נישואים אזרחיים במדינת ת"א והרצליה

המאבק בנושא נישואי דת לעומת נישואים אזרחיים מקבל במה רחבה במסעות הבחירות של שני מועמדים בבחירות העירוניות הקרובות. הן המתמודד אסף הראל, המבקש להתמנות לראש עירית תל-אביב הבא, והן המועמד אייל פביאן, המתמודד על ראשות עיריית הרצליה, מבטיחים כי אם יבחרו, יאפשרו לציבור תושבי ערים אלה להינשא אזרחית באמצעות העירייה, כנהוג בארצות המערב. האם הדבר בכלל אפשרי בישראל?

המונח "נישואים אזרחיים" אמנם קליט יותר עבור הציבור הרחב, אך הוא שגוי מבחינה משפטית בהקשר זה. השליטה המלאה על דרכי הנישואים נמצאת בידי המדינה ולא בידי מועצות הערים, ועל-פי חוק, הנישואים במדינת ישראל על כל עריה מתבצעים בידי הערכאות הדתיות, ובהתאם להשתייכות הדתית של בני הזוג בלבד. בני זוג המשתייכים לדתות שונות, בני זוג שמשתייכים לאותה דת אך אינם כשירים להינשא על-פי כלליה (לדוגמה כהן וגרושה) ובני זוג מאותו מין, פשוט אינם יכולים להינשא כחוק בתוך גבולות מדינת ישראל.

לפיכך, הפלטפורמה שמציעים המתמודדים לבני עירם אינה נישואים אלא האפשרות לדמות נישואים באמצעות הצהרה על היותם ידועים בציבור, וקבלת הכרה על כך מטעם העירייה. עם זאת, העובדה שהנישואים לא יוכרו על-ידי המדינה, אינה פוגעת בחשיבות ההצהרתית של מהלך זה, כהכרה פורמלית באיחוד זוגי, מחויבות ארוכת-טווח והאפשרות לבנות משפחה עבור בני זוג שאינם יכולים או אינם רוצים להינשא בטקס דתי. כיום לא זאת בלבד שבני זוג אינם יכולים להינשא אזרחית בישראל, אלא שאין גם באפשרותם לפנות לבית המשפט רק לצורך קבלת הכרה משפטית בסטטוס של ידועים בציבור, אלא רק במסגרת ולצורך תביעות כספיות ספציפיות, כשדרכיהם נפרדות.

מנגד, קשה להעריך מה הוא היקף התועלת המעשית של תעודת "הנישואים" העירונית. בני הזוג אולי יזכו להטבות כלכליות מסוימות ברמה המוניציפלית כמו זוג נשוי, אך מאידך, לסטטוס יחידני, ובפרט להורה יחידני, נלוות לא פעם הטבות כלכליות משמעותיות יותר.

תעודת הנישואים העירונית לא תחסוך מבני הזוג גם את הצורך לתבוע בבית המשפט את הזכויות המגיעות להם מתוקף היותם ידועים בציבור, בכלל זה זכויות ירושה, מזונות ועוד, אולם היא עשויה לשמש ראיה משמעותית בבית המשפט. כבר ניתנו בעבר פסקי דין בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי אשר הכירו בתעודת זוגיות בעלת מאפיינים דומים, אשר הונפקה דרך ארגון "משפחה חדשה", כראיה לרצינות כוונותיהם של בני הזוג האחד כלפי השני לקיים קשר זוגי הדומה לנישואים.

עם כל הדמיון בין נישואים המוכרים על-ידי המדינה ל"כמו-נישואים" שמוצע לערוך בעירייה, חשוב שזוגות הפונים למסלול זה יהיו ערים להבדל מהותי מאד בין השניים, והוא תחולתו של חוק יחסי ממון על בני הזוג. מאחר שבני זוג שיערכו טקס זוגיות בעירייה לא יוכרו כנשואים אלא כידועים בציבור, חוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע שיתוף כל הרכוש הנצבר בתקופת החיים המשותפים, אינו תקף לגביהם.

המשמעות היא שבני זוג בעלי תעודת נישואים עירונית אינם שותפים בזכויות הרשומות או נמצאות בבעלות בן הזוג השני, אלא אם ניתן להוכיח כוונה מפורשת לכך, וזאת בניגוד לזוגות שנישאו בהתאם לחוק המדינה, אשר לגביהם ברירת המחדל היא הפוכה - כל אחד שותף בזכויות האחר, אלא אם נחתם הסכם ממון שקובע אחרת. לאור דברים אלה מומלץ לזוגות הפונים למסלול האזרחי לא להסתפק בטקס ובתעודה, אלא לערוך בנוסף הסכם ממון מסודר, הקובע אם כל אחד מהם שותף בכל נכסי האחר או בחלק מהם. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il