רוסיה ואיראן מציגות: מלחמה רווית אינטרסים כלכליים על סוריה

יחיא ראחים סאפאבי, אחד מיועציו הקרובים של שליט איראן עלי חמינאי, שהה בדמשק שבועות ארוכים בחודשים האחרונים של החורף. עיקר משימתו היה חתימת חוזים כלכליים עם בני שיחו, אנשי משטר אסד. על הפרק היו רשימת פרויקטים של תשתיות וגם זיכיונות לכריית מחצבים ובעיקר פוספטים. השיחות התקדמו אך לא הבשילו לחתימת החוזים. לפי דיווחים לאחר מכן, הסורים היו אלה שהשהו את הסכמתם מסיבות טכניות לכאורה. ההסבר האמיתי הגיע כמה שבועות אחר כך: בחודש אפריל חתמה דמשק עם מוסקבה על הסכם בלעדי לחמישים שנה, לכריית פוספטים ומחצבים אחרים בשטחה.

הסיפור הזה ממחיש את האינטרסים הכלכליים שיש לאיראן כמו גם לרוסיה במדינתו השסועה של אסד, ואת המחיר שיצטרך לשלם השליט מדמשק עבור הצלת משטרו מידי מדינת האייתולות מחד גיסא ומעוצמתו של פוטין מאידך גיסא. הוא גם ממחיש עוד יותר את התחרות העזה בין רוסיה לאיראן בכל הקשור לאינטרסים הכלכליים שלהן.

רוסיה: מאחז צבאי אסטרטגי

האינטרסים הרוסיים בסוריה פרושים על כמה תחומים, ובראשם התחום הצבאי שמעניק לה את הבסיס היחיד למעשה במזרח התיכון כולל שדות תעופה צבאיים, ואולי חשוב יותר - נמל צבאי רוסי בים התיכון הנשלט ברובו על ידי נאט"ו, ארה"ב ובעלות בריתן, בהן ישראל. למאחז הצבאי הזה השלכות מדיניות כבדות משקל, ואפשר להסביר את התערבותה של רוסיה במלחמת האזרחים - התערבות מאוחרת אמנם - באינטרסים האלה שעמדו בסכנה ככל שמשטר אסד ניגף בפני המורדים. לדידם של הרוסים הסכנה מפני המורדים שנתמכו בידי סעודיה והמערב, לא הייתה קטנה מהסכנה שהציבו דאעש ג'בהת א-נוסרא ושאר ארגוני הטרור האסלאמיים הסונים הפועלים בסוריה.

ההתערבות הזו, שהייתה מהגורמים העיקריים להצלחת אסד במיגור המורדים, נועדה גם להגן על הקשר הכלכלי המתהדק מחדש בין סוריה לרוסיה. סוריה ביום שאחרי המלחמה תתחיל תהליך שיקום שעלותו נאמדה על ידי הבנק העולמי בחצי טריליון דולר. לפי הערכות אחרות, השיקום יעלה אף יותר והוא כולל בנייה מחדש של תשתיות תחבורה, מים, ביוב, חשמל ותקשורת. בתחום השיכון, ההערכה היא שכ-80% מהמבנים בשטחי הערים הגדולות נהרסו או ניזוקו קשות, והבנייה מחדש מזכירה את בנייתה מחדש של אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה.

לפי דיווחים בעיתונות הרוסית, בשיחות במוסקבה בין אסד ושרים בממשלתו לבין פוטין ואנשיו, עלה כבר נושא השיקום, ולפי מקצת מהדיווחים הובטח כי חברות רוסיות יקבלו נתח נכבד ועיקרי בחוזים בתחומים שונים. בין התחומים שהוזכרו: בניית שדות תעופה, סלילת מערכת רכבות, אנרגיה, פיתוח ותעשייה כבדה.

איראן: נתיב עוקף עיצומים

איראן, מצידה, רואה את עצמה כקבלן השיפוצים העיקרי של סוריה המתחדשת. ביקוריהם של שרים כלכליים איראנים בדמשק תוכפים והולכים, כך למשל סגן נשיא איראן אסחאק ג'האנגירי, שנפגש לאחרונה עם עם שר הכלכלה והמסחר הסורי סאמר אל-ח'ליל ושרטט עמו את תוכנית הקמת מערכת הרכבות שתחובר למערכת המקבילה באיראן ובעיראק. גם כאן טרם נחתם חוזה. משמרות המהפכה האיראניות שולטים על כמה מהחברות הגדולות ביותר באיראן, והם מייעדים חלק ניכר משיקום הערים ובנייתן מחדש לחברות אלה. כך הצליחו לחתום על בניית 30 אלף יחידות דיור בדמשק ובערים אחרות על ידי חברות שבשליטת משמרות המהפכה.

לסוריה מייעדת איראן תפקיד חשוב נוסף בניסיונותיה לעקוף את העיצומים האמריקניים שהוטלו עליה לאחר שהנשיא דונלד טראמפ ביטל את עסקת הגרעין. לפי פרסומים באיראן, בנקים סוריים כבר מלבינים כספים איראניים ודואגים להעברת כספים מחברות בינלאומיות ואירופיות לחברות איראניות כדי להימנע מעיצומים אמריקניים. הכוונה האיראנית היא להפוך ערוץ זה לרחב הרבה יותר עם שיקום מערכת הבנקאות, ולשם כך הולכות ומוקמות חברות איראניות במעטה סורי.

בתוך כך, השבוע התהפכה מגמת המסחר במט"ח באיראן. שער הריאל, שנסחר בשבוע שעבר ב-190 אלף ריאל לדולר, עלה חזרה לסביבות ה-130 אלף דולר (לעומת 42 אלף דולר השער הרשמי, וכ-50 אלף בשוק החופשי לפני ארבעה חודשים). העיתונים מקורבי השלטון מיהרו לצהול ולייחס את המהפך לצעדים נגד שחיתות, אבל מומחי כלכלה מעריכים כי מדובר במהלך של מימוש רווחים והזהירו כי המטבע האיראני ישוב ליפול עם התקרבות מועד כניסת הגל השני של עיצומים על איראן, בחודש הבא.

התחרות בין איראן ורוסיה מתעצמת בשני תחומים: עסקאות ביטחוניות ובעיקר תחום האנרגיה. איראן כבר חתמה עם אסד על חידוש והצטיידות בנשק ובעיקר רקטות, כלי רכב ותחמושת. רוסיה חידשה חוזים ישנים לאספקת מערכות מתוחכמות ובכללן טילי הנ"מ -S300 המפורסמים, והמרוץ נמשך.

נושא העימות החשוב ביותר הוא תחום האנרגיה, והוא כולל הקמה מחדש של קווי הולכת נפט אל נמלי הים התיכון ובנייה של קו דומה להולכת גז. שתי המדינות, רוסיה ואיראן, הן יצואניות נפט וגז, ושתיהן ירוויחו רבות ממאחז על חופי הים התיכון, כזה שיאפשר העברת דלק וגז לצרכניות הכבדות בדרום אירופה. התחרות כאן תהיה עזה, שכן לאיראנים זהו פחות או יותר המעבר היחידי לכיוון מערב ולכן חשוב במיוחד.

סין: תכניס את היד לכיס

בכל הפרויקטים והתוכניות לשיקומה של סוריה חסר מרכיב אחד חשוב: המימון. איראן נמצאת במשבר כלכלי עמוק בשל העיצומים, וערכו של הריאל האיראני הולך ופוחת מיום ליום. רוסיה לא מעוניינת לממן לבדה את השיקום, ונתונה גם היא לעיצומים כלכליים אירופיים ואמריקניים. הפניות למוסדות הרשמיים העולמיים, קרן המטבע והבנק העולמי, לא הניבו בינתיים דבר שכן המלחמה טרם הסתיימה ומדינות המערב רואות בסוריה של אסד מדינה מצורעת על רקע טבח האזרחים והשימוש בנשק כימי במלחמה (אף שבזמן אמת הן לא התערבו בנעשה).

מי שעשויה להיכנס לנעלי המממנת היא סין. מדיניותה הכלכלית של המעצמה הסינית בשנים האחרונות היא הוצאה של מיליארדי דולרים על השקעות במדינות בעולם השלישי, בעיקר בתחום התשתיות, תוך הכנסת רגל לנקודות מפתח כמו נמלים, שדות תעופה ומערכות חשמל ואנרגיה.

סין גם מתנגדת לעיצומים האמריקניים על איראן, היא נותרה הלקוחה הכמעט יחידה של הנפט האיראני, ולכן אין לה עכבות בשיתוף פעולה עם איראן בפרויקטים בסוריה. עם רוסיה המצב מורכב מעט יותר, אך לשתי המדינות מסורת ארוכה של שיתוף פעולה בעניינים בינלאומיים והדוגמה הבולטת היא תיאום העמדות בסוגיית העיצומים נגד קוריאה הצפונית. לפי דיווחים בתקשורת הרוסית, יש כבר מגעים ראשונים בנושא בצירופה של סין למימון שיקומה של סוריה.

הקרב, אם כן, על השליטה בסוריה בעידן שלאחר המלחמה נמצא כבר בעיצומו. איראן, שהכניסה אליה את כוחות משמרות המהפכה, כבר לא תוציא אותם משם, ובכך היא מבקשת בין השאר להפוך את סוריה לעוד בסיס תקיפה נגד ישראל. רוסיה, כדי לשמור על האינטרסים שלה, תהווה גורם מרסן וממתן אך לא מונע. אסד הופך להיות בובה שהמושכים בחוטיה הם מצד אחד האייתוללות מטהראן ומהעבר השני הצאר פוטין. 

הגזרה הפלסטינית: השלום מתחיל בהייטק?

אחד התחומים הבולטים בתוכנית הסיוע האמריקנית לרשות הפלסטינית הוא ההייטק. בין היתר, מדובר על הקמת מרכז טכנולוגי פלסטיני ענקי, הכולל פקולטה למדעי המחשב, מרכז מחקר ופיתוח, וחממות לסטארטאפים. 

מאז פרסום הידיעה הבלעדית ב"גלובס" לפני פחות מחודש, על אודות תוכנית הסיוע האמריקנית הנדיבה-עד-מאוד בסך 5 מיליארד דולר לרשות הפלסטינית בתמורה להסכם לפי העקרונות האמריקניים, הגיעו אלינו תגובות רבות, וחשוב מכך - עוד פרטים על התוכנית. הדוברים האמריקאים מעדיפים בינתיים להכחיש רשמית את היקף הפרויקט כפי שפורסם אצלנו. ואולם, לצד הכחשות גורפות כמו בחשבון הטוויטר של ג'ייסון גרינבלט, השליח של הנשיא טראמפ לאזור, דוברת הסטייט דיפרטמנט השיבה לשאלה בנושא כי בדיווח היו "אי דיוקים" בלבד ונמנעה מהכחשתו.

הנשיא דונלד טראמפ עצמו נתן לידיעה אישוש במסיבת העיתונאים בשבוע שעבר בשולי עצרת האו"ם, כשהכריז כי הוא שוקל לחדש את הסיוע האמריקני ל"מטרות טובות".

מקורות דיפלומטיים אמריקניים שבים ומבהירים כי קיומה של התוכנית ידוע לראשי הרשות הפלסטינית, ובכלל זה היקפה, אם כי לא פרטיה המלאים. גם קומץ בכירים ישראלים בתמונה, ואחד מהם אישר כי מדובר בתוכנית מקיפה במיוחד ומהפכנית, כהגדרתו. עם זאת, המצב המדיני הנוכחי נראה כמבוי סתום כל עוד אבו מאזן הוא העומד בראש הרשות, וככל שישראל לא קיבלה את רשימת ה"ויתורים המכאיבים" שעליה לעשות. האופטימיות הנטועה בתוכנית נובעת משכל ישר ומאינטרסים כלכליים ואזרחיים, אלא שבמזרח התיכון עד כה ההנהגות לא השכילו לפעול לפי אינטרסים אלה, והן נטועות עמוק בדרישות הלאומיות שרבות מהן מתנגשות עם אלו של הצד השני.

אחד מהתחומים הבולטים בתוכנית האמריקנית הוא ההייטק. בין 2,000 ל-3,000 צעירים פלסטינים מסיימים מדי שנה לימודים בתחומי המחשבים באוניברסיטאות ובמכללות בשטחי הגדה וברצועת עזה, ורובם מתקשים למצוא עבודה. שיעור האבטלה בקרב אקדמאי הטכנולוגיה הגבוהה הפלסטינים הגיע בשנה שעברה ל-27%. אבל חברות ישראליות, וגם חברות בינלאומיות, מתחילות לגלות את מהנדסי התוכנה הפלסטינים. עלות העסקתו של מהנדס תוכנה או אחר בתעשיית ההייטק משטחי הרשות הפלסטינית היא כשליש מעלות העסקת מהנדס מקביל ישראלי, ומכיוון שאופי העבודה אינו מחייב תמיד נוכחות פיזית ואפשר לבצעו מרחוק באמצעות תשתיות מתאימות, החלה בשנתיים האחרונות מגמה זוחלת של העסקת עובדי הייטק פלסטינים.

מרכז ההייטק הפלסטיני נמצא ברמאללה ובעיירות הסובבות אותה, כמו ביתוניא והעיר החדשה רוואבי. בין החברות המעסיקות פלסטינים נמצאות חברות ענק בינלאומיות וישראליות, כמו סיסקו, ווסטרן דיגיטל ומלאנוקס. אבל המהלך רק בראשיתו. לעומת עובדים פלסטינים בודדים לפני שנים ספורות, יש כיום כ-500 המועסקים בתעשיית ההייטק הישראלית או הבינלאומית דרך המרכזים הישראליים. אגב, קבוצה אחת מבין עובדים אלה נמצאת ברצועת עזה, בין השאר בזכות העברת סיב אופטי של בזק למרכז תעסוקת ההייטק - סיב המאפשר העברת מידע ונתונים ברמה הנדרשת.

האמריקאים יתקצבו את הטק, אינשאללה

לאחרונה נחנך פרויקט חדש ומעודד - הקמת מרכז דאטה חדש ברמאללה בשיתוף חטיבת השירותים של HPE ישראל. היקף ההשקעה בפרויקט עומד על כ-50 מיליון דולר, ומאען מילחם, מנכ"ל חברת התקשורת והסלולר הפלסטינית פלטל (חברת התקשורת המובילה בשטחי הרשות) אומר כי ההקמה נעשית בשיתוף חברות בינלאומיות וכי המרכז ייתן שירותי מידע אחסון והעברת נתונים לחברות טכנולוגיה גבוהה (IT) פלסטיניות, לבנקים ולגורמי ממשל.

מילחם הוא מחלוצי הקשר עם חברות ישראליות בתחום זה, אך באופן רשמי פלטל הכחישה כי ל-HPE קשר ישיר לפרויקט, אף כי חלק ניכר מהמכשור וחומרי הגלם להקמת המרכז מגיע מישראל. גורם פלסטיני בכיר שנשאל כיצד בימים אלה של נתק מדיני מתאפשר הקשר הכלכלי-טכנולוגי, ענה כי אין קשר בין הדברים. לדבריו, אבו מאזן לא אוסר ואפילו מעודד כל יוזמה שתקדם את הכלכלה הפלסטינית, ובוודאי בתחום התקשורת שבו יש תחומי השקה רבים בין הרשות הפלסטינית לישראל.

כיצד כל זה מתקשר לתוכנית האמריקנית? האמריקאים הציבו את הטכנולוגיה הגבוהה בראש הפרויקטים שאותם יתקצבו בבוא היום. בין היתר, מדובר על הקמת מרכז טכנולוגי פלסטיני ענק ובו פקולטה למדעי המחשב שתתמקד בהיבטים יישומיים, ולצידה מרכז מחקר ופיתוח, וחממות לסטארטאפים. האגריטק זוכה למיקוד, בין השאר בשל היותה של ישראל מעצמה עולמית בתחום. כבר היום יש יישום של פיתוחים ישראליים בשטחי הרשות, ו-300 חקלאים ומהנדסים פלסטינים השתתפו בתערוכת "אגריטך" שהתקיימה בחודש מאי במרכז הירידים בתל אביב. בריכות דגים באזור ג'נין ושדות מלפפונים ייעודיים לכבישה הם רק חלק מהפרויקטים הקיימים, והכוונה האמריקנית היא להשקיע בתחום מעשי זה, והרבה.

ועד שהקדמה הכלכלית תגיע, ברצועת עזה המצב מידרדר והולך. כינוס המדינות התורמות שהתקיים בשבוע שעבר בארה"ב הניב 120 מיליון דולר לאונר"א, לחפות על הקיצוץ האמריקני שמסתכם בקרוב ל-300 מיליון דולר, אבל כלום מלבד זאת. לכל ברור כי כל עוד חמאס שולט ברצועה והרשות מרמאללה נמצאת במאבק שליטה נגדו, דבר לא יזוז.