תם עידן גרעיני השליטה, המנכ"לים זזים לקדמת הבמה העסקית

השבוע התפטר יו"ר דירקטוריון חברת פז נפט, יצחק עזר. בעיתונות הכלכלית הוגדרה העזיבה כטלטלה בחברה, למרות שהאירוע כולו לא ישפיע כנראה ולו על אחד מבין כ-2,300 עובדי חברת פז. מספיק להסתכל על חוסר התגובה של מניית פז נפט  לאירוע, כדי להבין את שוליות העניין. מנגד, מותר להניח כי אם היה זה דווקא המנכ"ל פוגל שנאלץ להתפטר עקב אותם חילוקי דעות, הייתה המניה מגיבה בתנודתיות חריפה, ובמחזורים גבוהים הרבה יותר.

אז מדוע, אם כך, נתפסה העזיבה כדרמה? נראה שבשל הרצון לייצר כותרות, או לחלופין בשל חוסר ההבנה של השינוי העמוק שחל בעולם העסקי הישראלי בעשור האחרון. עד לפני שנים אחדות נשלטו מרבית החברות הנסחרות בבורסת תל-אביב בידי בעלי שליטה. אלו היו לרוב מחזיקים במרבית המניות של החברה הציבורית, ובזכות כך משיגים רוב בדירקטוריון, שמאפשר את השליטה בפעילותה של החברה.

במקביל, היו בעלי השליטה ממנים את עצמם במקרים רבים לתפקיד יו"ר דירקטוריון פעיל. כך, היה הופך בפועל מנכ"ל החברה למי שסר למרותו הישירה של יו"ר הדירקטוריון, ובמקרים רבים אף לעושה דברו. במקרים חריגים אף היה מצב זה הופך את המנכ"ל לסוג של מנהל תפעול ראשי, בעוד שאת כל ההחלטות המהותיות היה מקבל היו"ר, שהוא גם בעל השליטה בחברה.

אלא שמצב זה הולך ומשתנה, וראוי להפנים זאת. חברות ישראליות גדולות הולכות ומתפתחות לכיוון המודל האמריקאי, שבו המנכ"ל הוא מקבל ההחלטות הראשי בחברה. הוא המנהיג שלה והוא הפנים שלה, אבל הוא עדיין כפוף לדירקטוריון, שיכול להחליפו באדם אחר. זאת, כמובן, רק אם יימצא רוב מבין הדירקטורים שיתמוך בהדחת המנכ"ל.

■ ההתחזקות של מנכ"ל פז דחפה את היו"ר עזר אל מחוץ לחברה

■ רשות ניירות ערך בודקת את התנהלות פז שהובילה להתפטרות היו"ר

קחו את נייס ואמדוקס, לדוגמה

למעשה, השינוי הזה החל בישראל כבר לפני יותר מ-20 שנה, עם יציאתן של חברות הייטק ישראליות להנפקות בחו"ל. החברות הללו נדרשו לגיוסי הון גדולים מהציבור כדי לצמוח, בשעה שבעלות המניות הקודמות שלהן, כדוגמת קרנות הון סיכון ופרייבט אקוויטי, ביקשו לממש את השקעתן המוקדמת.

הנפקות אלו הפכו את אותן חברות לתאגידים ללא בעלי שליטה, המונהגים בידי המנכ"ל. שתיים כאלו למשל הן אמדוקס ונייס, שניתן להניח כי מרבית קוראי "גלובס" מכירים את מנכ"ליהן בעבר ובהווה, אבל קשה להניח שיצליחו לדקלם באותה קלות גם את שמות אלו שכיהנו במקביל בתפקיד היו"ר של כל אחת מהחברות.

אלא שנייס ואמדוקס אינן שונות מחברות ההייטק המובילות בעולם. האם מישהו יודע מהו שמו של יו"ר אפל, שמונהגת בידי המנכ"ל טים קוק (תשובה: ארתור ד. לווינסון), או מהו שמו של יו"ר מיקרוסופט, שאותה מוביל המנכ"ל סאטיה נאדלה (תשובה: ג'ון וו. תומפסון)? נראה שהרבה פחות מאלו שמכירים את מנכ"לי החברות.

הסיבה לכך אינה מפני שלווינסון ותומפסון הם אנשים עלומים, ממש לא. הן אפל והן מיקרוסופט לא ירשו לעצמם למנות לתפקיד החשוב אדם ללא רקורד ארוך שנים בעולם העסקי. לווינסון, למשל, כיהן בעבר כיו"ר ומנכ"ל ענקית הביוטק ג'ננטק, בעוד שתומפסון כיהן כמנכ"ל חברת אבטחת המידע הגדולה בעולם, סימנטק.

הסיבה לכך, אם כן, היא שהן ללווינסון והן לתומפסון ברור כי בתפקידים הנוכחיים הם אינם נחשבים למנהיגי החברה. את התואר הזה הם משאירים למנכ"לים, שעל כתפיהם מוטלת החובה להוביל את חברות הענק להצלחה, ולהשיא ערך לכלל בעלי מניותיהן.

הדוגמה ההפוכה של טבע

מנגד, קיימת הדוגמה ההפוכה של טבע, שבה ניסו היו"רים הקודמים אלי הורביץ ופיליפ פרוסט להנהיג בעצמם את החברה, וגרמו בשל כך לדירקטוריונים בראשותם להחליף מנכ"לים בתדירות גבוהה יחסית. חילופים אלו הובילו לטלטלות אמיתיות אצל טבע, שפגיעותיהן בחברה מורגשת עד היום.

עדות נוספת לשינוי ביחסי הכוחות ניתן למצוא אצל חברות הייטק אחרות, כדוגמת צ'ק פוינט ומלאנוקס, שבהן העדיפו מנהיגי החברות גיל שויד ואיל וולדמן, בהתאמה, לוותר על תפקיד היו"ר לטובת המשך כהונתם בתפקיד המנכ"ל, כאשר נדרשו לבחור בין השניים. גם אילון מאסק, הסכים לאחרונה לוותר על תפקידו כיו"ר טסלה במסגרת הסכם הפשרה המהיר עם רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC), ובלבד שיתאפשר לו להמשיך ולשמש כמנכ"ל החברה.

השינוי בישראל החל כאמור כבר בעבר הרחוק, אבל לבורסה בת"א הוא התחיל לחלחל בעיקר בעשור האחרון, עם קריסתם של טייקונים ממונפים, יציאתם של משקיעים זרים מגרעיני השליטה בבנקים וכמובן חקיקת חוק הריכוזיות, שחייב להפריד בין החזקה פיננסית מהותית להחזקה ריאלית מהותית. כך מנוהלים כיום ללא גרעין שליטה הבנקים לאומי ודיסקונט (ואליהם יצטרף בקרוב גם בנק הפועלים) ועוד חברות רבות, כדוגמת פז, שעברו בשל כך מהפך בתרבותן הארגונית.

בין השאר, נדרש יו"ר הדירקטוריון להפנים את התחזקות מעמדו של המנכ"ל אל מול השנמוך במעמדו שלו. הוא אמנם נבחר בידי חבריו הדירקטורים להוביל את פורום הדירקטוריון כולו, אבל בשורה התחתונה הוא כבר איננו מנהיגה של החברה. כך למשל, יכול עדיין יו"ר הדירקטוריון להיות מוגדר כפעיל ולקבל שכר עבודה, אבל בסוף הוא עדיין חבר פורום הדירקטוריון, שתפקידיו הם לפקח על עבודת ההנהלה ולאשר את האסטרטגיה שלה ואת פעולותיה המרכזיות, כדוגמת עסקאות, רכישות, גיוסים וחלוקות.

במקרה הנוכחי של חברת פז, נתגלעו כאמור מחלוקות עמוקות בין היו"ר עזר למנכ"ל פוגל סביב האסטרטגיה העסקית של החברה ודרך ניהולה. עזר גם הודה כי מרבית הדירקטורים האחרים בחברה לא תמכו ברעיונותיו, ולכן בחר להתפטר.

נוסף על כך, חשש אולי עזר כי מועמדים חדשים לדירקטוריון, שאותם הציעו חלק מהגופים המוסדיים, יבקשו לעצמם את תפקיד היו"ר, ויובילו לדחיקתו מהתפקיד, ולכן בחר להודיע על התפטרותו עוד קודם לכן. כך או כך, כאשר החברה ממשיכה להתנהל כתמול שלשום, וכאשר אל הדירקטוריון שלה עשויים להצטרף בקרוב חברים עתירי ניסיון עסקי כמו מנכ"ל אסם לשעבר איציק צאיג או מנכ"ל אל על לשעבר אליעזר שקדי (אחד מביניהם), וכן יו"ר פסגות לשעבר אריק שטיינברג, קשה להגיד שעל חברת פז ועובדיה עברה השבוע חוויה מטלטלת.