"ממשל טראמפ מאוכזב מיהודי ארה"ב: לא מעריכים העברת השגרירות"

ממשל טראמפ מאוכזב מיהודי ארה"ב. לדעת בכירים בממשל, רוב היהודים האמריקאים כפויי טובה ואינם מעריכים את מתנתו הגדולה של נשיא ארה"ב לעם היהודי: העברת השגרירות האמריקאית לירושלים.

זו אחת ממסקנות דו"ח של המכון למדיניות העם היהודי, מכון חשיבה ומחקר בירושלים, שהוגש באחרונה לממשלת ישראל ושקיבל תהודה חזקה בממסד היהודי בארה"ב. הדו"ח - "הערכה שנתית 2018" - מצביע על הסתמנות קרע בין הבית הלבן לבין הרוב המכריע של הקהילה היהודית בארה"ב - הפלח החילוני או לא אורתודוכסי.

המיעוט האורתודוכסי / חרדי בארה"ב, שתומך בחום בנשיא ובמדיניותו כלפי ישראל, יקר ללב הבית הלבן. הבעיה, מבחינת טראמפ וממשלו, היא רוב היהודים האמריקאים, אותם חילונים, קונסרבטיבים ורפורמים, אותם 70% שהצביעו בעד הילארי קלינטון בבחירות לנשיאות ב-2016. טראמפ איבד אותם אז והוא יאבד אותם שוב ב-2020, אם ירצה או יוכל לרוץ שוב, בהתחשב בחקירת מעורבות רוסיה בבחירות וקשריו הפוטנציאליים עם המעורבות הזו.

"ישראל והארגונים היהודיים בארה"ב צריכים לחדד את מודעותם למגמה של תסכול הולך וגובר בקרב ממשל טראמפ מהעובדה שמגזרים נרחבים של הקהילה היהודית בארה"ב אינם מעריכים מספיק את הצעדים הפרו-ישראליים שנקט הנשיא, ובמיוחד העברת השגרירות לירושלים", נאמר בדו"ח של הארגון.

המסמך מצטט "פקיד בכיר בממשל" שאמר למכון החשיבה כך: "אנו יכולים לקבל ביקורת מוצדקת, אך לו אובמה היה מעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, הקהילה היהודית האמריקאית כולה היתה מתאחדת בתרועות הלל".

בתגובה אמר אמש ל"גלובס" רון האלבר, מנכ"ל המועצה היהודית ליחסי קהילה (JCRC) בוושינגטון רבתי, כי הרוב המכריע של יהודי ארה"ב אמנם תומך בהעברת השגרירות, אך יהודים רבים כל כך סולדים מטראמפ עד שהם מתקשים לתת אשראי לנשיא על החלטתו להעביר את השגרירות או להודות לו על כך.

ארגונים יהודיים רבים, לרבות JCRC, אכן שיבחו את החלטת טראמפ, אך ייתכן שהממשל ציפה לגילויי אהדה חזקים יותר, אמר האלבר. לאחר הכל, טראמפ הוא אישיות שנויה במחלוקת, והתמיכה בו מועטה לא רק בקרב יהודים.

לדבריו, יהודים אמריקאים רבים חולקים על טראמפ בנושא ההגירה. הם יודעים היטב, שלו ארה"ב לא היתה פותחת שעריה לפני אבות אבותיהם, ייתכן שהם היו מוצאים עצמם בתאי הגזים במחנות הריכוז של הנאצים. יהודים רבים מתנגדים גם למדיניותו נגד הפלות. לחילוקי דעות אלה אין כל קשר לישראל, הוא מדגיש. היהודים לא אוהבים טראמפ כבן אדם ולא את קווי המדיניות שלו.

"בעבר, אזרחים הצליחו להפריד בין אישיות הנשיא לבין פעולותיו והמדיניות ", אמר האלבר. "היום זה הרבה יותר קשה. מעבר לזאת, רוב היהודים - בערך 70%, 75% - הצביעו תמיד בעד דמוקרטים; רק כרבע מיהודי ארה"ב מצביעים בעד רפובליקאים. התנהלות הנשיא הנוכחי בוודאי לא תשנה זאת".

המכון למדיניות העם היהודי, מוסד ללא כוונת רווח, הוקם ע"י הסוכנות היהודית ב-2002 ומתפקד כגוף עצמאי בלתי תלוי. על פי הגדרתו, "צוות החשיבה של המכון בוחן באופן שיטתי ומקצועי את האתגרים, האיומים וההזדמנויות שניצבים מול העם היהודי ומפתח עקרונות מדיניות וחלופות אסטרטגיות". בראש מועצת המנהלים של המכון עומדים שני יו"רים משותפים: השגריר דניס רוס, שמילא תפקיד מרכזי במאמצי התיווך של ארה"ב בסכסוך הישראלי-פלסטיני במשך שנים רבות, והשגריר סטוארט אייזנסטאדט, לשעבר סגן שר-החוץ האמריקאי.

בדו"ח נאמר עוד, כי ישראל צריכה להיערך למציאות אסטרטגית שבה ארה"ב תהיה פחות מוכנה להשקיע במזה"ת, פחות מעוניינת בנוכחות אזורית ופחות מוכנה להוביל את המאמצים לייצב את האזור. "המציאות החדשה הזו מנוגדת לאינטרסים הישראליים ויכולה אפילו לפגוע באופן שבו נתפסת יכולת ההרתעה הישראלית", מציינים המחברים.

"ישראל צריכה להיות מודעת לכך שעלולה להתגבש מציאות חדשה שבה תתייאש ארה"ב מהאפשרות של קידום הסדר ישראלי-פלסטיני ותזנח את תפקיד ההנהגה שלה בתהליך השלום", מתריע המסמך. "את החלל שייווצר עלולים למלא גורמים בינלאומיים פחות ידידותיים לישראל שעלולים לקדם יזמות בעייתיות".

"הטקטיקות של טראמפ ששאובות מעולם העסקים, כגון התמרונים או בניית עמדות מיקוח, יחד עם נטייתו למהלכים דרמטיים, עלולות להוביל לצעדים מפתיעים", מזהירים המחברים. "בהקשר הזה, ישראל צריכה להיות מוכנה לצעדים בלתי קונוונציונליים של טראמפ, למשל שיחות ישירות עם הנהגת איראן".

המסמך מזהיר, שישראל צריכה לנקוט זהירות ביחסיה עם מדינות שמפגינות ידידות משמעותית לישראל, אך שליטיהן מתרחקים מנורמות דמוקרטיות; במדינות כאלה עלולים לשגשג גורמים אנטישימיים. ההמלצה לשמור מרחק ממדינות כאלה אינה נובעת רק משיקולים מוסריים אלא גם מהתחשבות ברגשות הקהילות היהודיות באותן מדינות.

בה בעת מציין הדו"ח, כי לישראל צריך להיות עניין בטיפוח יחסים עם סין ורוסיה, אם כי ירושלים צריכה לנווט דרכה בזהירות בסוגיה זו לנוכח היריבות בין מעצמות-העל והאינטרס המרכזי של ישראל לא לפגוע ביחסיה האסטרטגיים עם ארה"ב.

חלק גדול מהמסמך מוקדש לסוגיית התמיכה הדו-מפלגתית של הקונגרס והציבור האמריקאי בישראל. סוגיה זו הולכת ונעשית סבוכה יותר עם חלוף הזמן לנוכח הקיטוב האידיאולוגי שהולך ומקצין בארה"ב.

למעשה, בפעם הראשונה בתולדותיה נעשית ישראל סלע מחלוקת בין שתי המפלגות. התמיכה בישראל גוברת בקרב הרפובליקאים וקטנה בקרב הדמוקרטים. הדו"ח טוען, כי הדבר טרם בא לידי ביטוי בקונגרס. אך כתב גלובס מציין, שכבר עתה מסתמנים שם בקיעים: בשבוע שעבר שלחו מחוקקים רפובליקאים לטראמפ מכתב שדורש מהממשל לרשום בדרכוניהם של ילידי ירושלים שהם נולדו בישראל; בה בעת שלחו מחוקקים דמוקרטים מכתב לבית הלבן שבו הם מבקשים לחדש הסיוע לפלסטינים.

הדו"ח מציין, שבציבור הכללי, אלה שמזהים עצמם כדמוקרטים מודאגים יותר מרפובליקאים ממה שהם מכנים המשך הכיבוש בגדה, הרחבת ההתנחלויות, היחס לפלסטינים ובמידה פחותה יותר, היחס לערביי ישראל. סקר של חברת הסקרים והמחקר פיו (PEW) מ-2018 מצביע על פער שהולך וגדל בין דמוקרטים לרפובליקאים בשאלת התמיכה בישראל ובפלסטינים: 79% מהרפובליקאים אמרו שהם תומכים בישראל יותר מאשר בפלסטינים; רק 27% מהדמוקרטים השיבו כך.

בהתחשב בקיטוב הפוליטי הנוכחי באמריקה, ובניכור העמוק של הדמוקרטים מממשל טראמפ, קיים קושי לשמור על תמיכה דו-מפלגתית בישראל, מציין הדו"ח. הקרבה האישית, הפוליטית והאידיאולוגית בין בנימין נתניהו לדונלד טראמפ, ובין נתניהו לתנועה האוונגלית בארה"ב, מעצימים את הקושי הזה.

המסמך אומר, כי ישראל נעשית דתית יותר ולאומנית יותר בגלל שינויים דמוגרפיים. מגמה זו צופנת בחובה פוטנציאל להתנגשות ערכים בין הישראלים לבין יהודי ארה"ב, שרובם כאמור קונסרבטיבים, רפורמים או חילונים, על פי הניתוח, ב-2017, החרדים היוו 12% מכלל יהודי ישראל, אך בגלל שיעור הילודה הגבוה בקרבם הם יגיעו ליותר מ-20% ב-2030 וליותר מ-40% ב-2065.