רגולציה חברתית למען פועלי הבניין

האסונות באתרי הבנייה מלמדים כי הרגולציה בענף הבניין כושלת, ואינה מצליחה למנוע מספר בלתי נסבל של פועלי בניין הרוגים. אני תומך בשינויים רגולטוריים, כמו למשל פיצוי נזיקי מינימלי למשפחת הקורבן. הבעיה היא, שדיני הנזיקין מפצים בעיקר על אובדן כושר עבודה, כך שהפיצוי נמוך במקרים של שכר נמוך. אבל לצד דרישה לשינויים רגולטוריים צריכה להיות גם רגולציה באמצעות נורמות חברתיות.

המוניטין יכול להיות מנגנון אפקטיבי, במובן זה שאם חברה תרמה את הלקוחות שלה, לא ירצו לקנות ממנה. סוחר או איש-עסקים שאינו שומר על אמינותו, נותן תמריץ שלא לעשות איתו עסקים; ולכן הוא למשל מחרים את עצמו. למשל, הכלכלן היהודי-אמריקאי, מילטון פרידמן, התנגד לחוק האוסר הטעיה בפרסום, בטענה כי חברה שתפרסם כזבים תאבד את המוניטין ותצא מהשוק.

המוניטין נותן תמריץ שלא לקפח צד לעסקה. אבל נשאלת השאלה - האם המוניטין יכול גם לתמרץ חברה שלא לסכן עובדים חלשים, גם במקרים שהדוחק הכלכלי מאלץ אותם להעדיף עבודה מסוכנת על אי-עבודה? המוניטין יכול לתמרץ חברה שלא לדכא את העובדים, אם הצרכנים יגלו בחירות מוסריות, כמו למשל העדפת "קפה סחר הוגן" וכו׳. בחירות כאלה ייתכנו שיטתית, כאשר מדובר במוצרים שהוויתור עליהם איננו כרוך בהפסד גדול מאוד לפרט. אבל במקרה של עסקאות בסכומי עתק, כמו בחירת דירות, קשה מאוד להאמין שמספיק פרטים יעדיפו ברגיל חברות שמכבדות זכויות עובדים על חברות דכאניות.

מה בכל זאת יכול לגרום להעדפות כאלה מצד הפרטים בתחום הדיור? אפשרות אחת היא, שמנהיג רוחני-דתי יוציא לקהילת מאמינים פסק הלכה, כי אסור לרכוש דירות מחברות שמפקירות עובדים. אפשרות שנייה היא, שפרטים יימנעו מלרכוש מוצרים אחרים של החברה או הקונצרן העסקי, אם אחת החברות בקונצרן מסכנת עובדים. אפשרות שלישית היא, שיקום שחקן גדול שיהיה מחויב לאינטרס הציבורי, דוגמת אוניברסיטה.

האוניברסיטאות קושרות עצמן בחוזים עם חברות בנייה. שוו בנפשכם, כי אוניברסיטה הייתה מכריזה כי היא תיתן עדיפות במכרזי בנייה לחברות בעלות רקורד של בטיחות פועלי הבניין. אפשרות רביעית, אולי דחוקה יותר, היא שחברה עסקית תצהיר שלא תעשה עסקים עם חברות בנייה בעלות רקורד אפל, כשהתמריץ של אותה חברה מחרימנית הוא שהלקוחות יעדיפו את המוצרים שלה. כשם שמוניטין יכול להוות תחליף למיסוי בעודדו תרומות, כך אולי הוא יכול לתמרץ חברות עסקיות או אוניברסיטאות לנקוט רגולציה חברתית.

יש להטעים, כי מספיק שרגולציה חברתית תשפיע על חלק מהחברות. אם, למשל, הרגולציה החברתית תוכל להשפיע על חברה גדולה לשנות את הסטנדרטים שלה, הרי שלהשפעה יכולה להיות תגובת שרשרת. לאותה חברה גדולה יכול להיות תמריץ להפעיל לובינג למען חקיקה שתחייב אכיפה כללית של אותו הסטנדרט, לבל יהיה יתרון למתחרים. מה שנותן תקווה הוא שלעיתים די בשחקן אחד כדי ליצור מפל שלג.

■ הכותב הוא עמית באקדמיה ע״ש פולונסקי במכון ון ליר, מלמד משפט עסקי באוניברסיטת בר-אילן.