כתבת צוואה – ואת הכתובה זכרת?

יהודים יקרים, שהתחייבו למאות אלפי, ולעתים אף מיליוני שקלים, בעת שחתמו על כתב הכתובה לפני חופתם, גילו על בשרם ובכיסם, בעת הגירושים, כי ההתחייבויות הכספיות בכתובה אינן סתם מנהג או טקס מסורתי, אלא חוזה בעל תוקף משפטי, שהאישה יכולה לגבותו מהבעל, אם התנהלה בהתאם לכללי ההלכה. באופן מפתיע, רבים אינם מודעים להלכה המשפטית הקובעת כי האישה זכאית לקבל את הסכום לו התחייב הבעל בכתובה לא רק בעת הגירושים אלא גם עם לכתו לעולמו.

למעשה קל יותר לאישה לגבות את הכתובה כאלמנה מעיזבון הבעל, מאשר לתבעו במסגרת מאבק גירושים, שכן לאחר המוות מדובר בחוב שכמעט לא ניתן להפקיעו. האישה אינה מפסידה את זכותה לכתובה בשל התנהגות בלתי נאותה, והבעל אינו יכול לנער מעליו את החוב, אפילו לא באמצעות הוראה מפורשת בצוואה, כפי שאינו יכול להורות על ביטולו של אף חוב אחר כלפי נושים.

כאשר אישה זוכה בתשלום הכתובה במסגרת הליך גירושים, סכום זה מקוזז מן הכספים האחרים שהיא מקבלת מהבעל, כלומר אין "זכייה כפולה" של כספיםי הן מכוח השיתוף בין בני זוג והן מכוח הכתובה. כלל זה נכון גם לגבי קבלת הכתובה מכוח צו ירושה - כלומר כאשר הבעל לא הותיר אחריו צוואה, האישה יכולה לזכות בסכום הכתובה, אך הוא יקוזז מן הכספים האחרים אותם קיבלה מהעיזבון.

כאשר הבעל מותיר אחריו צוואה, המצב המשפטי מורכב יותר, והתשובה לשאלה האם האישה יכולה לזכות בכתובה, בנוסף לכספים שהוריש לה הבעל בצוואתו, תלויה בפרשנות אומד דעתו של הבעל, כפי שמדגימה הכרעת בית המשפט העליון בתיק שהתגלגל בין הערכאות קרוב ל-20 שנה, והסתיים רק לאחרונה.

הבעל המנוח התאלמן לאחר נישואים בני 30 שנה, וילדיו הסתלקו לטובתו מחלקם בירושת אמם המנוחה, בציפייה טבעית כי לאחר לכתו לעולמו, יזכו בחלק המגיע להם מירושת שני הוריהם. כעבור זמן מה האלמן נישא בשנית, וכדי להגן על רכושו ועל רכוש ילדיו וירושתם באופן המרבי, הוא דאג הן לחתום עם האישה השנייה על הסכם ממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה, והן להכין צוואה. בהסכם הממון דאג האלמן שלאשתו החדשה לא יהיה חלק בזכויותיו, למעט מחצית בית בקיסריה ופיצויי הפיטורים המגיעים לו מהחברה שבבעלותו. בצוואה דאג האלמן להוריש את כל רכושו לילדיו, למעט המחצית הנוספת של הבית בקיסריה וחשבונות הבנק המשותפים לו ולאשתו החדשה, אשר הועברו לידיה.

האלמן נפטר שנה וחצי בלבד לאחר נישואיו לאשתו החדשה, ומכוח הסכם הממון והצוואה יחדיו היא זכתה ברכוש ששוויו כ-3 מיליון שקל. אז הפתיעה האלמנה הטרייה את ילדיו של המנוח ותבעה מהעיזבון בנוסף גם את סכום הכתובה עליה חתם המנוח בעת נישואיהם, אף היא בסך של 3 מיליון שקל.

השאלה שעמדה בבסיס המחלוקת היא כאמור האם התכוון המנוח שאשתו תקבל את סכום הכתובה בנוסף לנכסים אותם ירשה - או שמא רצונו היה להבטיח שתקבל 3 מיליון שקל בסך-הכול.

התיק התגלגל במשך שנים ארוכות בין 3 ערכאות, ולבסוף נדחתה תביעה האלמנה לכתובה בנסיבות הספציפיות של תיק זה, אך אין בכך כדי להבטיח הגנה מפני "זכיות כפולות" במקרים אחרים. עוגמת-הנפש והנזק הכלכלי לילדים היו נחסכים באופן פשוט ביותר, אילו הבעל השכיל לכתוב בצוואתו ובהסכם הממון משפט אחד, על-פיו הזכויות המגיעות לאישה מכוח הכתובה תקוזזנה מכל זכות אחרת המגיעה לידיה מרכושו.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il