חברה שפעלה בארץ כזרוע לחברה מחו"ל - רשאית להתחרות בה

האם חברה ובעליה שפעלו במשך שנים בשליחות חברה אחרת וההתקשרות ביניהם נפסקה, רשאים להתחרות בחברה שהם היו שלוחים שלה? זוהי השאלה המשפטית המרכזית שעומדת במרכז סכסוך שנדון בימים אלה בפני שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר גרשון גונטובניק.

חברת MSI, הרשומה בשווייץ, עוסקת במתן שירותי מחקר שוק וביקורת שוק, והלקוחה המרכזית שלה היא יצרנית הענק של סיגריות ומוצרי טבק פיליפ מוריס. לפני למעלה מ-17 שנה החלה MSI להפעיל את דניאל טואטי לשם ביצוע חקירות וסקרים בשמה לטובת לקוחותיה. לצורך כך הקים טואטי חברה בישראל בשם WSPM שפעלה במימונה של MSI.

ב-31 ביולי 2018 הופסקה ההתקשרות בין שתי החברות מסיבות ששנויות במחלוקת בין הצדדים. MSI הודיעה לטואטי ולחברה שלו כי הם אינם זכאים עוד לפעול בשליחותה מול לקוחותיה, לעשות שימוש בשמה כלפי לקוחות או כלפי צדדים שלישיים או לעשות שימוש בציוד מסמכים מתודות וכל חומר אחר שעליו הופיע שמה של MSI. אולם בחודש שעבר דחו טואטי ו-WSPM את הטענה כי אין להם זכות לפנות ללקוחות MSI או לעשות שימוש במידע העסקי שהגיע אליהם.

בעקבות הדברים פנתה MSI לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בבקשה שיוציא צו מניעה שיאסור על טואטי ו-WSPM לפנות אל לקוחותיה ולעשות כל שימוש במידע מסחרי השייך ל-MSI, ובעיקר בספריית הנתונים של החברה ובמידע ביחס לאפן ביצוע בדיקות השטח שלה. המדובר ב"ספרייה" של קופסאות סיגריות משומשות, שנועדה לצורך זיהוי זיופים, ובנק מידע הכולל 70 מדינות ומאות ערים.

MSI נשענה בבקשתה לצו מניעה על סעיף 8 לחוק השליחות, הקובע בין היתר כי כשקיבל אדם להיות שלוח, הוא חייב לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו. עוד קובע חוק השליחות כי "לא יקבל אדם טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמתו של השולח".

איסורים עד גבול מסוים

לאחר שבחן את טענות הצדדים, דחה השופט את בקשת MSI ברובה. גונטובניק קבע כי השאלה אם ניתן לגזור חובה משפטית האוסרת על השלוח להתחרות בעסק של השולח לאחר שדרכיהם נפרדו, אינה פשוטה כלל ועיקר.

"קחו עובד של חברה מסוימת, הפועל בשמה בימים ובלילות בשוק כלכלי מסוים, והנה לאחר זמן הוא מבקש לפרוש כנפיים ולעוף, להפוך עצמאי, לצאת לדרך ולעול באותו השוק ממש. האם העובדה כי היה שלוח של מעסיקו הקודם שוללת ממנו את האפשרות לעשות כן?", כתב השופט, והשיב: "אכן, אסור יהיה לו עד גבול מסוים להשתמש בידיעות ובמסמכים שבאו לידיו עקב השליחות, אך אין לשלול ממנו את האפשרות להתחרות מעיקרה".

השופט המשיך ונימק את עמדתו: "חובות הנובעות משליחות לחוד, ואיסור התחרות לחוד. הצדדים לא התקשרו ביניהם בתניית אי-תחרות כזו או אחרת, וזאת שעה שהטילו על גורמים אחרים חובה להימנע מתחרות. העובדה כי לא התחייבו התחייבות שכזו במערכת היחסים הפנימית ביניהם, משמעה כי לא מצאו לנכון להטיל מגבלות מסוג זה על עצמם". על הרקע הזה, קבע השופט כי קשה יהיה לבסס משפטית את עתירת MSI לקבלת צו המונע מטואטי ומ-WSPM להתחרות בלקוחותיה.

בחינת יחס התשלומים

בשלב הבא של ההחלטה, בחן השופט את השאלה אם ניתן לראות במערכת היחסים שבין הצדדים במערכת יחסים שבין שולח לשלוחיו. השופט ציין כי "צורות ההתקשרות בין צדדים להתנהלות עסקית יכולות להיות מגוונות... מבלי לקבוע מסמרות, קשה לאפיין את מערכת היחסים שבין הצדדים ככזו שבין שולח לשלוח".

חיזוק למסקנה שלא היו יחסי שולח-שלוח בין הצדדים מצא השופט בכך שטואטי קיבל תשלום שנתי של 200 אלף דולר בעבור עבודתו, בעוד שמנכ"ל MSI קיבלת כמחצית מכך. "מבחינת השכל הישר וההיגיון העסקי - יחסים אלה בין התשלומים אינם עולים בקנה אחד עם מערכת היחסים שבין שולח לשלוח", נפסק. בהמשך לכך נקבע כי "קשה לקבוע נחרצות שהזכויות בידע שפותח על-ידי הצדדים שייך קניינית ל-MSI בלבד, ושבפעילות של WSPM יש כדי לעשות עושר שלא במשפט או לעוול מסחרית".

לסיכום, השופט דחה את בקשת MSI לצווי מניעה. לאור הצהרת שתי החברות כי ברצונן לצאת לדרך עסקית נפרדת, ניתן רק צו האוסר על WSPM ועל טואטי להציג את עצמם כפועלים עבור MSI או לעשות שימוש בשמה העסקי או בשם דומה לו.

את דניאל טואטי וחברת WSPM מייצגים עורכי הדין יוסי מרקוביץ, נתניאל אגו ועדי בן-אלי ממשרד פרל כהן צדק לצר ברץ. MSI מיוצגת על-ידי עורכי הדין עמיר סגל וטובי יעקובי.

פרשנות: עליונותו של חופש העיסוק

אחד המצבים הבעייתיים שעמו נאלצות לעתים להתמודד חברות הוא מעבר של עובדים בכירים ומצטיינים לחברות מתחרות לאחר שרכשו ניסיון בחברה הראשונה ונחשפו לסודות המסחריים שלה. לאורך השנים הגנו בתי המשפט ובתי הדין לעבודה על חופש העיסוק של אותם עובדים ופסקו כי ככלל, חופש העיסוק של העובד ששואף להתקדם גובר על האינטרסים המסחריים של החברות המעסיקות שרוצות לשמר את העובדים והמידע אצלם.

בהלכת צ'ק פוינט הידועה נקבע לעניין זה כי "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. "על המעסיק הטוען לסוד מסחרי להוכיח את קיומו... אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד", נכתב  בפסק הדין. עם זאת, במקרים חריגים הכירו בתי המשפט בכך שתחרות של עובד במעסיק לשעבר עשויה להיחשב הפרת אמונים וחובת תום-לב.

כדי למנוע מצב שבו בכירים בחברה יתחרו בה, חברות רבות כוללות בחוזי העבודה שלהן תניות של אי-תחרות. כלומר, סעיף שבו העובד מתחייב שלא להתחרות במעסיק לפרק זמן לאחר תום תקופת העבודה אצלו. בתמורה להסכמת הבכירים לחתום על סעיף אי-תחרות שעלול לפגוע בפרנסתם, מקובל לתת להם מענקים כספיים. המענק הזה, שמגיע לסכומים של מאות אלפי שקלים ולעתים אף למיליוני שקלים, ניתן לבכירים רבים במשק עם סיום עבודתם בתמורה להתחייבות מצדם שלא להתחרות במעסיק שאצלו עבדו.

מענק כהכנסת עבודה

לאורך השנים עלתה השאלה מהו שיעור המס שעל הבכירים לשלם לקופת המדינה בגין מענקי אי-תחרות וכיצד צריך לסווג את המענק - האם כהכנסה פירותית מעבודה, שתשלום המס בגינה מגיע עד 50%, או כהכנסה הונית שמחייבת תשלום מס מופחת, בשיעור 25%-30%. סוגיית הסיווג העסיקה את רשות המסים לאורך תקופה ארוכה לאור חילוקי הדעות שהתגלעו בנושא זה בין בתי המשפט המחוזיים השונים, שהכריעו פעם כך ופעם אחרת.

בספטמבר 2016 שם בית המשפט העליון סוף למחלוקת הזאת וקבע כי המענק ימוסה לרוב כאילו היה הכנסה מעבודה. העליון פסק כי רק בשני מקרים חריגים המענק ייחשב הכנסה הונית. האחד, כאשר מדובר בתניית אי-תחרות גורפת ובלתי מוגבלת בזמן, אף שספק אם בכלל יינתן תוקף משפטי לתניה כזאת, מאחר שהיא פוגעת באופן קשה ובלתי מידתי בזכויות העובד.

המקרה החריג השני נוגע לתחומים או למקצועות מסוימים, שבהם יציאה ממעגל התעסוקה למשך תקופה משמעותית מונעת את יכולתו של העובד לחזור ולעסוק באותו תחום בתום תקופת האי-תחרות. בית המשפט הביא כדוגמה טייס שנאסר עליו לטוס בחברות תעופה מתחרות למשך תקופה משמעותית. באותו מקרה, ייתכן שהטייס יוכל לטעון כי תניית האי-תחרות הביאה בפועל להוצאתו משוק העבודה שבו צבר ניסיון ומקצועיות, ובכך למעשה מכר את "הונו האישי" למעסיק ואת יכולתו המעשית לחזור ולעבוד במקצועו בעתיד.