החקלאות הרוסית משגשגת על חשבון האיכרים האמריקאים

ולדימיר מישורוב, בעבר חקלאי רוסי מן המניין, הפך את שרידי הקולחוז (כינוי למשק שיתופי בתקופת ברית-המועצות) "דרכו של לנין" בכפר אוטרדנאייה ברוסיה לעסק רווחי. על הדרך הוא גם עזר להפוך את רוסיה ליצואנית החיטה הגדולה בעולם לראשונה מאז שנותיו האחרונות של הצאר.

בעשור האחרון, מישורוב החליף את הציוד הסובייטי מעלה החלודה שלו בתריסר מכונות משוכללות של חברת ג'ון דיר האמריקאית ויצרניות נוספות, והחל להשתמש בדשנים וזרעים חדשים ועתירי עוצמה. הוא קנה או חכר עוד שטחים משכנים ובני משפחה, והגיע לבסוף לכ-12,000 דונם, כשהוא מנצל את מחירי האדמות הזולים ברוסיה. כמו חקלאים רבים בעולם, הוא עבד ימים רבים מסביב לשעון עם מעט שעות שינה, בייחוד בעונת הקציר.

ההבדל העיקרי בין מישורוב לכל חקלאי מערבי מממוצע הוא שהעלויות של מישורוב הן נמוכות בהרבה, והן בעיקר ברובלים, מה שהופך את מכירותיו בחו"ל במטבע זר, בעיקר דולר אמריקאי, לרווחיות הרבה יותר.

על רקע ירידה קיצונית ורב-שנתית במחירי הדגנים בעולם, החקלאות הרוסית משגשגת. בשנה האחרונה, רוסיה ייצאה יותר מ-40 מיליון טון של חיטה, עלייה של כ-50% ביחס לשנה הקודמת, ושיא עולמי של 25 שנים. רוסיה עקפה את ארה"ב כיצואנית חיטה הגדלה בעולם ב-2016, ושוב ב-2018.
התחרות החזקה מכיוון רוסיה היא גורם נוסף שמאיים על החקלאות האמריקאית, שניצבת בפני שיא פשיטות רגל של משקים מאז שנות ה-80. היצע יתר עולמי של דגנים הוריד את מחיריהם בערך למחצית רמת השיא של 2012, והקשה מאוד על הפקת רווחים במונחים דולריים.

מלחמות הסחר בשירות רוסיה

סכסוך הסחר של ארה"ב עם סין ומדינות נוספות עשוי להפוך את החיטה הרוסית לעוד יותר אטרקטיבית, אם הקונים יטילו מכסי גומלין על חיטה אמריקאית. סין כבר הוסיפה מכס של 25% על חיטה מארה"ב, אך הגבלות סיניות על יבוא גם מרוסיה מנעו מהרוסים עד כה לנצל את המצב. כך אומר סוויתאן סטיל, מנהל סולריס קומודיטיז משווייץ, שסוחרת בחיטה רוסית. לפי שעה, "זו לא מלחמת הסחר אלא הכלכלה", שעוזרת לחיטה הרוסית להתחרת בשוק העולמי, אפילו מקומות קרובים לארה"ב כמו מקסיקו, אמר סטיל. והוסיף כי האיכות של החיטה הרוסית השתפרה, והיא זולה יותר משמעותית.

החקלאים הרוסים נהנים מכך שרווחי היצוא מומרים לרובלים. מאחר שהמטבע הרוסי פוחת, ההמרה היא בכמות כפולה של רובלים לדולר ביחס לשנת 2014. לרוסיה יש יתרון דומה מול האירו ומטבעות נוספים. האיכרים הרוסים יכולים לכסות את העלויות ולהמשיך לזרוע, וגם להוריד מחירים כדי לדחוק את רגלי המתחרים מהמערב.

הרוסים מחפשים תחליף לנפט

הגידול ביצוא החקלאי של רוסיה, כולל דגנים, דגה ובשר, הוא חלק מהמאמץ להפחית את התלות הכלכלית בנפט הגולמי. נפט וגז טבעי היו פעם המקור למחצית מהכנסות התקציב הפדרלי הרוסי. מחירי הנפט עדיין נמוכים ב-25% מהשיא שלהם ב-2014 - אחרי התאוששות מצניחה של מעל 60% - והיצוא החקלאי תורם היום כ-40% מהתקציב הלאומי.

"בעקבת ירידת מחירי הנפט, החיטה עלתה למרכז הבמה. החיטה היא הנפט החדש", אמר בשנת 2016 שר החקלאות דאז, אלכסנדר טקאצ’ב. היצוא החקלאי, שהסתכם ב-20.7 מיליארד דולר ב-2017, דחק את תעשיית הנשק ממעמדה כיצואנית השנייה בגודלה ברוסיה. חיטה מהווה כרבע מהיצוא החקלאי.

בתחילת המאה ה-20, רוסיה הייתה יצואנית החיטה המובילה בעולם. בשנות ה-90, אחרי קריסת ברית-המועצות, רוסיה פתחה את שוק האדמות, אבל המשקיעים החדשים והמנהלים שלהם נטו לחיות הרחק מן האדמות ולהירתע מהסיכונים. החקלאות הרוסית הידרדרה.

מישורוב שהוזכר קודם כמי שהוביל את החקלאות הרוסית לפריחה, כיהן בעבר כאגרונום ראשי בתשלובת חקלאית גדולה, ונזכר איך הוא אמר למנהל שלו בתחילת שנות ה-2000 ששימוש בקוטלי חרקים יגדיל את יבול השעורה משמעותית. "אין צורך, יש לנו כבר די והותר שעורה", השיב לו המנהל. "לא הצלחתי לשכנע אותו להרוויח עוד כסף", אמר מישורוב.

הוא יצא לדרך עצמאית ב-2005. תחילה הוא חיבר אדמות של בני משפחה והשתמש בכל הציוד שיכול היה להשיג במו ידיו. היום הוא מגדל חיטה, שעורה, סלק, תירס, חמניות, אפונה ועוד, על שטח של 12,000 דונם. מישורוב היווה דוגמה לחקלאים רבים כמוהו שמנצלים את שעת הכושר של החלקאות הרוסית.

היתרון המרכזי שלו הוא במחיר האדמות. באזור של מישורוב המחיר נמוך בהרבה ביחס לאדמות בחו"ל. לשם השוואה, אדמה חקלאית ברומניה, שחברה באיחוד האירופי ושוכנת על שפת הים השחור, עולה כמעט פי שלוש. אדמה באיובה וקנזס בארה"ב עולה פי חמש.

החקלאות זוכה לתמיכה ממשלתית

חקלאים רוסים מספרים שהזרעים והדשנים ברוסיה עולים פחות מן המותגים המערביים, והם גם השתפרו משמעותית בשנים האחרונות. גם עלויות התובלה או השינוע נמוכות יותר ברוסיה, באזור שקרוב לנמלי הים השחור, והדלק זול בהרבה ביחס למערב אירופה. מישורוב מחזיק ציים של משאיות שמעבירים את החיטה שלו לנמל נובורוסייסק שנמצא במרחק 300 ק"מ מהשדות שלו.

ואולם יבולי השיא ברוסיה יוצרים עומס כבד תשתיות המדינה. חלונות זמן לפריקת מטעני חיטה הופכים צפופים, ולעתים החקלאים ממתינים כמה ימים לתור שלהם. כדי לתת מענה, רוסיה שמה את הנושא בעדיפות לאומית גבוהה. הנשיא פוטין הורה לפקידיו לטפל בפקקים של תשתית שמפריעים ליצוא.

עומס נוסף מורגש בנמלים שמהם החקלאים הרוסים מפיצים את מרכולתם ברחבי העולם. באזוריים פנימיים יותר במדינה, מרחקים גדולים והעדר של קרונות לרכבות מטען ואסמים באיכות טובה מונעים מהחיטה להגיע לנמלי יצוא. אחד המסופים הגדולים ברוסיה, בנמל נובורוסייסק משלים כעת תוכנית מודרניזציה של שלוש שנים, שתכפיל כמעט את נפח התפעול שלו. חברות אחרות הודיעו על תוכניות להרחבת מסופי יצוא בים השחור, הים הבלטי והמזרח הרחוק הרוסי. פקידים אומרים שההרחבות הללו עשויות להגדיל את יצוא הדגנים ב-50% ל-7.5 מיליון טון בחודש בשנת 2020.

אנליסטים וחקלאים אומרים שלמאמצי המדינה לתמוך בחקלאות תוצאות מעורבות. הסובסידיות עושות לעתים קרובות את דרכן לחברות שמקושרות היטב, ההשקעה בתשתיות איטית, והביורוקרטים עדיין מצפים לכספי שוחד.

חברות אגרו ענקיות, תשלובות שנוצרות במקרים רבים על ידי טייקונים או מקורבים לשלטון הפדרלי או המחוזי, בנו לעצמן שטחים שמגמדים חוות חקלאיות במערב. חוות ברוסיה בשטח של מעל מיליון דונם, כ-1,000 קמ"ר, מהוות 13% מסך האדמות החקלאיות ברוסיה, כך לדבריו של סיזוב.

אחרי הרבה שנים קשות לחקלאים הרוסים, מישורוב וחבריו יכול כעת לחייך ולממש חלק מהחלומות שלהם. מישורוב למשל מחזיק באוסף של חצי תריסר מכוניות סובייטיות ישנות. הוא מעסיק עשרה פועלים חקלאיים, שלושה שומרים ומבשלת שמכינה ארוחות לפועלים. "זה הרבה בשביל שטח כמו שלנו, אבל אנחנו מנסים ליצור מקומות עבודה בכפר", הוא אמר.

מישורוב ואיכרים אחרים לא שוכחים מאיפה הם באו, ולא מתעלמים מהכפרים העניים בסביבה שתלויים בנדיבותם של חקלאים אמידים כמוהו. מישורוב מימן את חידוש הפסל של לנין בכפר שלו, ואנדרטה לחללי מלחמת העולם השנייה מהכפר. באחד הבקרים האחרונים, ביקר אדם מסוים במשרדו של מישורוב כדי לקבל דלי של גרגרי תירס עבור התרנגולים שלו. מסתבר שזה היה בוס לשעבר של הקולחוז בכפר.