טראמפ סיים את "ההסכם הגרוע בהיסטוריה" - אך באיזה מחיר?

נשיא ארה"ב סימן השבוע ׳וי׳ לצד אחת מהבטחות הבחירות המוקדמות ביותר שלו. הוא הבטיח לסיים את הסכם הסחר החופשי לצפון אמריקה (NAFTA, בראשי התיבות האנגליים). בעיניו, זה היה "ההסכם הגרוע ביותר שעליו חתמה ארה"ב מאז ומעולם". הוא חזר והזכיר לשומעיו, שעל ההסכם ההוא חתמו "הקלינטונים", אם כי כמובן רק לביל הייתה זכות חתימה. הוא היה הנשיא ב-1993, כאשר ההסכם אושרר.

זו הייתה הבטחת בחירות חשובה. היא דיברה אל לבם של פועלים ב"רצועת החלודה". השם המזעזע הזה ניתן למרכזי התעשייה ההיסטוריים של אמריקה במערב התיכון, במדינות כמו מישיגן, פנסילבניה, וויסקונסין ואוהיו. הן התחילו לרדת מגדולתן עוד לפני NAFTA, והיו יורדות גם בלי NAFTA. סין הזיקה להן הרבה יותר. אבל ההסכם הזה זירז את שקיעתן, ונעשה סמל מכאיב ומכעיס של "בגידת האליטות הגלובליסטיות", ברוח הפטפוט הפופולרי.

ארבע המדינות הנ"ל הצביעו בעד ברק אובמה ב-2008 וב-2012, והבטיחו את ניצחונותיו. כל הארבע שינו כיוון, והצביעו בעד דונלד טראמפ ב-2016. שלוש מן הארבע עשו כן בהפרשים קטנטנים. לאיש לא היה ספק שמלחמת טראמפ בסחר החופשי מילאה תפקיד מרכזי בתפנית הזו.

ובכן, המושג NAFTA, עצם המושג, הושלך השבוע אל פח האשפה של ההיסטוריה. טראמפ קיבל את מבוקשו. ההסכם עדיין משולש, אבל הוא ייקרא בפשטות USMCA, האותיות הראשונות של שמות הארצות החברות.

בלי סנטימנטים

האם שינוי כזה מצדיק את התהליך הקשה והלא-ידידותי, או את תרועת הניצחון של הבית הלבן? זה תלוי בקהל היעד. טראמפ שונא כל דבר שנובע ממנו רמז של אחדות אזורית ושל רב-צדדיות. את ההסכם החדש הוא מתכוון להציג כסידור פרגמטי עם שותפי סחר, שאין בו סנטימנטים ואין בו התחייבויות לשלום, לידידות ולאחווה; והוא שקול כנגד שותפות עסקית אד-הוק, לא כנגד נישואים. מוכרים-קונים-קונים-מוכרים, זה הכול, ומצדנו שתהיו על הירח או בגלקסיה סמוכה.

במהלך המשא-ומתן רב התנודות והמהמורות, טראמפ התקרב לסיים את היחסים המיוחדים עם קנדה, ולוותר על מטען עצום של רצון טוב המאפיין את היחסים האלה זה 150 שנה. כמובן, ארה"ב היא חלק מרכזי של המציאות הקנדית, והיא לא תחדל להיות כזאת. אוכלוסיית קנדה וגודל כלכלתה אינם מגיעים אפילו לעשירית הגודל של ארה"ב.

הסימביוזה מתחוורת מסטטיסטיקה בסיסית: קנדה היא שותפת הסחר השנייה בגודלה של ארה"ב (לאחר סין), והסחר איתה עומד על 15% מסך כל סחר החוץ האמריקאי, 580 מיליארד דולר ויותר בשנה שעברה. לעומת זאת, כמעט חצי מסחר החוץ של קנדה מתנהל עם ארה"ב. לשון אחר, לקנדה אין חיים בלי שכנתה הדרומית; ולשורה של מדינות בצפון ארה"ב אין חיים בלי הסחר עם קנדה. עכשיו גוברים הקולות בקנדה למצוא שווקים חדשים ושותפים חדשים. קשה לדעת מה מידת רצינותם של הקולות האלה, סוף סוף את הגיאוגרפיה אי אפשר לשנות.

לקנדה יש עודף ניכר במאזן המסחרי עם ארה"ב, אם איננו כוללים בו שירותים פיננסיים: 32 מיליארד דולר בשנה שעברה. זה מספיק לנשיא טראמפ, כדי לטעון שהקנדים מנצלים את ארה"ב.

מקסיקו היא שותפת הסחר השלישית בגודלה של ארה"ב. היקף הסחר איתה נופל רק במקצת מזה של קנדה, כמעט 560 מיליארד דולר בשנה שעברה. למקסיקאים יש עודף של 70 מיליארד דולר.

חברות אמריקאיות נמלטו דרומה, אל מעבר לגבול מקסיקו, כדי לנצל כוח עבודה זול לאין שיעור ופיקוח ממשלתי לקוי. זה היה מלכתחילה מקור ההתנגדות של האיגודים המקצועיים בארה"ב ל-NAFTA. ההסכם אושרר ב-1993 נגד רצונם של רוב הדמוקרטים בקונגרס. הרפובליקאים, שמפלגתם היא התומכת המסורתית בסחר חופשי, הם שסיפקו אז את הרוב הנחוץ.

עד כדי טריקת דלתות

המפלגה הרפובליקאית אמנם הרכינה את ראשה לפני טראמפ בשורה של עניינים, אבל עדיין יש בה אגף גדול של תומכי סחר חופשי. באגף הזה מונים עכשיו את פגמי ההסכם החדש: תוחלת החיים שלו קצרה, רק 16 שנה, עם בחינה מחדש אחת לשש שנים; הוא מחייב חברות אמריקאיות לשלם לעובדים במקסיקו שכר הגבוה מן הממוצע בשוק המקומי; השכר הזה יפחית את יכולתו של רכב, המיוצר בצפון אמריקה, להתחרות בשוקי העולם; הסכנה של שימוש לרעה במכסי עונשין עומדת בעינה.

מקסיקו חתמה על ההסכם החדש עוד לפני חודש ויותר. קנדה הצטרפה רק השבוע, מקץ ייסורים פומביים ופרטיים שהתארכו מאוד, והיו רצופים עימותים. הנשיא טראמפ נהג בקנדה כיריבה, לא כבעלת ברית. בשבוע שעבר הוא אפילו גינה את התנהגותם של נציגי קנדה במשא-ומתן, התקפה ישירה על שרת החוץ של קנדה, קריסטיה פרילנד, עיתונאית לשעבר. יחסי טראמפ עם ראש ממשלת קנדה, ג׳סטין טרודו, נפתחו בתחילת 2017 במחוות של ידידות, אבל הידרדרו והלכו עד כדי טריקת דלתות.

החודשים האחרונים עמדו בצל איומו של טראמפ להטיל מכסים כבדים על רכב המיובא מקנדה. רוב הרכב הזה מורכב בקנדה בידי חברות אמריקאיות. תלונתו של טראמפ נגעה בעיקר להגבלות על יצוא חקלאי מארה"ב לקנדה, בייחוד מוצרי חלב. ההסכם החדש מרחיב את הסדק בדלת, ומקל על כניסתם של מוצרי החלב. אבל החקלאים הקנדיים הגיבו בקריאת שבר, מנהיגיהם מתלוננים על "כניעה" לטראמפ, וראש הממשלה טרודו מודה שהיה עליו לעשות "ויתורים מכאיבים".

ועכשיו: בחירות

בקנדה יהיו בחירות כלליות בשנה הבאה. הפופולריות של טרודו פחתה פלאים מאז פלירט הפתיחה של שלטונו, כאשר קנדה התענגה על משב הרוח הרענן ועל נעוריו הנאים והאתלטיים. קשה לדעת איך ישפיעו "הוויתורים המכאיבים" על סיכוייו. מצד אחד הם יחזקו את הרושם של חוסר רצינות, אבל מצד שני התהליך כולו עורר דרגה של סולידריות לאומית, הזרה בדרך כלל לרוחה של קנדה הליברלית, הסובלנית, המנומסת להחריד, הפתוחה והסלחנית.

אשר לנשיא טראמפ, הוא ייבחן בבחירות בעוד חודש. מפלגתו תנסה להגן על הרוב שלה בשני בתי הקונגרס. הוא מתרוצץ על פני כל ארה"ב, ונושא נאומים רבי התפארות ועתירי לעג. הוא יעשה שימוש נדיב בהצלחתו לסחוט "ויתורים מכאיבים" מקנדה. אבל הסיבוב החשוב ביותר במלחמת הסחר שלו עדיין נמצא בעיצומו, ועדיין תקוע: סין. המשא ומתן עם סין מתחיל ונפסק חליפות. עכשיו הוא מושעה, ונראה שיחזור ויתחיל בדצמבר.

אין זה מן הנמנע שהקונגרס הבא הוא זה שיידרש להצביע על הסכמי הסחר המתוקנים והמשופרים. אם לפחות אחד משני בתי הקונגרס, כנראה בית הנבחרים, יישמט מידי הרפובליקאים, או אז מזומנים לנשיא ימים מסובכים. חזקה על רוב דמוקרטי בקונגרס שיקשה מאוד על ניסיונו של טראמפ להכתיב את הקצב בכל עניין המחייב חקיקה. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny