הפד דוחף את הריבית מעלה ודוחק את בנק ישראל לפינה

להחלטות על גובה הריבית בארה"ב אין לרוב השפעה מיידית על מחירי המניות בניו-יורק, ולכן מגיבות לעתים הבורסות שם בבלבול מסוים להחלטה מעין זו, גם כאשר היא כלל אינה מפתיעה. אתמול (ג'), למשל, טיפס מדד השוק הרחב S&P 500  בכ-0.5% ברבע השעה הראשונה שלאחר פרסום החלטת הפדרל ריזרב (פד) על העלאת הריבית ב-0.25%, לפני שהפך כיוון וסיים את יום המסחר דווקא בירידה של כ-0.3%.

את הסיבה להיפוך המגמה ניסו האתרים הכלכליים בארה"ב לתלות בדברים שאמר לאחר פרסום ההחלטה יו"ר הפד, ג'רום פאואל. במסיבת העיתונאים שמקיים יו"ר הבנק המרכזי אחת לרבעון, אמר פאואל כי הפד אינו צופה האצה בקצב האינפלציה. "זה לא בתחזיות שלנו", אמר פאואל בתגובה לשאלה בנושא, ודחף את מניות הבנקים הגדולים לירידות של בין 1% ל-2%, ואלו לחצו מטה את השוק כולו. במקביל, ירדו גם תשואות האג"ח הממשלתיות, והתשואה על האג"ח ל-10 שנים ירדה מ-3.1% ל-3.05%.

את המשך תגובת השווקים להחלטה אמש נקבל מן הסתם בימים הבאים. אלא שכפי שכתבנו כאן כבר בעבר, הרי שפאואל ממשיך השנה באופן מובהק את מדיניות קודמתו ג'נט ילן, ומבסס תהליך עקבי של העלאת ריבית הבסיס הפדרלית ב-0.25% מדי רבעון. אתמול הועלתה הריבית לטווח של 2%-2.25%, וכבר בעוד שלושה חודשים היא אמורה לעלות בעוד 0.25% לטווח של 2.25%-2.5%.

 עקום התשואות של אג"ח ממשלת ארה"ב

מהן התחזיות של בכירי הפד

הבנק המרכזי גם פרסם אתמול את הסקר הרבעוני שהוא עורך בין בכיריו. תוצאות הסקר הצביעו אמנם פעם נוספת כי בכירי הפד חוזים בממוצע רק שלוש העלאות ריבית ב-2019 (ועוד אחת ב-2020), אולם לא מן הנמנע כי בסופו של דבר תועלה הריבית בסיומו של כל רבעון גם בשנה הבאה.

מספיק להסתכל על תחזית בכירי הפד מספטמבר 2017 - אז הם חזו בממוצע רק שלוש העלאות ב-2018 (לעומת תחזיתם הנוכחית לארבע העלאות השנה), כדי להבין שהתחזית ל-2019 עשויה בהחלט להתברר כשמרנית.

כך או כך, בתוך קצת יותר משנה אמורה הריבית בארה"ב להתבסס בטווח של 3.25%-3.5% ולהישאר שם להערכת בכירי הפד לפחות עד סוף 2021. זאת, כאשר רק לפני שנה חזו בכירי הפד בממוצע ריבית של 2.75%-3% בלבד בסוף 2020.

הפער הזה של 0.5% בגובה הריבית, שאליו מכוון הפד, הוא תולדה של האצת הצמיחה הכלכלית בארה"ב בשנה האחרונה, בין השאר בזכות הרפורמה במס של הנשיא דונלד טראמפ. מספיק להשוות את שאר תחזיות הפד מספטמבר 2017 לאלו של היום, כדי להבין את ההבדל. כך למשל, אם בספטמבר 2017 חזו בכירי הפד בממוצע צמיחה של 2.1% בתמ"ג הריאלי האמריקאי ב-2018, הרי שכעת עומדת תחזית הצמיחה ל-2018 על 3.1%. כך גם לגבי התחזית לצמיחת התמ"ג הריאלי ב-2019, שטיפסה בתוך שנה מ-2% ל-2.5%.

האצה זו בקצב צמיחת הכלכלה האמריקאית מתבטא גם בירידה בשיעור האבטלה. אם בספטמבר 2017 העריכו בכירי הפד כי שיעור האבטלה בארה"ב ינוע עד סוף 2020 סביב רמה של 4.2%, הרי שתחזיתם הנוכחית מצביעה על שיעור אבטלה של בין 3.5% ל-3.7% בלבד עד סוף 2021.

הנתונים הללו הובילו את ועדת השוק הפתוח הפדרלית (FOMC), שאחראית לקביעת גובה הריבית, לכלול בפעם השנייה ברציפות בהודעתה חמש פעמים את המילה STRONG (חזק) על נגזרותיה השונות, כדי לתאר את מצב הכלכלה.

הוועדה, שבראשה יושב יו"ר הפד פאואל, כתבה בהודעתה כי "מידע שהתקבל מאז ישיבתה הקודמת של ועדת השוק הפתוח הפדרלית באוגוסט, מעיד כי שוק העבודה המשיך להתחזק, וכי הפעילות הכלכלית צומחת בשיעור חזק. העלייה במספר המשרות בחודשים האחרונים הייתה חזקה בממוצע, ושיעור האבטלה נותר נמוך. הוצאות משקי הבית והשקעות המגזר העסקי בנכסים קבועים צמחו בחוזקה".

עם זאת, בשונה מהודעות הריבית הקודמות, הפעם בחר הבנק הפדרלי למחוק מהודעתו את המשפט הקובע כי המדיניות המוניטרית ממשיכה להיות מרחיבה, ולכן תומכת בהתחזקות שוק העבודה ובהתייצבות האינפלציה ברמה של 2%.

כדי למנוע בלבול בשוק בנוגע למשמעות מחיקת המשפט, ציין פאואל לאחר מכן במסיבת העיתונאים כי מחיקת המשפט אינה מצביעה על שינוי כלשהו במסלול האפשרי של הריבית, אלא דווקא מהווה סימן שהמדיניות מתקדמת בהתאם לציפיות הבנק. במילים אחרות, כאשר הריבית כבר נמצאת מעל 2%, וצפויה להמשיך ולטפס ברבעונים הקרובים לרמה נורמלית של מעל 3%, הרי שכבר לא ניתן להמשיך ולהגדירה כמרחיבה.

נוסף על כך נשאל פאואל אם המכסים שמטילות ארה"ב וסין זו על זו משפיעים על האינפלציה. בתשובתו ציין פאואל כי קיימים כמה סימנים, אולם שום דבר מתמשך לפי שעה. "אנחנו שומעים דיבורים על מחסור בכוח העבודה, על עלויות העבודה, מה שמתבטא במגבלות בצד של ההיצע, אבל אנחנו עדיין לא רואים את זה", הדגיש פאואל.

לקראת הישיבה האחרונה של פלוג

המדיניות הניצית המתמשכת של הפד תחייב את בנק ישראל לבחון ברצינות העלאה ראשונה של הריבית בישראל כבר בישיבתה הקרובה של הוועדה המוניטרית, שתתקיים ב-8 באוקטובר. תהיה זו הישיבה האחרונה של הוועדה תחת הנהגתה של הנגידה ד"ר קרנית פלוג, לפני שזו תסיים את תפקידה ב-12 בנובמבר.

כלכלנים רבים בשוק ההון מעריכים, כי פלוג תתקשה להעלות כבר כעת את הריבית, בצל ההתחזקות המחודשת של השקל מול הדולר והאירו, ובצל שיעור האינפלציה, שמתקשה להתבסס ביעד הממשלתי של בין 1% ל-3% בשנה. אלא שהחלטה של הוועדה בראשות פלוג לוותר על העלאה ראשונה של הריבית באוקטובר, עלולה לדחות את תחילת המהלך בחודשים רבים, וזאת לנוכח העובדה שטרם נקבע מי יהיה הנגיד הבא. דחייה כזאת עלולה להשאיר את הריבית זמן רב מדי ברמה הנוכחית של 0.1%, ולגרום לבנק ישראל לאחר את רכבת האינפלציה.

להחלטתה של פלוג צפויה להיות השפעה מהותית על עקום התשואות הישראלי, שבינתיים מציג תלילות גבוהה ביותר ביחס למקבילו האמריקאי. תלילות זו מאפיינת לפי שעה את התפיסה השלטת עדיין בשוק, שלפיה בישראל צפויה המדיניות להמשיך ולהיות מרחיבה עוד כמה שנים לפחות.

בינתיים, התלילות של עקום התשואות האמריקאי הולכת ומצטמצמת, והפער בין התשואה על אג"ח ממשלתית לשנתיים לתשואה על אג"ח ממשלתית ל-10 שנים עומד על 0.23% בלבד.

רונן מנחם, מנהל המחלקה לאסטרטגיה והשקעות בבנק מזרחי טפחות, כתב היום כי ההודעה מאמש "מאותתת על המשך העלאת הריבית, אך מעידה על כך שכברת דרך רצינית כבר נעשתה, מה שמשתקף בכך שהמדיניות כבר כעת לא מרחיבה עוד, ושנקודת הסיום שלה קרבה, ואולי היא תהיה לבסוף מעט נמוכה יותר. לכן, אנו עדים בתגובה להשתטחות של עקום התשואות לפדיון - עלייה בחלקו הקצר וירידה בחלקו הארוך".