נתניהו קיבל חיזוק באו"ם, אבל הילדותיות של טראמפ מדאיגה

הלעג שנישא בקול רם אתמול (ג') במליאת עצרת האו"ם היה על הצהרתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שהממשל שלו השיג יותר מכל ממשל אחר (כמעט) בהיסטוריה של ארה"ב. זה היה צחוק משחרר, כמה שניות באיחור, בשל אוזניות התרגום הסימולטני. טראמפ התנהל כמו בעצרת בחירות מקומית לבחירות אמצע הקדנציה (המיד-טרמס) שייערכו ב-6 בנובמבר. הוא הגיע באיחור משמעותי, בכניסה למליאה עצר לפטפט עם כלי התקשורת, ובמשפט הפתיחה התרברב בנוגע לענייניה הפנימיים של ארה"ב, בלי קשר לפורום בו הוא נמצא.

הצחוק אולי שחרר קצת, אבל לקראת סוף הנאום כבר לא נותרה לאף אחד באולם מחשבה משעשעת. מנהיגי מדינות העולם יכלו לחלום על בדיחה. מנהיג העולם הלא-חופשי (פעם כינו את מנהיגי ארה"ב "מנהיג העולם החופשי", לא עוד) חידד את רעיונותיו וחזונו. עולם ללא מערכת יחסים הדדית, מדיניות אגואיסטית והשאלה שמנקרת במוחו של טראמפ תמיד - אם אמריקה החזקה והעצומה נותנת כסף בסיוע חוץ, אז למה מדינות אחרות לא משלמות לה בחזרה.

"חזרנו לעולם של פרוטקציוניזם" אמר אתמול נשיא מקסיקו, אנריקו פניה נייטו, בנאומו ביום הפתיחה של עצרת האו"ם ביחס למלחמות הסחר שמוביל טראמפ. אך תחולת ה"פרוטקציוניזם" של הנשיא דונלד טראמפ מורגשת בכינוס הבינלאומי השנתי בניו-יורק הרבה מעבר למשמעות של מאבקי מכסות ותעריפים מול סין. בכל דבר ועניין, טראמפ מנסה להכתיב סדר עולמי חדש בו ארה"ב דואגת לעצמה לפני כולם ולאחר מכן מיטיבה רק עם בנות-בריתה. "אנחנו דוחים את אידיאולגיית הגלובליזציה ומאמצים את הדוקטרינה של הפטריוטיזם", הוא אמר בנאום הפתיחה וגם בהיבט של סיוע חוץ, הסביר את כוונתו.

מדינות שירצו את ארה"ב יזכו לתקציבי סיוע החוץ שלה, ומדינות סוררות - לא. "ארה"ב היא המדינה הנותנת סיוע חוץ הגדול ביותר בעולם, אך מעטים נותנים לנו משהו בחזרה. זו הסיבה שאנחנו בוחנים מחדש את הנושא של סיוע חוץ. מזכיר המדינה מייק פומפיאו מוביל את המהלך...  נבדוק האם מדינות המקבלות דולרים אמריקאים ואת ההגנה שלנו, מאמצות אל לבן את האינטרסים שלנו", טראמפ אמר.

משוואה פשוטה, שלא לומר פשטנית, המתעלמת מכך שארה"ב מאז ומעולם השתמשה בכספי סיוע החוץ כאלמנט של דיפלומטיה רכה כדי לקדם את יעדיה.

מבחינת ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא יכלה להיות מוזיקה נעימה יותר לאוזן. שוט סיוע החוץ לרשות הפלסטינית כבר הוטח בגבם של הפלסטינים. הפלסטינים, עם שמספרו קטן, מזערי, קם בבוקר והחליט שהם אינם עובדים ודואגים לאינטרסים האמריקאים, וכך חד וחלק הם יצטרכו להסתדר ללא סיוע חוץ, ומי יודע אם אי-פעם הסיוע יוחזר.

המשוואה הזו מבליטה ראיית עולם ילדותית. האם לארה"ב לא היה אינטרס עד היום לחזק מוסדות אזרחיים חברתיים בתוך הרשות הפלסטינית, כדי לקדם חברה בריאה? בעיני רוחו רואה טראמפ מיליוני אנשים ברחבי העולם שממלאים כרסם בכסף אמריקאי וכתוצאה מכך אינם חרוצים דיים כדי לצאת לעבוד ולטפח את הכלכלה המקומית. מן הצד המקומי, הדברים נראים אחרת. קיצוץ משמעותי בתקציבי חינוך ובריאות, שהוזרמו דרך ארגונים בינלאומיים, עשוי להגביר בטווח הקרוב עוני וחולי ובהיעדר פתרונות של ממש לפרק את החברה הפלסטינית אל מול ישראל ולזרוק גם את הישראלים לתוך המשוואה.

והנה הפרוטקציוניזם של טראמפ בא לידי ביטוי. אם אבו מאזן לא יבוא לפגישה, ובה לא יקבל את התכתיב האמריקאי של איך נראה "שלום בין אמיצים", יסבלו הפלסטינים מקיצוצים כואבים, וכאשר יחפשו להתלונן בפני בית הדין הבינלאומי בהאג או בפני ארגונים בינלאומיים אחרים, ארה"ב תטיח את הדלת בפרצופם גם שם.

החלק הזה של מדיניות טראמפ אולי ערב לאוזניים ישראליות, אך המשמעויות של דבריו לא מועילות לנו.

בעוד המילה "פלסטין" הוזכרה אתמול רק פעם אחת, בהקשר של המשך מחויבות ארה"ב לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים תוך אזכור שהעברת השגרירות היא הנתיב לקידום השלום - בפרק על איראן יכלו אנשי נתניהו כבר ממש ללקק את האצבעות. ראש הממשלה ופמלייתו אמנם היו על הטיסה באותה העת, אך ללא ספק אם היו יושבים באולם,הם היו יכולים למחוא כפיים בנקודת הזמן המדויקת ולא היו מבין המלגלגים והצוחקים בפסקה הראשונה של דבריו.

מעט לפני נאום טראמפ הודיעו בריטניה, צרפת, גרמניה, רוסיה וסין כי הן הקימו מכניזם כלכלי שיאפשר לחברות גלובליות להמשיך ולעשות עסקים עם איראן, אך טראמפ "דוחה הגלובליזם ומאמץ הפטריוטיזם" לא התייחס לכך כלל.

"המשטר האיראני מפיץ כאוס, הרג והרס. הם אינם מכבדים את הגבולות ואת שכניהם ואת הזכויות הריבוניות של מדינות שכנות. מנהיגי איראן חומדים את משאבי המדינה כדי להעשיר עצמם ומייצרים מהומות ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו. בשנים מאז נחתם הסכם הגרעין עם איראן, התקציב הצבאי של המדינה צמח ב-40%", אמר טראמפ והמשיך בנושא הלחץ הכלכלי האמריקאי: "אנחנו עובדים מול מדינות נוספות המייבאות נפט גולמי מאיראן כדי שיקצצו את רכישותיהם". 

"אנחנו מבקשים מכל המדינות לבודד את המשטר האיראני, כל עוד הם ממשיכים בפעולות אגרסיביות. אנחנו גם מבקשים מכולם לתמוך בעם האיראני במאבקם להשיב לעצמם יעדים של דת וצדק", אמר נשיא ארה"ב.

פה קבור הכלב. זהו עצם העניין. איך אדם שאינו מאמין במערכת יחסים גלובלית וחושב שרק הפטריוטיזם נמצא מעל לכל, יכול להשיג שיתוף-פעולה בינלאומי בעצירת הרוע מטהרן? איך אמריקה של טראמפ תוכל לתמוך בעם האיראני, מתחת למשטר הדיקטטורי בחיזוק רשת חברה אזרחית, אם לא באמצעות הזרמת כספים בדיפלומטיה רכה וחשאית?

הדיבורים על היעדר גלובליזציה נסוגים כאשר טראמפ פונה למדינות אחרות ומבקש מהן שלא לרכוש נפט גולמי מאיראן. הדיבורים על הפסקת סיוע חוץ ייאלצו להימשך אם טראמפ ירצה לחזק כוחות פנימיים בתוך איראן.