החיבוק הסיני לא עזר לנשיא איי המלדיבים עבדאללה

ממשלות סמכותניות, הטורחות לערוך בחירות, מתכוונות תמיד לנצח בהן; והן אמנם נוטות לנצח. מרוסיה והונגריה, עבור דרך קזחסטן ואוזבקיסטן, המשך בזימבבווה וקונגו ואוגנדה ולפחות חצי הארצות באפריקה, וגמור בוונצואלה ובניקרגואה, עריצים חוזרים ומנצחים גם כאשר הם מפסידים.

מפעם לפעם, אולי מבלי משים, משטר סמכותני מהמר על בחירות, ומפסיד; מפסיד - ואינו מצליח לזייף לעצמו ניצחון. בדרך-כלל הקושי לזייף נובע מהפרש התבוסה. כשהיא מוחצת, קצת קשה לבדות די קולות כדי לסגור את הפער. זה מה שקרה השבוע במדינת איים קטנטנה, 500 ק"מ מן הקצה הדרומי של הודו, בשערי הים הערבי.

איי המלדיבים עמדו לחזור ולבחור השבוע בנשיא עבדאללה יאמין. סוף סוף, הוא הנחיל להם שגשוג כלכלי, עם צמיחה שנתית של 6% ויותר. הוא גם שלח את מנהיגי האופוזיציה לכלא, או לגלות; הכריז מצב חירום, עצר שופטים של בית המשפט העליון, ורדף כלי תקשורת שהתנגדו לו. לא הייתה כל סיבה להניח שהוא יפסיד את תפקידו בבחירות שנראו בכיס שלו.

אבל הוא הפסיד בהפרש של 17%. בתוך שעות אחדות הוא הודה בתבוסה, ומשאיות התחילו לפנות את מיטלטליו ממעון הנשיא. מה בדיוק נמצא בתיבות הקרטון המתפנות, לא ברור. הנשיא המובס עמד בראש קלֶפּטוקרטיֹה, זאת אומרת שלטון הגנבים. בלשונו של איש אופוזיציה אחד, "הוא גנב את הקרקע מתחת לרגלינו".

 איי המלדיבים

"השחיתות מעניינת רק עיתונאים"

זו אינה מטאפורה. משטר יאמין מכר נדל"ן לזרים עשירים, ושילשל את הכסף לכיסו. כיאה למדינת-איים (1,192, רובם לא-מיושבים), נשיא המלדיבים הציע איים קטנים לשימוש פרטי במאות מיליוני דולרים. רשת אל ג׳אזירה עשתה תחקיר מקיף על היקף השוד והאלימות של משטר יאמין. הוא ראוי לצפייה.

הנס האלקטורלי של המלדיבים הוא פרס-נחמה לדמוקרטים בעולם בימים של נסיגה כללית. ראינו נס דומה במלזיה, בחודש מאי, כאשר מפלגת השלטון נוצחה בפעם הראשונה מאז העצמאות, לפני 60 שנה. השחיתות בצמרת חדלה להתקבל על הדעת. במלזיה, הרבה יותר גדולה ועשירה מן המלדיבים, השחיתות גרעה מיליארדים מנכסי המדינה.

מעניין שבשתיהן, ההנחה הכללית הייתה ששחיתות מעניינת רק עיתונאים ואליטה קטנה של אינטלקטואלים, אבל היא לא מעניינת את ההמונים. פרשנים כבדי-ראש עשו נפשות לתיאוריה הזו מבית ומחוץ. היא התבדתה.

חוץ מהעונג הטבעי הכרוך בצפייה בנפילתם הדמוקרטית של עריצים מושחתים, למלדיבים נודעת חשיבות בין לאומית: היא הפכה בשנים האחרונות לחוליה במה שקוראים באנגלית BRI, או "יוזמת החגורה והדרך", ומה שמכנים "דרך המשי". זו התכנית הכמעט-מגלומאנית של עריצי סין להקיף את כדור הארץ בדרכים, ביבשה ובים, שיחברו את הרפובליקה העממית עם הפינות הנידחות ביותר עלי אדמות, לתועלת השגשוג ההדדי ולתפארת המולדת.

2,220 עסקאות בתוך 5 שנים

היקף הפעילות של סין עוצר נשימה. רשתה של היוזמה פרושה על פני 80 ארצות ויותר, שהון סיני וכוח עבודה סיני מעניקים להן תשתית, לא פעם בפרויקטים כמעט-פרעוניים. בחמש השנים האחרונות, חברות סיניות חתמו על 2,220 עסקאות ב-87 ארצות בהיקף של 1.12 טריליון (1,112 מיליארד) דולר (נתון של RWR, חברת ייעוץ אמריקאית, המתמחה במעקב אחר פעולותיהן של חברות סיניות ורוסיות, rwradvisory.com. הנתון צוטט אתמול ב"פייננשל טיימס"). בסך-הכול מתוכננות השקעות של שמונה טריליון (8,000 מיליארד) דולר.

בין הארצות האלה אפשר למצוא ענקיות וננסיות. החדירה אל הננסיות קלה מאוד, ומצריכה השקעות קטנות עבור סין. היתרון בכניסה אל הננסיות מתחוור מן המפה: הן ממוקמות בצמתים גיאוגרפיים רבי חשיבות אסטרטגית. באחד הצמתים האלה, ג'יבוטי, סמוך לכניסה לים סוף, הסינים כוננו את הבסיס הצבאי הראשון שלהם מעבר לים. אבל בדרך-כלל הנוכחות היא מסחרית, יהיה הפוטנציאל המדיני והצבאי שלה לעתיד לבוא אשר יהיה.

המלדיבים נהנו בשנים האחרונות מתשומת לב ניכרת של סין. ידם של הסינים בשלושה מיזמי תשתית מרכזיים: הרחבה של נמל התעופה הבין לאומי, בהוצאה משוערת של 830 מיליון דולר; פיתוח "מרכז אוכלוסייה" ובניית גשר סמוך לנמל התעופה, 400 מיליון דולר; ובניה מחדש של נמל ימי, שבשבילו אין לפי שעה הערכת עלות. (נתוני CGDEV, המרכז לפיתוח גלובלי בוושינגטון).

ניחוחות קולוניאליים

הסכומים האלה אינם מוענקים למלדיבים. הם מוצעים כאשראי, בדרך-כלל משני בנקים סיניים ממלכתיים, המתחרים בהצלחה ניכרת בבנק העולמי, מפני שאינם מעמידים תנאים מסובכים ואינם מציגים דרישות על זכויות אדם, או איכות הסביבה, או כל קטגוריה מכעיסה אחרת.

נקל לשער את משמעותו של אשראי כזה בשביל מדינה, שהתוצר המקומי הגולמי שלה עומד על 4.5 מיליארד דולר בשנה. מאליה מתבקשת השאלה איך מדינה כה קטנה ומוגבלת במשאבים תוכל לפרוע את החוב.

זו שאלה המכבידה עכשיו על מספר גדל של שותפים זעירים ולא-זעירים ב"יוזמת החגורה והדרך". שכנתם הימית של המלדיבים, סרי לנקה, היא דוגמא קלאסית להיקף ההסתבכות. היא לוותה מסין 1.3 מיליארד דולר לבניית נמל עמוק מים בחופה הדרומי. הנמל הושלם, אבל הוא סובל מהפסדים כבדים. ביולי 2017, ממשלת סרי לנקה מכרה 70% מן הבעלות לחברה הסינית שבנתה את הנמל, ומסרה אותו לידיה ל-99 שנה. ניחוחות קולוניאליים נודפים מן הסידור הזה. זה מה שעשתה בריטניה, כאשר הקימה את הונג-קונג.

הסינים מפתחים נמל עמוק מים לא הרחק משם, בחוף פקיסטן, לא הרחק מן הכניסה למפרץ הפרסי. פקיסטן, שנועדה להיות חוליה מרכזית בדרך המשי המודרנית - באמצעותה סין מתחברת אל האוקיאנוס ההודי - כבר חייבת לסין 62 מיליארד דולר, והיא אנוסה לבקש מיחזור של 80% מחובותיה.

סין, שאינה זקוקה לבחירות, ולא ערכה אותן מאז ניצחון הקומוניסטים במלחמת האזרחים לפני 70 שנה, הייתה יכולה להסתדר בלי דמוקרטיה צרופה אצל כמה משותפותיה הקטנות.

הזכרנו קודם לכן את הבחירות במלזיה. הן העלו לשלטון מדינאי זקן ומנוסה, שאינו אוהב לקחת הלוואות ולמשכן את העתיד לנושים רחוקים. הוא צמצם מאוד את חלקה של מלזיה בדרך המשי, למגינת לבם של הסינים. נראה מה יעשה עכשיו שחקן הקריקט המזדקן, שעלה לשלטון בפקיסטן בחודש שעבר. ונראה כמובן מה תעשה הממשלה הדמוקרטית הפתאומית של המלדיבים.

רק פעם אחת בעבר הורשה מנהיג אופוזיציה לנצח בבחירות במלדיבים, ולעלות לשלטון. כשהוא התחיל לחקור את שחיתותם המבעיתה של קודמיו, שוטרים נשלחו אל מעונו הרשמי כדי לגרור אותו החוצה, ב-2012. הוא לא הורשה להשתתף בבחירות של השבוע. אבל מועמד אחר של האופוזיציה ניצח בהן על יסוד הבטחה לבער את השחיתות. עוד מעט נדע אם הוא יבער אותה, או שהיא תבער אותו. לאנשי המשטר הישן יש הרבה מה להפסיד, כולל חיבתה הגלויה או הסמויה של סין. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny