משרד התקשורת נערך ליום שבו יאזלו כל כתובות האינטרנט

ככל שחולפות השנים והעולם הופך ליותר ויותר דיגיטלי, מלאי הכתובות הפנויות ברשת הולך ואוזל. הבעיה נעוצה בפרוטוקול האינטרנט (IP). הפרוטוקול מקצה כתובת מספרית לכל מכשיר שמחובר לרשת לצורך זיהוי והעברת מידע, והיא למעשה משמשת כמספר הזהות שלו. הגרסה הנפוצה כיום של פרוטוקול האינטרנט בישראל ובעולם היא IPv4, שבמסגרתה יש בעולם בסך-הכול כ-4.3 מיליארד כתובות בלבד. זה אמנם נשמע הרבה, אך במציאות שבה עטים, מכוניות ומקררים הופכים גם הם ל"חכמים" ודורשים חיבור לרשת, הכתובות הופכות למצרך יקר.

העומס הלך וגדל, עד שב-2012 הודיע ארגון RIPE NCC, שאחראי על חלוקת כתובות לאירופה, המזרח התיכון ומרכז אסיה וגם מקצה את הכתובות לארגונים בישראל, כי אינו מקצה יותר כתובות בפרוטוקול IPv4, דבר שהוביל למצוקת כתובות בקרב ספקיות האינטרנט, ובמיוחד בקרב ספקיות האינטרנט החדשות. 

הפתרון למחסור נעוץ בגרסה מתקדמת יותר של פרוטוקול האינטרנט שמאפשרת מנעד רחב הרבה יותר של כתובות. מדינות רבות כבר עשו את קפיצת המדרגה הטכנולוגית, וכעת גם משרד התקשורת הישראלי נרתם למשימה. "הבעיה היא שרוב הבתים יצטרכו להחליף ציוד", אומרת ל"גלובס" אתי שמואלי, מי שהופקדה על המשימה מטעם המשרד.

בשבועות הקרובים צפוי משרד התקשורת לפרסם שימוע ציבורי לקראת המעבר מפרוטוקול IPv4 לפרוטוקול חדש, IPv6, ויחייב את חברות התקשורת לתמוך בו. במקביל, בשבוע שעבר נפגש בניו-יורק מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן, עם בכירים ב-ICANN, הגוף האחראי על רישום שמות דומיינים באינטרנט, כדי לשמוע מהם על הניסיון של מדינות נוספות שהחלו באימוץ הפרוטוקול החדש. לדברי כהן, אחת האופציות המונחות בפני המשרד היא לחסום יבוא של ציוד שאינו תומך בפרוטוקול, וזאת על-מנת להכין את המשק לקראת המעבר.

"חוויית הגלישה נפגעת בגלל העומס"

אתי שמואלי (51), מנהלת אגף הנדסת תקשורת במשרד התקשורת, היא כאמור זו שאחראית על הנושא ומובילה את השימוע בהיבטים ההנדסיים שלו. שמואלי הגיעה למשרד לפני 5 שנים, לאחר שהשתחררה בדרגת סגן אלוף מאגף התקשוב בצה"ל.

בשיחה עם "גלובס" אומרת שמואלי כי התקן החדש בשל כבר 18 שנה, וההנחה היא שרוב ציוד התקשורת תומך בפרוטוקול. "הבעיה היא שמשקי-בית רבים יצטרכו להחליף חלק מהציוד שברשותם, כמו למשל מרכזיות טלפוניה שלא תומכות בפרוטוקול החדש".

לדבריה, הקושי במעבר לא נגמר בהחלפת הציוד הביתי. "ברמת המדינה, אתרי התוכן הגדולים הם גורם מעכב, והם חייבים להתאים את עצמם כדי שניתן יהיה להמשיך לגשת אליהם".

כבר היום כמעט כל מכשיר חשמלי דורש חיבור פעיל, אבל המחסור לא ממש מורגש. 

"המצוקה בכתובות היא כלל-עולמית ואינה ייחודית רק לישראל. לצורך צמצום השימוש בכתובות ה-IP , ספקי אינטרנט שלא נותרו להן כתובות פנויות משתמשים בפרוטוקול ניתוב אחר (NAT) המאפשר לחבר מספר מחשבים לאינטרנט באמצעות כתובת IP אחת. זה מתבצע על-ידי חלוקת כתובת אחת למספר תת-כתובות וניהול הקצאת הכתובות לפי שימוש הלקוח, כאשר הכתובת משתנה בכל התחברות לרשת.

"הבעייתיות ב-NAT היא שהפרוטוקול גורם לשיהוי, מה שהופך את הגלישה לאיטית יותר ופוגע בחוויית הגלישה המשתמש. הפתרון הזה לא יכול לשמש אותנו בעידן הטכנולוגיות העתידיות והיישומים הדורשים כתובת אינטרנט עצמאית לציוד המחובר לרשת האינטרנט".

אז נרגיש שינוי משמעותי כשהפרוטוקול החדש, IPv6, ייכנס לשימוש?

"החשיבות של הפרוטוקול היא לתמוך בצמיחה עתידית של תקשורת המתבססת על רשת האינטרנט ובקידום של טכנולוגיות חדשות כגון IOT, שבו לכל מכשיר/סנסור תהיה כתובת IP ייחודית. צריך לזכור שמספר כתובות ה-IP הדרושות כיום גדול משמעותית מאוכלוסיית העולם בשל ריבוי ההתקנים לאדם המחוברים לאינטרנט. האינטרנט של הדברים צפוי להוסיף עוד מיליארדי מכשירים בעולם.

"בפרוטוקול IPv6, כל כתובת IP היא בת 128 סיביות, ולכן הפרוטוקול מספק כמות עצומה של כתובות, שככל הנראה הסיכוי שיאזלו היא אפסית".

מעבר להגדלת כמות הכתובות, איזה יתרונות נוספים יש למעבר ל-IPv6?

"יש יתרונות נוספים מעבר להגדלת טווח הכתובות. אתן כמה דוגמאות: הפרוטוקול כולל בתוכו את הפונקציונליות של פרוטוקולי אבטחת מידע IPSec, שיפור בביצועים הודות ליכולת ניתוב טובות יותר והוספת סוג חדש של כתובת מסוג Anycast, המאפשרת לשלוח מידע אל קבוצת שרתים שיכולה לתת שירות זהה ואשר מפוזרת ברשת האינטרנט".

המדינות המובילות: בלגיה, ארה"ב והודו

למרות הצורך הדחוף בשינוי הגישה, קשה להגדיר את ישראל חלוצה בתחום, ונראה שייקח עוד זמן רב עד שנדביק את הפערים שכבר נוצרו מול מדינות אחרות במערב. שמואלי מסבירה כי עד לאחרונה משרד התקשורת עמד מנגד וציפה שהשוק יפעל לבדו, אך כעת שינה גישה ונכנס לתמונה.

מה מצבנו ביחס לעולם באימוץ הפרוטוקול החדש?

"שיעור תנועת IPv6 במגמת עלייה בעולם. על-פי נתונים של חברת AKAMAI, נפח תעבורת האינטרנט בישראל בפרוטוקול IPv6 הוא כ-3%. מקום 45 בדירוג העולמי. 5 המדינות המובילות הן: בלגיה עם שיעור אימוץ של פרוטוקול IPv6 של כ-46% מכלל תעבורת האינטרנט; ואחריה ארה"ב (40%), הודו (36%), יוון (32%) וגרמניה (25%)".

האם מפעילים יוזמים עצמאית אימוץ של הפרוטוקול, גם ללא התערבות המדינה?
"כל מדינה בחרה בגישה שונה לאימוץ הפרוטוקול. יש מדינות שבהן הייתה התערבות של הרגולטור, יש מדינות שבהן הייתה התערבות ממשלתית, ויש מדינות שלא קידמו את הפרוטוקול באופן פעיל. הציפייה שלנו עד השנה האחרונה הייתה שמפעילי התקשורת יאמצו את הפרוטוקול באופן וולונטרי, מבלי שמשרד התקשורת יידרש להפעיל סמכויות רגולטוריות".

מהם הגורמים המעכבים?

"צריך להבין שמדובר בשינוי שנדרש בכל אחת מהחוליות ברשת, ויש המון כאלה. הגורמים המעכבים נובעים מהצורך בביצוע השקעות והתאמות לתמיכה בכל השרשרת - תמיכה של ספקי התשתית (הוט, בזק, IBC), תמיכה של ספקי האינטרנט, תמיכה של אתרי התוכן, של כל האפליקציות, של מערכות ההפעלה, של מערכות LEGACY (שרתים, מחשבים אישיים, מדפסות וכו') וכן כל ציוד קצה המותקן בבתים או במפעלים (מצלמות אבטחה, שעון נוכחות, בקרים) ואינו תומך בפרוטוקול. המשמעות היא שנדרש לבצע התאמות והחלפת ציוד לתמיכה בפרוטוקול, מבלי שחלק מהגופים מקבלים החזר בעד השקעה או רואים צורך במעבר שהרי המערכות עובדות".

נשמע שמדובר בשינוי מקיף וסבוך. אתם מצליחים לקדם את המעבר?

"משרד התקשורת כינס במהלך 2017 פורום של חברות התקשורת לקידום התמיכה בפרוטוקול IPv6 על-מנת לקדם את יישומו של הפרוטוקול. בפורום השתתפו נציגי המשרד, חברי איגוד האינטרנט הישראלי ומפעילי התקשורת השונים בעלי רישיונות המפ"א, רט"ן ושירותי גישה לאינטרנט (הכלכלן ערן גרף, ערך עבור האיגוד עבודה מרשימה בנושא שהוצגה למשרד התקשור ג.פ.). החברות סקרו את רמת מוכנותן, והסתבר שכולן החלו בפעילות למעבר ל-IPv6. ברוב החברות ליבת הרשת תומכת בפרוטוקול, אך נדרש לשדרג את המערכות התומכות ולהשלים שדרוג של תמיכת כל ציוד הקצה לתמיכה בפרוטוקול". 

וכעת אתם משנים גישה ודורשים לבצע את השינויים באמצעות שימוע.

"במסגרת השימוע נגדיר בפירוט מה התמיכה וההערכות הנדרשת מכל מפעיל ומדיניות להקצאת הכתובות. המשרד יאפשר לכל מפעיל לבחור את שיטת העבודה בתקופת המעבר בה נדרשת תמיכה ב-IPv6 ובמקביל בכתובות IPv4, בהתאם לשיקוליו ולתפיסת התפעול שלו. המפעילים יידרשו לרכוש ציוד מתאים ולהכשיר כוח-אדם לתמיכה ותפעול, בעיקר אנשי הנדסה, מערכות המידע ונציגי תמיכה טכנית. אנו נצא לשימוע שלאחריו נעדכן את הרישיונות של המפעילים וניתן להם זמן היערכות לתמיכה בפרוטוקול. אנו רק בתחילת הדרך, מדובר בתהליך ארוך שבו נדרשת הטמעה של הפרוטוקול בכל שרשרת הערך: ציוד הקצה, ספק התשתית, ספק האינטרנט ועד לאתרי התוכן, ולכן נדרש שיתוף-פעולה וסיוע מגופים נוספים במדינה". 

להפסיק לאתרג את הוט

מנכ"לית הוט, טל גרנות-גולדשטיין, נפגשה לאחרונה עם מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן, והביעה נכונות להיכנס להשקעות בשדרוג הרשת. כהן דוחף קדימה בכל הכוח את ההשקעות בתשתיות, אבל כמנכ"ל חדש יחסית, מוטב וכדאי שייזכר בהיסטוריה של הוט ושל משרד התקשורת.  

בראש ובראשונה כהן צריך לדעת, שמשרד התקשורת לאורך שנים ארוכות הפך את הוט לאתרוג. הבעיה התחילה אי-שם בראשית שנות ה-2000, כאשר המשרד נתן להוט באופן "זמני" את ההיתר למכור טריפל. עד אז, ובעיקר בתקופתו של דני רוזן כמנכ"ל המשרד, הוט הייתה חברת תשתית לכל דבר ועניין, וכך המשרד התייחס אליה. 

ברגע שהוט פרצה את הסכר והחלה לקבל יחס שונה ומועדף על פני בזק, החל העיוות בשוק התקשורת שגרם להוט להיות פחות ופחות חברת תשתית, ויותר חברת שירותים כמו יתר החברות. העיוות הזה הפך את הוט לחברת תשתיות נכה, כזאת שלא מסוגלת לשדרג את הרשת שלה, אם היא לא מקבלת שורה של הקלות ותנאים מועדפים. כדאי שכהן ילמד את ההיסטוריה לפני שהוא מאשר שורת הקלות נוספת. 

המשרד חייב לחזור ולהגדיר מחדש את מעמדה של החברה מבחינה אסטרטגית. האם הוא רואה בה חברת שירותים או חברת תשתיות בדומה לבזק. אם היא חברת שירותים כמו פרטנר וסלקום, אז שלפחות כולנו נדע על כך ונפסיק להשתעשע ברעיון שיש פה חברת תשתית נוספת חוץ מבזק.