שתי אמריקות התעמתו על גבעת הקפיטול, ושני בני אדם נכתשו

שתי אמריקות התעמתו אתמול על גבעת הקפיטול: האחת, אמריקה של טראמפ, של גברים לבנים מזדקנים, של נוצרים אדוקים, של רפובליקאים שמרנים שמנסים לשמר בכל כוחם על סדר חברתי שבו לנשים יש שוויון זכויות והזדמנויות מלא, אבל לגברים קצת יותר; ואמריקה הליברלית, צעירה יותר, חילונית יותר, משכילה יותר, אמריקה של תנועת "גם אני", אמריקה שמנסה לנתץ דפוסי חשיבה עתיקים, שמכפיפים נשים לעליונות גברית בשם ההבדלים ה"טבעיים" בין המינים ובשם דוגמות דתיות כובלות.

אך, בראש ובראשונה, זה היה עימות אכזרי בין שני בני אדם, משחק סכום אפס, שבו ניצחון של צד אחד מחייב תבוסה מוחלטת של הצד האחר.

עילת העימות הייתה מאמץ של ועדת המשפט של הסנאט לברר קובלנה על תקיפה מינית חמורה: פרופ' כריסטין בלאסי פורד, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פאלו אלטו ופסיכולוגית חוקרת בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד, טוענת כי ברט קאוואנו, מועמד של דונלד טראמפ לשופט בית המשפט העליון, שמכהן עתה כשופט בבית המשפט לערעורים בוושינגטון הבירה, ניסה לאנוס אותה כאשר שניהם היו תלמידי תיכון במדינת מרילנד לפני כ-35 שנה.

היא דבקה בטענתה. הוא מכחיש בתוקף. עימות הסתמן כפתרון היחידי. וכך, בלאסי פורד וקאוואנו, שניהם חברים נושאי תעודות באליטה האמריקאית, נעשו גלדיאטורים בעל כורחם בזירת השימוע של ועדת המשפט. והם ייצגו לא רק את עצמם. כל אחד מהם נשא על כתפיו את אמריקה שלו. ליברלית מול שמרן. ארה"ב כולה עקבה אחרי הדמעות והצרחות, השתיקות הרועמות וההתלבטויות הקשות, ההתמכרות של בלאסי פורד לקפאין והטיקים העצבניים של קאוואנו, בשידור חי שריתק את האומה. משניהם כבר נגבה מחיר גבוה: אבדן מוחלט של הפרטיות, חשיפת הפרטים האינטימיים ביותר של חייהם. איזה גבר טען אי-פעם בשידור חי שהוא נותר בתול שנים רבות אחרי התיכון? חיי שניהם - המנצח/ת והמנוצח/ת לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו.

כתום ההתעמתות הלא-חזיתית בין השניים (כל אחד הופיע בנפרד לפני הוועדה), אפשר לקבוע בוודאות ששניהם נותרו עומדים. כל אחד נותר עם האמת שלו, בלי שהצליח לסדוק את האמת של הצד שכנגד. התנהלותה של בלאסי פורד הייתה משכנעת, שקטה ובוטחת. היא נראתה מפוחדת, הפגינה פגיעות ועשתה כל מאמץ לרצות את חוקריה. קאוואנו התפרץ כהר געש - הוא זעם, הרים קול, כמעט בכה לפעמים, התפרץ לדברי המחוקקים הדמוקרטים, אפילו השמיץ אותם, וגילה עוינות מופגנת. הגבר הזה מחה יותר מדי, אם נישען על האמירה הנצחית מהאמלט: The lady doth protest too much.

הרפובליקאים עדיין אינם בטוחים אם יצליחו לגייס רוב בקרב סיעתם כדי להזניק את קאוואנו לעליון. כמה סנאטורים מתונים, שהתרשמו מעדות בלאסי פורד, עדיין מתנודדים. בימים הקרובים, אולי כבר היום (ו'), נדע.

אמת המידה לניצחון פשוטה: הצבעה של הסנאט בעד צירוף קאוואנו לבית המשפט העליון, חרף ההאשמה נגדו, תהיה סטירת לחי לאומית מצלצלת למתלוננת; הצגתה כאישה לא רצינית, ספק הזויה, ספק כדור משחק בידי "קושרים של השמאל" (כפי שטען קאוואנו עצמו). החלטה של הסנאט להסיר את מועמדותו של קאוואנו תהיה ניתוץ מוחלט של הקריירה של כוכב רפובליקאי עולה, שנחשב מוח אנליטי מבריק ומשפטן מעולה.

אך מעבר לרמה האישית, התייצבות של הסנאט (ליתר דיוק: הרפובליקאים בסנאט, שנהנים מרוב של שני מושבים) מאחורי קאוואנו תהיה מכה מהדהדת לתנועת "גם אני", שרשמה בחודשים שחלפו הצלחות מרשימות (קוסבי!) ולאמריקה הליברלית שרואה בטראמפ ומועמדו לעליון סכנה לעתידה של ארה"ב; ולהיפך - תבוסה של קאוואנו תעורר זעם באמריקה השמרנית ותניב קריאה לדגל לליכוד השורות סביב טראמפ וסביב מחוקקים ארכי-שמרניים במערך מגננה מפני כוחות השאול הליברליים.

ועד להכרעה, מתנהל שיח ציבורי לוהט בשאלה במי צריכים האמריקאים לתמוך: באישה שנטלה סיכון כדי לחשוף פן מסוכן של מועמד שעלול לשבת בעליון עשרות שנים, או במואשם שמכחיש הכל ושחוזר ומדגיש את הסבל שנגרם למשפחתו. האם היא "כלבה פמיניסטית", רודפת פרסומת ו/או תאבת בצע, שקיבלה כסף מהדמוקרטים כדי להכפיש גבר נשוי ואב לשתי בנות חף מפשע, או שהוא שתיין חבוי, גבר אלים, שמזכיר לנשים רבות את האקס שלהן?

בלאסי פורד תיארה בשימוע בפרטי פרטים כיצד, ב-1982, דחף אותה קאוואנו בכוח לחדר בקומה שניה בבית פרטי בפרבר של מרילנד, בעיצומה של מסיבה, השליך אותה על מיטה וניסה לאנוס אותה, תוך שהוא סותם פיה בכף-ידו כדי שלא תצרח. "הוא ניסה להפשיט אותי אך לא הצליח כי הוא היה שתוי מדי", היא סיפרה. קאוואנו וחברו שהיה בחדר צחקו בקול רם, "הם צחקו על חשבוני וזה הדבר שהכי נצרב בזכרוני", היא סיפרה.

"ניסיתי לצעוק בתקווה שמישהו ישמע אותי, אך ברט הניח את כף-ידו על פי", היא סיפרה. "התקשיתי לנשום. חשבתי שהוא יהרוג אותי שלא במתכוון. זה הדבר שהשפיע על כל חיי". חברו של קאוואנו, שעמד והתבונן, קפץ על המיטה ובאנדרלמוסיה שנוצרה נפלו כולם על הרצפה. בלאסי פורד ניצלה את ההזדמנות, ננעלה בשירותים עד ששמעה שקאוואנו וחברו יורדים לקומה הראשונה, מתמוגגים מצחוק. היא חמקה מהבית וחזרה הביתה, אם כי אינה מצליחה לזכור איך.

"אני מלאה חלחלה", היא העידה על עצמה בתחילת עדותה. "...אבל זו חובתי האזרחית לחשוף את מה שקרה".

את משוכנעת שזה היה קאוואנו? -שאל אותה סנאטור דמוקרטי. "בכל מאת האחוזים", היא השיבה בשלווה.

קאוואנו טען בלהט, בחלק השני של השימוע, כי הוא קרבן של מסע השמצות וכי הוא לא אנס או ניסה לאנוס אף אחת, אף פעם. "אני נשבע היום, לפני הסנאט והמדינה, לפני משפחתי ולפני אלוהים, שאני חף מהאשמה הזו", הוא הכריז בקול חנוק. "...כשהטענות האלה עלו, הכחשתי אותן ללא סייג".

לא, הוא הכריז. לעולם לא אמשוך את מועמדותי. בפנותו לסנאטורים הוא הצהיר: "אתם יכולים להצביע נגדי, אך אני לא אפרוש". הוא הוסיף: "הרסתם את החיים של משפחתי... הכפשתם את שמי הטוב לנצח... לא יודע אם יתנו לי ללמד בהארווארד".

אבל קאוואנו היה מספיק מתוחכם כדי לא לצאת ישירות נגד האישה שהאשימה אותו והוא נזהר מלכנותה "שקרנית", כפי שנהג טראמפ בקמפיינים שלו נגד נשים שהאשימו בהטרדות מיניות. "אין לי כל עוינות כלפי בלאסי פורד או משפחתה", הוא הכריז. "... אני מאמין שמישהו תקף אותה מינית בזמן כלשהו, במקום כלשהו. אבל אני מעודי לא תקפתי מינית אף אישה".

במקום זאת תקף קאוואנו את הדמוקרטים בצעד חסר תקדים. שופט, ובמיוחד מועמד לעליון, אמור להתעלות מעל הרפש המפלגתי, לא לדשדש בו. אבל המועמד של טראמפ לא היסס להיכנס לבוץ. "מאז שהנשיא הכריז על מינויי ביולי , נתקף השמאל בטירוף; אנשי השמאל עשו כל מאמץ למצוא משהו, כל דבר אפשרי כדי לחסום את מועמדותי", הוא אמר. את הדמוקרטים הוא כינה "אנשי הרשע". ובפנותו למחוקקים הדמוקרטים בוועדת המשפט הוא הכריז בדרמטיות: "אתם זרעתם רוח, הארץ הזו תקצור את הסופה".

הוא האשים את הדמוקרטים בביצוע "פיגוע מחושב ומתוכנן", שנועד לנקום את נצחון טראמפ על הילארי קלינטון בבחירות לנשיאות ב-2016. לטענתו, הקמפיין נגדו הוא "נקמה בשמם של הקלינטונים".

קאוואנו הביע בוז עמוק לכל השימוע. "זה קרקס, פארסה", הוא הכריז. בתשובה על שאלה האם הוא אי-פעם השתתף באונס קבוצתי, כפי שהאשימה אותו אישה אחרת, שלא הופיעה בשימוע, הוא אמר: - זו בדיחה".

אנליסטים רבים, לאו דווקא ליברלים, אמרו אמש כי התנהלות קאוואנו בשימוע פוסלת אותו מכהונה בעליון, ולמעשה בכל בית משפט אחר. "שופט אינו אמור לצאת בהכרזות מפלגתיות בוטות כאלה, במיוחד כשהן חורגות מהשיח הפוליטי הציבורי", אמר אנליסט.

אבל לפחות פוליטיקאי אחד הביע שביעות רצון עמוקה. בציוץ נלהב כתום השימוע כתב דונלד טראמפ: "השופט קאוואנו הראה לאמריקה בדיוק מדוע מיניתי אותו. עדותו הייתה עוצמתית, כנה ומרתקת. אסטרטגיית 'חפש והרוס' של הדמוקרטים היא מחפירה והתהליך כולו הוא הונאה ומאמץ לדחות, לשבש ולהתנגד. הסנאט חייב להצביע"!

מכל מקום, אם השימוע של ועדת המשפט נועד להגיע לחקר האמת, המאמץ הזה נמוג לנוכח ההתכתשויות העזות בין הרפובליקאים לדמוקרטים במהלך הדיון. כל הזעם, כל המרירות, כל התסכולים שהצטברו אצל הרפובליקאים במאמציהם להזיז את מועמדותו של קאוואנו, התנקזו להתבטאויות קשות - לא נגד בלאסי פורד אלא נגד הדמוקרטים.

הגדיל לעשות הסנאטור הרפובליקאי לינדסי גרהאם שהדהים את אמריקה בהתפרצות זעם בשידור חי. הוא האשים את עמיתיו הדמוקרטים בכך שהם מנסים להרוס את קאוואנו ואת הסיכוי למינויו והזכיר להם שהוא, גרהאם, הצביע בעד שופטים ליברליים שמונו על-ידי נשיאים דמוקרטים.

"זה לא ראיון עבודה; זה גיהינום", הוא צרח. "לעמיתיי הרפובליקאים אומר: אם תצביעו נגד קאוואנו, אתם תתנו לגיטימציה להתנהלות הבזויה ביותר שראיתי אי-פעם בפוליטיקה".