמות ביניהן סביב מדיניות הפליטים - שר הפנים האיטלקי מתיאו סאלוויני ביקר את מדיניות הדלת הפתוחה הספרדית, בעוד שר החוץ הספרדי ג'וזפ בורל ביקר את המדיניות האיטלקית המחמירה נגד הגירה - אבל בשטח, שתי המדינות משתפות פעולה. זהו כוחו של האיחוד האירופי, הפוליטיקאים יכולים לדבר, אבל ההסכמים בין המדינות - הפרטים הקטנים בשלל האמנות וההסכמים - חזקים בשלב זה מכל הצהרה.

הספינה האיטלקית באה לסייע לחיל הים הספרדי, ואל 19 אנשי הצוות שלה צורף קצין מהגווארדיה סיוויל, המשטרה הספרדית, רובן רדונדו, שתפס את מקומו בגשר הפיקוד של הספינה, ליד הקשר. קפטן רומיאו וצוותו ניווטו את הספינה מחוץ לנמל העמוס. השמש האירה בהדרגה על צוק גיברלטר ועל הצוק המקביל לו בצד המרוקאי, ג'בל מוסא. פעם, היוונים קראו להם "עמודי הרקולס" והניחו שאחריהם העולם נגמר. היום, המצרים הם נתיב ימי עמוס שבו ספינות משא, מכליות נפט, אוניות מכולה ומעבורות הנעות בין ספרד למובלעת הספרדית סאוטה שבאפריקה, שטות לצד ספינות מפרש, ספינות דיג וספינות נופש. יצאנו לאט מהנמל, ובו בזמן רוב אנשי הצוות עומדים על הסיפון העליון בחולצות הפולו של הגווארדיה די פיננציה, מסתכלים סביבם וידיהם בכיסים.

הספינה האיטלקית - 27 מטרים, שני מנועים של 3,000 כוח סוס כל אחד, נבנתה ב-2004 באיטליה - מוצבת באלחזירס מאז תחילת יולי. היא יוצאת לשטח שישה ימים בשבוע, להפלגות של 12 שעות ביום, והצוות שלה כבר הספיק לעמוד מקרוב על תמונת ההגירה העכשווית במערב הים התיכון. יום לפני, סיפרו אנשי הצוות, הם פגשו בלב ים סירת עץ ולה מנוע שבה הצטופפו 38 בני אדם, כולם אפריקאים מדרום לסהרה. "בהתחלה לא ראיתי את זה", אמר קפטן רומיאו, "אבל בתוך הסירה, מוגנות מהרוח ומרסיסי המים היו גם תשע נשים בהיריון".

 שירות ההצלה הימי הספרדי סלוומנטו מריטימו מגיעה לסירת הפליטים / צילום: אסף אוני

הקצין הספרדי רדונדו אמר כי הם רואים זאת יותר ויותר. "בשנה האחרונה אנחנו רואים בין המהגרים הרבה יותר נשים בהיריון, אפילו בחודש שמיני או תשיעי. הן יודעות שאם הן יילדו באירופה, התינוק יקבל תושבות והן יוכלו להישאר איתו עד שיהיה בן 18, ואולי גם אחרי". מאותה סיבה, הוא אומר, כ-70% מהמהגרים המגיעים ממרוקו הם קטינים.

"יש לנו הסכם הסגרה עם מרוקו כבר משנות ה-80, אם מישהו ממרוקו מגיע לספרד ואין לו סיבה לקבל מקלט, אפשר לגרש אותו תוך שלושה ימים. אבל לא כך כשמדובר בנערים או בנערות". אלה מוצבים במקלטי נוער עד שהם בני 18, שם הם לומדים, חיים ולפעמים מקבלים הכשרה מקצועית. "המספר שלהם מתוך המהגרים ממרוקו גדל", הוא אומר.

להגירה הלא-חוקית יש תפריט מחירים, מספר רדונדו. לפני יומיים ראתה הסירה האיטלקית שני אופנועי ים (ג'ט-סקי) מורידים שני מהגרים בחוף ספרדי - אחד לכל אופנוע - וחוזרים במהירות למרוקו. זו האפשרות היקרה ביותר בתפריט המבריחים הפועלים בצד השני, והיא עולה בערך 4,000 דולר לאדם. "אנחנו לא מצליחים לתפוס את אופנועי הים. הם מהירים מדי", אומר הקפטן; "לרוב הם מקבלים גם דלק באמצע הדרך איכשהו" מוסיף הקצין הספרדי, "ויש להם מודיעים בנמלים, שעוקבים אחרי הספינות שלנו ויודעים מה המסלולים הצפויים שלהן". מתחת בתפריט ישנן סירות המהגרים, מעץ או מגומי, ולהן מנועים - בערך 1,000 דולר לראש; בתחתיתו יש גם מבריחים שמוכרים סירות גומי ללא מנוע ולצידן משוטים, במחירים מנופחים למהגרים אפריקאים, מצביעים עבורם על כיוון ספרד וממליצים להם מתי כדאי לצאת. זה עולה להם 400-300 דולר.

"ראית איזה מנוע?"

הקריאה הראשונה לקשר של רדונדו מגיעה כבר בתשע, שעה וחצי לתוך ההפלגה. היא מגיעה מרשת הרדאר הספרדית המוצבת לחופי המדינה, המזהה כלי שיט לא מוכר שעשוי להיות סירת מהגרים. "זה נראה כמו סירה שיש בה הרבה אנשים", אומרת הנציגה של משמר החופים בטאריפה, עיירה סמוכה. רדונדו מקריא את הקואורדינטות בספרדית ו-וואלטר, קצין איטלקי צעיר, חוזר עליהן באיטלקית בתוך גשר הפיקוד העמוס. הן מוזנות למערכת. "זה בערך 12 מיילים ימיים מכאן", הוא אומר, מסתכל על המפה הממוחשבת, "20 דקות הפלגה". הקפטן עוזב את הכיסא שלו, מגביר את המנועים בתנועה רכה ומכפיל את המהירות שלנו ל-35 קשר.

כמה דקות לאחר מכן, כשאנו מתקרבים ליעד, מתחיל ריטואל שיחזור על עצמו במהלך היום. שניים-שלושה מלחים ולהם משקפת נשלחים לסיפון העליון כדי לראות במה מדובר. לפעמים גם רדונדו מצטרף אליהם, לוקח את מכשיר הקשר הנייד שלו. בתוך גשר הפיקוד, מצלמה המוצבת על הסיפון במקום שבו אמור להיות תותח מנסה גם היא לאתר את הסירה. אנחנו מתקרבים ורואים שמדובר בספינת דיג קטנה - שלושה אנשים בלבד. הרדאר שגה. אנחנו ממשיכים בדרכנו.

בינתיים, הקצין הספרדי מקבל עדכון בקשר. שני אפריקאים הגיעו לחוף ליד העיירה טאריפה, שנמצאת עכשיו ממזרח לנו, לאחר שחתרו כל הלילה בסירת גומי מתנפחת שקנו. איתרו אותם אנשים שהיו בחוף, ואספו אותם שירותי ההצלה. אנחנו ממשיכים בהפלגה מערבה, שטים ורואים מצד ימין את החוף הספרדי ומצד שמאל את החוף המרוקאי. המרחק ביניהם הוא כ-40-30 ק"מ בלבד.

הקריאה לסירת הנערים מתקבלת ב-10:30. מסוק של הגווארדיה די פיננציה, הפועל בתיאום עם הספינה במסגרת פרונטקס, איתר אותה במהלך טיסה שנועדה לבדוק הברחת סמים. ממרוקו מגיע רוב החשיש לאירופה. בו בזמן, מגיעה קריאה ממשמר החופים הספרדי, המדווח על סירה שנעה במהירות. "אם מגיעה קריאה משני מקורות", אומר רדונדו, "לרוב מדובר במהגרים". אנחנו מתקדמים במהירות לכיוונם וחצי שעה מאוחר יותר אנחנו רואים את הספינה, דוממת על פני הגלים. "הם מכבים את המנוע כשאנחנו מגיעים", אומר הקפטן, המשקיף מהסיפון העליון על העברתם לסירה הספרדית.

אחרי שהחילוץ הושלם רדונדו נענע בראשו. "ראית איזה מנוע? חדש לגמרי, 40 כוחות סוס, יש למבריחים יותר ויותר כסף בזמן האחרון". הם נראו צפופים מאוד, אני אומר לו, כאילו העמיסו כמה שיותר על הסירה. "אנחנו רואים בחודשים האחרונים שהמספר הממוצע של האנשים בספינות מזנק", הוא אומר, "עד עכשיו היו בערך עשרים בני אדם בסירה, עכשיו הממוצע עומד על ארבעים, בייחוד כשמזג האוויר טוב".

מה אתה חושב על האנשים האלה, אני שואל, על מי שחוצים את הגבול לספרד? "תלוי את מי אנחנו רואים - לפעמים פוגשים אנשים ממש מסכנים, נשים או ילדים מפחדים. אני מרחם עליהם", אומר רדונדו, שגישתו משקפת במידה רבה גם את הגישה הרשמית של ממשלת ספרד החדשה. ראש הממשלה פדרו סנצ'ז, שמונה לתפקיד מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לאחר שהממשלה השמרנית הודחה בהצבעת אי-אמון ביוני האחרון, מתווה בחודשים האחרונים מסלול ידידותי יותר להגירה, בייחוד לעומת מסלולים במדינות מערב-אירופיות כמו איטליה ואוסטריה. סנצ'ז הפתיע את אירופה כשהודיע כמה שבועות אחרי שנכנס לתפקיד כי יאפשר לאונייה אקווריוס, שחילצה כ-629 מהגרים מול חופי לוב, לעגון בשטח ספרד ולהוריד אליה את המהגרים - רובם מסודן ומבנגלדש. זה היה אחרי שאיטליה ומלטה סירבו לתת לספינה, המופעלת על-ידי הארגונים הלא-ממשלתיים "רופאים ללא גבולות" ו-SOS Mediterranee, לעגון בשטחן.

ראש הממשלה הספרדי הודיע כי יקבל את הפליטים, וצרפת וגרמניה - חלק מהציר המתון בנושא ההגירה מתגבש באיחוד האירופי - מיהרו להתחייב לקבל כמה עשרות מהם לשטחן. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, המייצגת כיום באירופה את הסמן השמאלי של מדיניות הפליטים ומבקשי המקלט, מצאה בספרד בעלת ברית בתחום ההגירה.

הספינה חיפשה נמל לעגון

יום לפני הפטרול פגשתי באלחזירס את רוברטו גאטי, שהוביל משימת חילוץ דומה לזו של אקווריוס בים התיכון, על ספינה של הארגון הספרדי פרואקטיבה אופן ארמס. הספינה שלו חילצה כ-87 אפריקאים מול חופי לוב כשבועיים לפני כן, וגם היא חיפשה מאז נמל לעגון בו. האיטלקים סירבו, המלטזים כלל אינם מאפשרים; וכך מצאה את עצמה הספינה הספרדית מפליגה כשבוע מערבה, לנמל שבו עגנה בבוקר יום חמישי - אלחזירס. כל הדרכים, כך נראה, מובילות לעיר הנמל הזאת.

גאטי הוא איטלקי. הארגון שבו הוא עובד החל לעסוק בחילוץ באיי יוון הסמוכים לחופי טורקיה, שדרכם עברו מאות אלפי מבקשי מקלט מקיץ 2015. אחרי שנחתם הסכם עם טורקיה, שצמצם את ההגירה הלא-חוקית שם, עבר הארגון לעבוד בים התיכון. הוא חלק משלל ארגונים לא-ממשלתיים הפועלים בתחום החילוץ וההצלה. בכל אחד מהם יש מתנדבים המגיעים מרחבי אירופה, אווירת צוות, חולצות תואמות וגיוס כספים לטובת הצלת מהגרים ופליטים המסתכנים בשיט בים התיכון. לפי הערכות הארגונים, כ-2,800 בני אדם טבעו למוות בים התיכון עד כה השנה.

הספינה של גאטי יצאה לדרך מברצלונה ב-13 ביולי. "רק ארבעה ימים אחרי שיצאנו לדרך נאלצנו לעצור", סיפר, "אחרי שמשינו מהים נערה אחת מול חופי לוב ושתי גופות. אנחנו לא יודעים כמה היו על הסירה שלה, אבל כנראה כמה עשרות. אנחנו גם לא יודעים מה קרה לסירה בדיוק, אבל כשאנחנו הגענו, מצאנו רק את הנערה, בת 14, צפה בתוך שיירים של סירת פלסטיק, עם גופת ילד בן ארבע וגופה נוספת". הספינה עצרה להוריד את הנערה בפלמה דה מיורקה ואז שבה לאזור החוף הלובי.

עד לשנה האחרונה, זה היה נתיב ההגירה המרכזי שממנו יצאו מבקשי מקלט, פליטים ומהגרים לאירופה. אבל הסכמים של האיחוד ושל ממשלת איטליה עם הקבוצות החמושות המנהלות את לוב כיום, בעידן שאחרי קדאפי, הביאו לצניחה של עשרות אחוזים בהגירה הלא-חוקית. "הם גם מקשים יותר על המהגרים והופכים את המסע למסוכן יותר", אומר גאטי. "בעשר בלילה לפני כעשרה ימים קיבלנו מספינת סוחר הודעה על סירת גומי, 30 מייל מהחוף הלובי. חמש דקות אחרי זה קיבלנו הודעה דומה ממשמר החופים הלובי. מצאנו את הסירה קצת אחרי חצות. בהתחלה, הנוסעים מאוד פחדו מאיתנו. הם חששו שאנחנו משמר החופים הלובי. הלובים היו מחזירים אותם לחוף, שמים אותם במאסר ודורשים כסף כדי לשחרר אותם. הם סוחטים את המהגרים עד הסוף".

בסירה, הוא מספר, היו סודנים וכמה מהגרים מסוריה וממצרים. "הם שטו במשך יום וחצי וזה היה חילוץ קל יחסית. כולם היו גברים, והם היו במצב טוב. חזקים. היו כמה אבות ובנים שנסעו יחד. שאלנו אותם מדוע אין בנות. הסודנים אמרו שהם מעדיפים לא להביא את הבנות מחשש שיותקפו וייאנסו בלוב". הבעיה, כך גאטי, הייתה שאיטליה, הסמוכה למקום החילוץ, סירבה לאפשר להם לעגון ולהוריד את האנשים בשטחה. "ניסינו ליצור קשר עם הלובים, אבל הם התעלמו מאיתנו. האיטלקים סירבו לאפשר לנו לעגון. היינו תקועים. לכן, פנינו למדינת הדגל שלנו - ספרד. הרשויות אישרו לנו לעגון, אבל שלחו אותנו לאלחזירס".

אני שואל את גאטי אם האנשים שהם מצילים הם מהגרי עבודה או פליטים - שאלה חשובה, הקובעת אם האנשים שהצילו יוכלו להשתלב באירופה על פי חוק או יישארו חסרי ניירות ומעמד. אריתראים וסורים, למשל, צפויים לקבל מעמד פליט; מי שמגיע ממערב אפריקה יצטרך לרוב לשהות שהות בלתי-חוקית. "בשבילי הם כולם פליטים", הוא משיב, "עצם המסע שלהם הופך אותם לכאלה. יש שם בני אדם שבמשך שנתיים מנסים להגיע לאירופה. הם עוברים דברים איומים בדרך, האם הם לא זקוקים להגנה שלנו כאירופים?"

"עמוק יותר בים התיכון"

ליד גאטי עומד ז'רארד קנאלס, אחד משני ראשי הארגון הספרדי, שבסיסו בברצלונה. השניים משוחחים ביניהם אחרי מסיבת עיתונאים שכינסו במהרה, כדי להודיע על המבצע המוצלח. העגינה שלהם באלחזירס היא חדשות בספרד, ואני סופר עשר מצלמות טלוויזיה באולם הכנסים, שתרם בעל מלון ידידותי לארגון, בפאתי העיר. אני שואל את קנאלס אם הארגונים לא מעודדים בעצם את ההגירה הלא-חוקית ואת ההסתכנות, הרי הם הופכים ליעד של המהגרים. במקום לכוון לחוף, הם מכוונים לסירות ההצלה. "אנחנו לא הגורם לבעיה", הוא משיב, "המציאות היא שיש מאות אלפי אנשים שמנסים בכל מחיר ומול כל הסכנות להיכנס לאירופה. אם אנחנו לא היינו פועלים באזור, ספינות הסוחר הרבות שעוברות בו היו צריכות להציל את האנשים הללו. הנוכחות שלנו אולי משנה את הדינמיקה של ההגירה, אבל היא לא הסיבה שלה". קנאלס אומר כי החילוצים האחרונים של הארגון מראים שהנתיבים משתנים. "שני החילוצים האחרונים שעשינו היו אחרי יומיים של מסע בעקבות הפליטים ועשרות מיילים מהחוף. זה אומר שהם צריכים לנווט רחוק כדי להתחמק ממשמר הגבול הלובי ולהסתכן הרבה יותר. אנחנו מוצאים אותם עמוק יותר בים התיכון ואחרי יותר זמן הפלגה".

אני שואל אותו מדוע הוא עושה זאת. "באוקטובר 2015 הייתי בלסבוס (אי השייך ליוון) כשסירה גדולה שעליה היו 350 פליטים, המון משפחות וילדים, טבעה. הייתי שם עם המייסד השני של הארגון, אוסקר קאמפס. היו לנו רק שני אופנועי ים, והיינו צריכים למשות אנשים מהמים ולהעביר אותם לסירת חילוץ סמוכה. היינו רק שנינו. פשוט לא הספקנו להציל את כולם. באותו יום ראיתי הרבה מאוד ילדים טובעים לי מול העיניים, כי לא היה מי שיציל אותם. אני מציל בהכשרתי, זו הסיבה שאני עושה את זה. זאת המוטיבציה שלי, להציל אנשים מטביעה - לא משנה אם הם פליטים או מהגרים או איך שלא תגדיר אותם".

המהגרים ומבקשי המקלט המגיעים לאלחזירס משוכנים החל מהחודש במחנה הפליטים הרשמי הראשון של ספרד. הוא ניצב למרגלות צוק גיברלטר, כמה קילומטרים לפני הטריטוריה הבריטית העצמאית, ומכיל כמה שורות של אוהלים כתומים, הממתינות לגלי הפליטים הבאים כשמזג האוויר מאפשר זאת. ממשלת אנדלוסיה, המחוז שבו שוכנת עיר הנמל, מקבלת סיוע כספי מהאיחוד האירופי כדי לתפעל אותו. הוא מחליף את אולמות הספורט ואת מחנות האוהלים המאולתרים שצצו באזור בחודשים האחרונים, עם התגברות ההגירה. הוא ממוקם במתחם משטרתי, ובו אמורים המהגרים לשהות במשך שלושה ימים לכל היותר לפני שיפוזרו ברחבי ספרד או יועברו לארצות אחרות. יש בו האנגרים, אוהלים לטיפול ואוהלים לשהייה וגם קראוונים ממוזגים לקיץ. שוטרים מסתובבים בו, וגם מנקים וטבחיות ובידיהן סירי אוכל.

אל המחנה הזה הועברו 87 המהגרים שחילצו גאטי וצוותו מול חופי לוב. אחרי השיחה עם האיטלקי אני נוסע אליו, עומד על הגדר ורואה כיצד שישה קטינים אפריקאים מובלים לתוך מכונית מסחרית משטרתית. הם יוצאים זה אחר זה כששוטר ספרדי עם כפפות גומי לבנות קורא בשמותיהם, נבדקים ונכנסים לוואן ושמיכה מכסה את כתפיהם. אחריהם, יוצאת מתוך ההאנגר ילדה קטנה עם צמות, בת ארבע, ומשחקת בשמש עד שהשומרים קוראים לאמה שתבוא לקחת אותה. הילדה מתחמקת מתפיסה להנאת כולם.

בכביש המשקיף על המחנה עובר זקן ספרדי על אופניים, משקפיים עבים מוחזקים בחוט סביב ראשו. בתערובת של אנגלית וספרדית הוא שואל בחשש: "נו, הגיעו הרבה הפעם?" בערך שמונים, אני אומר. הוא מנענע בראשו ומתחיל למנות באצבעות: "בריטניה לא רוצה אותם, צרפת לא רוצה אותם, איטליה לא רוצה אותם - רק אנחנו בספרד מוכנים לקבל אותם". ברור שהשקפתו שלילית. עכשיו הוא מסמן מטאטא. "כל מדינה שומרת על הניקיון שלה, רק לספרד שולחים את כל הלכלוך". לא כולם מרוצים מהמדיניות הספרדית החדשה.

"הסמים מוחבאים במקרר"

בחזרה לספינת הסיור, אחרי החילוץ המוצלח של הנערים ממרוקו, אנחנו משנים כיוון וחוזרים מזרחה. ממערב למצרים מתבצעת הברחת בני האדם, ואילו ממזרחה להם מוברחים בעיקר סמים. רוב החשיש באירופה מגיע, כאמור, ממרוקו, והספינה שלנו אמורה לבדוק ספינות החשודות ככאלה של סוחרי סמים. זו המומחיות של קפטן רומיאו, שעושה זאת בעיקר בסיציליה. הוא מציג תמונות של טון חשיש, בשווי 50 מיליון יורו, שחשף על ספינת דיג מלטזית ביוני האחרון ליד חופי איטליה. "עקבנו אחריהם שני ימים ושני לילות", הוא גאה, "ובסוף מצאנו את הסמים מוחבאים במקרר מאחורי קיר של מים מינרליים".

הים הופך גלי יותר, וערפל מתחיל להקיף את הסירה. זוהי תוצאה של רוח הלוונט הנושבת דרך המצרים, והמפגש של האוויר החם מהים התיכון עם האוויר הקר יותר של האטלנטי. יש ימים שכל הרצועה שרויה בערפל ושחצייתה בסירות לא כל-כך אפשרית. אבל לא היום. הערפל נשאר מינימלי ומתפזר ככל שאנחנו מתקרבים למצרים.

רדונדו חוזר מהפסקת עישון על הסיפון העליון ובפיו עדכונים. "שתי סירות גומי של מהגרים נחתו בחוף הספרדי בלי שאיש יעצור אותן", הוא מספר, "אז, הן ניצלו את ההזדמנות כדי לחזור במהירות לצד המרוקאי". איך זה קורה, אני שואל. "לרוב על הספינות הללו יש אחד או שניים מטעם המבריחים, אנשים מבוגרים יותר שיודעים להשיט סירה ולהפעיל מנוע. אם הם לא נתפסים, הם חוזרים במהירות לצד המרוקאי, כדי להרוויח את הסירה ואת המנוע. לפעמים אנחנו רואים סירה מלאה בנערים ושני מבוגרים, אבל אין לנו מה לעשות. הם זורקים את הניירות, אומרים שהם מבקשי מקלט. אי-אפשר להוכיח שהם מבריחים".

ככל שעובד היום מתחוור שהמשימה שלנו אינה שמירה על הגבולות, אלא יותר בקרה עליהם. הספינה שלנו אינה אמורה למנוע מהמהגרים להגיע לשערי אירופה או להיכנס בהם, היא רק חלק מתהליך שמטרתו לשמור על העניינים מסודרים - שכל מי שמגיע יירשם, שקטינים יובלו למקלטי נוער ושנשים בהיריון יקבלו טיפול רפואי.

דוברת פרונטקס, אווה מונקור מפולין, המצטרפת להפלגה, מאשרת. "אנחנו לא מתכוונים למנוע כניסה משום אדם שטוען שהוא מבקש מקלט. אנחנו רק לא רוצים שייכנסו אנשים באופן בלתי מסודר, שפשוט ינחתו על החוף. אנחנו רוצים שיתושאלו, לראות מי הם, לקבוע מאיזו מדינה הם באו, לקבוע אם הם צריכים להיות מטופלים כמבקשי מקלט, לבדוק שלא נכנסים טרוריסטים". מהבחינה הזאת, היא אומרת, לא משנה אם היו פועלות בגבול עוד עשרים ספינות כמו שלנו. הגורם המכריע הוא כמה יוצאים מהצד המרוקאי, ולא כמה ספינות פעילות באזור. "אתה חייב להבין", אומרת מונקור, "מה שמעצב את המדיניות שלנו הוא עיקרון האי-החזרה, שקובע כי אין להחזיר אדם למדינה ממנו נשקף לו איום".

העיקרון הזה נבנה על לקחי מלחמת העולם השנייה, אומץ באמנה בינלאומית ב-1951 ומיושם באופן נרחב באירופה, ובה הוא גם אחד מחוקי היסוד של חלק מהמדינות. "משמעותו, בין השאר, היא שאנחנו צריכים לבדוק אם נשקף למישהו איום במדינה שממנה הגיע, זה לוקח זמן, ובזמן הזה אנחנו אחראים לו", אומרת מונקור, "למעשה, מי שבא ללא ניירות וטוען כי הוא נמצא בסכנה במדינה שממנה הגיע יזכה להגנה זמנית. זה העיקרון שאירופה המודרנית נבנתה עליו. אי-אפשר לוותר על זה".

2,000 פליטים ביום אחד

המסלול שלנו בחזרה מערבה נקטע בהודעה נוספת למכשיר הקשר של רדונדו, הנוגעת לספינת גומי נוספת המתקדמת במהירות לכיוון החוף הספרדי. אנחנו עושים סיבוב גדול במים וחוזרים לכיוון בארבאטה במהירות שיא. קפטן רומיאו עולה שוב לסיפון העליון. גם הקצין הראשון. אחרי עשר דקות, הוא מזמין אותי לקחת את המשקפת. "הגענו מאוחר מדי, הסירה כבר הגיעה לחוף", אומר הקצין הראשון בפנים קצת עגומות.

במשקפת אכן אפשר לראות סירת גומי אפורה-שחורה מגיעה לחוף מלא מתרחצים. המהגרים שעליה נוטשים אותה במים הרדודים, קופצים למים ועולים מבעד לצליות ובין המגבות והמתרחצים לעבר הכביש המתפתל לאורך קו החוף האטלנטי של ספרד. בשבילם, עדיף להתחמק מרישום. אם יצליחו להגיע לעיר גדולה, למכריהם, הם יוכלו להמשיך אליה דרך הגבולות הפתוחים של גוש שנגן ולהגיש בקשת מקלט במדינה אחרת, עשירה יותר, ובה אפשרויות תעסוקה רבות יותר - גרמניה, למשל.

השעה היא שלוש בצהריים ורדונדו ואני עושים סיכום חלקי. שמונה סירות נכנסו מהבוקר ממרוקו לספרד. חלקן ספינות עץ גדולות, שנקראות "קיוקו", חלקן סירות גומי, שנקראות "פאטרס". שלוש סירות הצליחו לנחות על החוף מבלי שנעצרו בידי ספינת הסיור שלנו או ספינות אחרות. שתיים מהן חזרו במהירות למרוקו, לסיבוב נוסף. נוסף על כך, סירת גומי קטנה, כמו אלה שקונים בסופרמרקט ומנפחים בעזרת הרגל, נחתה בחוף מתרחצים. כמה אנשים אתה חושב שנכנסו היום? אני שואל. "תלוי כמה היו בסירות", הוא אומר, "אולי 300 איש. זה בגלל מזג האוויר היפה".

בימים אלה מקדמת הממשלה הספרדית עסקה מול מרוקו להעברת 55 מיליון אירו לרבאט לטובת שיפור משמר החופים המרוקאי. אחרי התשלומים לטורקיה, ללוב ולמצרים, מרוקו מבינה כי האיחוד האירופי נחוש למנוע חזרה של משבר הפליטים ומוכן להוציא כסף רב כדי למנוע מהמהגרים להגיע אל גבולותיו. כמה ימים אחרי ההפלגה, גם אנגלה מרקל הגיעה לאנדלוסיה והבטיחה לסייע לספרד להתמודד עם זרם הפליטים. בינתיים, הרשויות מתלוננות על עומס, בייחוד בטיפול בקטינים, והסוגיה הפכה לפוליטית. ארבעה ימים אחרי שהייתי שם, 2,000 פליטים נכנסו ביום אחד, כמעט 5% מסך הכניסות עד כה השנה. הנתיב, כאמור, הולך ונעשה פופולרי.

סנצ'ז מוביל ממשלת מעבר ואמור להכריז על בחירות בקרוב. המועמד שרץ נגדו, פבלו קסאדו מהמפלגה השמרנית, שואף להפוך את סוגיית ההגירה לאחת מהמרכזיות במערכת הבחירות. הוא ראה כיצד זה עובד במדינות אחרות, והוא מהמר כי גם בספרד, הסובלנית להגירה, המספרים הגדולים יעוררו את חשש הציבור. לא ייתכן שספרד "תספוג מיליוני אפריקאים שרוצים לבוא לאירופה בחיפוש אחרי עתיד טוב יותר", אמר באחרונה. תמונות של אלפי אפריקאים מסתערים בתיאום על הגדרות הגבוהות של מובלעת סאוטה זעזעו את דעת הקהל.

אחרי פספוס סירת הגומי שנחתה על החוף אנחנו עושים את הדרך חזרה לנמל אלחזירס בתחושת החמצה. "הבעיה היא שמשמר החופים הספרדי הודיע לנו באיחור", אומר הקצין הצעיר וואלטר. עכשיו מתחילים גלים מכיוון מערב, והסירה מקפצת עליהם ושוברת אותם במהירות גבוהה. בגשר הפיקוד מסכמים את השבוע ומתכוננים לשבת, היום היחיד בשבוע שבו הספינה לא נמצאת בפטרול. "מחר רק נחים, אני לא רוצה לעשות כלום", אומר אחד המלחים, ואילו וואלטר מתכנן לצאת לבר בלילה. הקצין הספרדי רדונדו אומר כי התוכנית שלו היא לקחת את המשפחה לחוף הים בברבאטה, היכן שראינו את המהגרים נוחתים על החוף, ולבלות את כל היום בים. קפטן רומיאו עולה שוב לסיפון ומנווט את הספינה בחזרה לרציף שלה. השעה שבע בערב. אנחנו נמצאים ממש למרגלות מנחת מסוקים שמעביר נוסעים מספרד למרוקו. שלטים גדולים מבשרים על מבצע - 35 יורו בלבד לחמש דקות טיסה. המהגרים משלמים הרבה יותר.

מחולקים לפי ארצות המוצא

יום אחרי הסיור אני מגיע למקלט לנערים הפועל בגבעות מעל אלחזירס. למרכזים כמו זה מפוזרים הנערים שהיו על הסירות. הם מקבלים בהם חינוך לפי החוק, קצת דמי כיס ולפעמים גם הכשרה מקצועית. כמו יתר המהגרים הבוגרים, כשיגיעו לגיל 18 הם מצווים לעזוב את ספרד בתוך 30 יום, אולם חוסר האכיפה מאפשר להם להמשיך ולחיות במדינה בתור בלתי-חוקיים או להגר למדינות אחרות. יש מגזרים שלמים בספרד שתלויים בהגירה הלא-חוקית. את המלפפונים האורגניים שאנחנו אוכלים בברלין והגדלים בחממות בדרום המדינה, קוטפים לרוב מהגרים בלתי-חוקיים מאפריקה, שחיים בשיכוני פח ועובדים תמורת יורו וחצי לשעה.

 מחנה זמני למהגרים שנפתח בקמפמנטו, סמוך לעיר הנמל אלחזירס / צילום: אסף אוני

הרשויות בספרד מגנות על הקטינים. הביקור אסור לעיתונאים, למרות ניסיונות לתאם מראש. אני מסתובב קצת ורואה כיצד חבורות נערים, מחולקים לפי ארצות המוצא שלהם, מסתובבות במסדרונות בדרך לארוחת בוקר. הם ישנים בחדרים גדולים - שישה עד שמונה אנשים בחדר. האווירה היא של פנימייה רועשת.

מחוץ למרכז אני פוגש את אחד השכנים, המסתובב עם שלושה כלבים. חואן, בן 34, עובד בנמל אלחזירס. הוא גדל כאן באזור ואומר שאין לו שום בעיה עם השכנים החדשים שלו. "הם מסתובבים כאן לפעמים בחבורות, נראים מסודר, נחמדים, לא עושים בעיות ונראה שמטפלים בהם טוב", אומר חואן, שמספר כי הוא מכיר את ההגירה הלא-חוקית מאז שהיה ילד. "אני זוכר שהיינו הולכים לחוף הים, ופתאום הייתה מגיעה סירה ובה אפריקאים, או שהיינו רואים לפעמים חבורה של אפריקאים הולכת על הכביש לכיוון העיר. זה קרה בעבר ויקרה גם בעתיד. כל עוד יש גבול והמצב אצלנו יותר טוב מאשר אצלם, יהיו אנשים שירצו לעבור אותו".

בגרמניה, אני אומר לו, היו כמה מקרים של ניסיונות הצתה של מרכזי פליטים, יש כעס על פתיחת הגבולות, גם כאן קרה משהו? "שום דבר", הוא משיב, "אני יכול להבין שהגרמנים מפחדים ממוסלמים ומשחורים, הם לא מכירים אותם. בשבילנו כאן בדרום ספרד זה טבעי, חלק מהגיאוגרפיה שלנו. אחרי הכול, אנחנו יותר קרובים לאפריקה מאשר לגרמניה".