לא מאוחר לשאלות קשות על התנהלותו העסקית של לבייב

שני אירועים התרחשו לאחרונה סביב לב לבייב ואפריקה ישראל. הם לא בהכרח קשורים, אבל בהחלט ממחישים עד כמה התהיות, התמיהות והשאלות הקשות סביב התנהלותו הפיננסית של איש העסקים מתעצמות והולכות עם השנים. במקביל, האירועים האלה ממחישים גם את הדעיכה בהתעניינות התקשורתית בלבייב. זו תופעה מדהימה: מתברר שאם אתה רחוק גיאוגרפית (לבייב לא מתגורר בישראל זה שנים), גם עסקיך לא ממש מעניינים את התקשורת הכלכלית; מתברר שגם אם עסקיך כללו עשרות עסקאות נדל"ן מעוררות תמיהה בלשון המעטה, עסקת בעלי עניין ותספורות על ימין ועל שמאל, שמגמדות בהיקפיהן כל תספורת אחרת במשק הישראלי - למרות הכול, שקט ודממה.

לבייב נפרד מאפריקה ומישראל

חברת אפריקה ישראל נפרדה מלבייב אחרי שהגיעה למעשה לחדלות פירעון, לבייב עצמו נפרד מישראל (ללונדון ומשם לרוסיה, כנראה), והתקשורת הכלכלית נפרדה כמעט לחלוטין מסיקור הנזק שהשאיר אחריו.

ב-30 באוגוסט השנה הודיעה אפי פיתוח, שמניותיה נסחרות בלונדון, על כך שלבייב התפטר מתפקידו כיו"ר הדירקטוריון של החברה. אפשר להוסיף בהחלט שלבייב התפטר במפתיע מתפקידו. ההתפטרות באה שעות ספורות לאחר שיואב יצחק פרסם באתר ניוז1 שבבעלותו, שלבייב העתיק לכאורה את מקום מגוריו מאנגליה לרוסיה (דוברת אפריקה: "לבייב העתיק מקום מגוריו מישראל לפני למעלה מעשור והטענות כאילו עזב את ביתו באנגליה אינן נכונות"). עזב או לא את האחוזה המפוארת שלו בלונדון, השווה עשרות מיליוני דולרים - את זה נדע בחודשים הקרובים. קשה להסתיר דברים כאלה. בכל מקרה, מרכז העסקים של לבייב הוא ברוסיה (בעיקר יהלומים וגם נדל"ן) ואך טבעי שהוא מתנייד לשם בתכיפות.

אפי פיתוח, כזכור, היא חברת נדל"ן שפועלת בעיקר ברוסיה. לבייב נחשב אחד ממקורבי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ב-2007 הדהימה החברה כשהנפיקה בלונדון והפכה אז לחברת הנדל"ן החמישית בגודלה בבורסה הזאת. המספרים של גיוס ההון היו בלתי נתפסים: 1.4 מיליארד דולר (יותר מ-5 מיליארד שקל בערכים נוכחיים), לפי שווי חברה של 7.3 מיליארד דולר. השווי של החברה כיום בבורסה בלונדון עומד על 225 מיליון דולר, כ-3% בלבד משווי ההנפקה לפני יותר מ-10 שנים. אפי פיתוח יצאה משליטת אפריקה ישראל לאחר שלבייב רכש את מניות אפריקה בה (כ-65%) בעסקת בעלי עניין תמורת 550 מיליון שקל, כדי לשרת, בין היתר, את החובות של אפריקה עצמה לבעלי האג"ח.

החודש, בלי קשר, אישר בית המשפט את העברת השליטה באפריקה ישראל למוטי בן-משה. החברה, שפעם הייתה מזוהה לחלוטין עם לבייב, יצאה סופית מידיו, לאחר שורה של כישלונות והסדרי חוב. לבייב, מתברר, גם לא ניחן בבחירת מנהלים משובחת במיוחד בקבוצת אפריקה, אבל אלה היו בחירותיו וזו משמעות האחריות של מי שעמד בראש הקבוצה והיה בעל השליטה הבלתי מעורער בה. רוב המנהלים בקבוצה ייצרו לעצמם לאורך השנים כסף גדול יחסית לשכירים (בדומה למנהלים בקבוצת אי.די.בי), אבל הורידו את הקבוצה ביגון שאולה.

בכל מקרה, אפריקה ישראל עצמה תיעלם מהמפה הבורסאית כי שווייה עומד בפועל על אפס. היא תיבלע לבלי שוב בחברת ההחזקות של בן-משה. האחרון קונה למעשה את החברות שלמטה - אפריקה מגורים, אפריקה נכסים, החזקות בכביש 6 ועוד. בשיאה, עם הנפקת אפי פיתוח בלונדון, הייתה אפריקה שווה בבורסה בת"א כמעט 7 מיליארד דולר (!) ונחשבה אחת מיצרניות הערך הגדולות בבורסה. ההנפקה ברוסיה, באופן אבסורדי, סימנה את תחילת הנפילה הגדולה. היקף התספורות הכולל הגיע לאורך השנים עד 3 מיליארד שקל. כלומר, אפריקה ולבייב הם משמידי הערך הגדולים ביותר של שוק ההון הישראלי בעשור האחרון ו"המספרים" שלה הם הגדולים ביותר, אבל משום מה התקשורת אינה מתעניינת יתר על המידה באחת התעלומות-שערוריות הגדולות ביותר במשק הישראלי.

איך אפשר להשמיד כל כך הרבה ערך, איך אפשר להעיף כל כך הרבה כסף שגויס הן בחוב והן בהון? קשה לי להאמין שהשמדת ערך כזו גדולה יכולה ליפול תחת ההגדרה של כישלון עסקי. נכון שיש ויהיו כישלונות בעסקים - לא כל עסק מצליח - אבל כישלון גורף כל כך? זאת תעלומה. מה שברור הוא שרוב עסקאות הנדל"ן הכושלות לא בוצעו בישראל, אלא במדינות שהפרקטיקה העסקית בהן אינה מהמשובחות. למשל, רוסיה. למשל, אוקראינה. זו אחת הסיבות שהעסקאות הללו לא נבדקו או נחקרו על ידי רשות ני"ע (לפחות, בינתיים).

אני מניח שאם הן היו מתבצעות בישראל, כבר מזמן הייתה קמה צעקה גדולה, אבל מאחר שמדובר בעסקאות נדל"ן אי שם בחו"ל, יכולות הפיקוח, ההרתעה והאכיפה של רשות ני"ע כנראה אינן אפקטיביות. איש לא היה מסוגל לצלול לתוך סבך העסקאות, מסלול הכספים והצדדים השלישיים שהשתתפו בהן. מה שבטוח הוא שהרבה כסף זרם החוצה מאפריקה, מיליארדים רבים, והשאלה כיצד זה בדיוק קרה מעולם לא נענתה בתשובות הגיוניות. אגב, המצב הזה לא ייחודי רק לאפריקה, אלא לכל חברות הנדל"ן שפועלות בחו"ל, במזרח אירופה וברוסיה, ובמדינות אחרות שפרקטיקת העסקים בהן אינה דבר להתברך בו. זה כולל את העסקאות שעשו אליעזר פישמן, מוטי זיסר ז"ל ועוד חברות נדל"ן בינוניות שהעיפו כסף רב על עסקאות שקשה להתחקות אחריהן.

מרוב עסקאות וכסף, לא רואים את היער

לפני כשנה וחצי כתבתי כאן שכל סיפור לבייב ראוי לחקירה. הכותרת הייתה "שערוריית לבייב ראויה לחקירה" ("גלובס", 24.2.2017). עוד לפני כן פרסמה איילה חסון בערוץ עשר תחקיר על עסקת נדל"ן מפוקפקת שבה רכשה אפריקה ישראל מאות דונמים של אדמה חקלאית באזור נידח באוקראינה, עם הבטחה לפתוח במקום קניון. אלא שהחוק האוקריאני, מתברר, אוסר על בנייה במקום ושמונה שנים אחרי, בשדות עדיין צומח התירס וכ-30 מיליון דולר ירדו לטמיון. זו עסקה אחת מני רבות שעשו חברות ישראליות במזרח אירופה ובמדינות נוספות, שעולה מהן ריח לא ממש נעים. הבעיה היא שהריח הזה לא משך את אפן של הרשויות החוקרות בישראל - מה שרחוק גיאוגרפית כנראה גם רחוק מחקירה. הכישלון העסקי גם לווה בפרקטיקות חשבונאיות שמתחו את מקצוע החשבונאות, הגמיש ממילא, לאקרובטיקה ולוליינות מוגזמות, שכללו רווחים מוגזמים משערוכים וכדומה, שהגיעו למאות מיליוני שקלים. גם בנושא הזה רשות ני"ע לא התערבה, לפחות עד כה.

יש שלב שבו מרוב עסקאות, מרוב כסף ומרוב עצים לא רואים את היער, ואיש, על אחת כמה וכמה רשויות אכיפה, אינם מסוגלים (או שמא אינם רוצים) לצלול לתוך הפרטים. נדמה לי שלבייב צריך להודות במיוחד לאיש אחד: נוחי דנקנר. העיסוק התקשורתי האינטנסיבי בו הרחיק את האש ממנו. גם העובדה שהוא הרחיק ללונדון ונפרד מהחזקותיו בישראל בלית ברירה עזרה לו לחמוק מאור הזרקורים.

אלא שיש לא מעט שותפים עסקיים שלבייב הותיר מאוד לא מרוצים. אחד הבולטים שבהם הוא בני סינבטי, שהיה שותף שלו בעסקי מכרות הזהב הפרטיים בקירגיסטן (עוד מדינה שצורת העסקים בה כבר לא תקבל את פרס האיכות) ולא מרפה ממנו. הוא "מפציץ" עיתונאים (גם אותי, למען הגילוי הנאות) בחומרים נגדו, מגיש תלונות במשטרה, תובע (ללא הצלחה של ממש עד כה), תולה שלטים בגנותו של לבייב ועוקב אחר כל בדל של התפתחות בקבוצת אפריקה. הקרב המר והאמוציונלי של סינבטי בלבייב נמשך זה שנים ארוכות, ובינתיים סינבטי העלה חרס בידו. לבייב ודאי מקווה שכך זה יישאר.

קבוצת לבייב: "התנהלות שהיא דוגמה ומודל"

מדוברת קבוצת לבייב נמסר: "האופן שבו בחר לנהוג מר לבייב כבעל השליטה באפריקה ישראל הינו דוגמה ומודל אשר לא היה לו ואין לו אח ורע בישראל.

"חרף הפסדי ענק של מיליארדים בחר מר לבייב שלא לזנוח את החברה ובהסדר הקודם התחייב וגם העביר מאות מיליוני שקלים מהונו הפרטי בניסיון להבריאה בד בבד עם פירעון אשראים לבנקים בישראל.

"יובהר כי ההחלטות העסקיות בחברה התקבלו על ידי הנהלת החברה תוך התייעצות עם הגורמים המקצועיים, וזאת בהתייחס לתקופה ולתנאי השוק הרלונטיים באותה עת.

"לצערו של מר לבייב אירועים עולמיים, שטלטלו את כלכלות העולם, מבלי שפסחו על החברה, הכריעו את הכף והובילו את החברה להסדר שני שתוצאותיו ידועות לכל והניזוק העיקרי ללא עוררין הוא מר לבייב בעצמו".