הפד מיישר קו עם טראמפ: שוקל להקל את הרגולציה הבנקאית

הפדרל ריזרב מגבש כללים חדשים שישנו את ההגדרה של בנק גדול, וינמיכו בפוטנציה את עלויות הרגולציה למספר גדול יותר של מוסדות פיננסיים.

במסגרת סדרה של שינויי כללים שנשקלת כעת, נערך הפד לשינוי הגדרת היקף הנכסים ומדידות פיננסיות נוספות של הלימות ההון והנזילות של הבנקים, כך לפי גורמים יודעי דבר.

השינויים יוכלו להקל את עלויות העמידה ברגולציה של כמה בנקים אמריקאיים גדולים, ביניהם קפיטל וואן פייננשל, PNC פייננשל סרביסז ויו.אס בנקורפ. פחות ברור אם השינויים יעזרו לבנקים ענקיים שאותם מגדיר הפד כחשובים מבחינה מערכתית למערכת הפיננסית העולמית, כמו סיטיגרופ וקבוצת גולדמן זקס.

השינויים המוצעים הם חלק מהמדיניות הרחבה של ממשל טראמפ לבחון מחדש כללים בנקאיים שהוא מאמין שהם מוגזמים. מבקרי השינויים אומרים שהם מבטלים רגולציה שנועדה למנוע חזרה על המשבר הפיננסי של 2008.

התקנות הצפויות להשתנות כוללות את יחס הנזילות, שמחייב את הבנקים להחזיק נכסים שהם יכולים להפוך בקלות למזומנים במקרה הצורך, ואת כללי "הגישות המתקדמות" (advanced approaches), שמגבילים את לקיחת ההלוואות על-ידי הבנקים.

 צוברים נזילות

סגן יו"ר הפד הממונה על הפיקוח הבנקאי, רנדול קוורלס, מינוי של טראמפ שהעיד בוועדת הבנקאות של הסנאט שלשום, אמר בעבר שהכללים הללו ראויים לבחינה מחודשת.

"ברור שיש כאן יותר דברים שניתן וצריך לעשות כדי לחבר את אופי הרגולציה לאופי החברות שכפופות לה", אמר קוורלס בעדותו בסנאט.

השינויים האפשריים נדונו בפגישה שהתקיימה לאחרונה בין בכירים מהפד לבין שני המפקחים העיקריים האחרים על הבנקאות בארה"ב, משרד החשב הכללי של המטבע וחברת ביטוחי הפיקדונות הפדרלית, כך מסר אחד הגורמים יודעי הדבר. זהו הסימן לכך שהפד מתחיל להפוך את רעיונותיו של קוורלס להצעות פורמליות.

אבל עדיין לא ברור אם הפד יציע רשמית את השינויים. לוח העבודה שלו גדוש בנושאים נוספים, וכמה מהשינויים יחייבו אולי גם אישור של המפקחים האחרים.

שינוי גם בהגבלות מסחר בני"ע

חלקים אחרים בתוכנית של ממשל טראמפ לרענן את הרגולציות הבנקאיות כוללים הצעה שהועלתה בחודש מאי לשנות את הגבלות המסחר בניירות ערך שכלולות ב"חוק וולקר", והצעה מאפריל לשנות את חוק ההון של הבנקים הגדולים, הידוע כיחס המינוף.

הסנטור שרוד בראון מאוהיו, הדמוקרט הבכיר ביותר בוועדת הבנקאות של הסנאט, מתח ביקורת על המגמה להקל את הכללים שאומצו אחרי המשבר הפיננסי.

"האמנזיה (שכחה) הקולקטיבית של הממשל והקונגרס היא מדהימה. אני מבקש מהפאנל הזה להתחיל לחשוב יותר על משפחות המעמד הבינוני, ופחות על הרווחים של וול סטריט", אמר בראון.

בקיץ שחלף העביר הקונגרס ביוזמת שתי המפלגות חקיקה לתיקון הרגולציה הפיננסית על שם דוד-פרנק מ-2010. לפי התיקון "הבנק המרכזי יבחין בין חברות על בסיס אינדיבידואלי", והוא יישם את החוקים הבנקאיים המחמירים ביותר שלו אפילו אם בנק הוא גדול מאוד - ומכאן מסוכן במיוחד למערכת. חוק דוד-פרנק המקורי קבע שהבנק המרכזי "עשוי" להבחין בין הבנקים, ולא "יבחין" ביניהם. השינוי הזה נותן לפד יכולת רבה יותר להעניק לבנקים הקלה רגולטורית.

החוק החדש מאפשר לפד גם לפטור בנקים עם פחות מ-250 מיליארד דולר בנכסים מכמה חוקים נוקשים, כולל "מבחני העמידות" השנתיים שאמורים לקבוע את מידת יכולתו לעמוד בלחצים פיננסיים חיצוניים מיוחדים. הסף הקודם של הנכסים שחייב עמידה במבחנים הללו היה 50 מיליארד דולר. החוק החדש קובע שהפד צריך לקחת בחשבון לא רק את גודלו של הבנק אלא גם "גורמי סיכון אחרים".

איך מגדירים בנק גדול

בכמה מהכללים שלו מגדיר הפד בנק גדול כמוסד שמחזיק מעל 250 מיליארד דולר בסך נכסים או יותר מ-10 מיליארד דולר בחשיפה לנכסים זרים במאזן שלו. קוורלס ציין שהתנאים הללו פותחו לפני יותר מ-10 שנים.

רגולציה חשובה שנשענת על הסכומים הללו היא יחס הנזילות של בנק, והיא אומצה אחרי המשבר של 2008. היא מחייבת את הבנקים להחזיק די מזומנים או נכסים שקל למכור כדי לכסות חודש של התחייבויות. הרעיון היה למנוע חזרה על 2008, שנה שבה אפילו בנקים חזקים ניצבו בפני קריסה, מפני שהם היו תלויים מדי במימון תנודתי קצר-טווח.

כלל הנזילות הזה חל באופן שווה על כל הבנקים שעוברים את סך הנכסים של 250 מיליארד דולר או את סך החשיפה לנכסים זרים של 10 מיליארד דולר. בנקים אזוריים בארה"ב טוענים שהחוק הזה אינו הוגן, מפני שהוא מכניס אותם לאותה ליגה של הבנקים העולמיים הענקיים.

לבנקים קפיטל וואן, PNC ויו.אס בנקורפ יש נכסים ביותר מ-250 מיליארד דולר, אבל הם בגודל של פחות מחמישית מגודלו של ג'יי.פי מורגן צ'ייס, הבנק הגדול בארה"ב במונחי נכסים. גם חברת אמריקן אקספרס קטנה יחסית למורגן, אבל היא צריכה לעמוד בדרישת הנזילות הנוקשה ביותר של הפד, בגלל החשיפה שלה לנכסים זרים.

חברה פיננסית שכפופה לדרישת נזילות מקילה יותר יכולה להחזיק פחות אג"ח של האוצר האמריקאי, לדוגמה, או נכסים בטוחים אחרים ללא תשואה גבוהה, ולהרחיב את פעילותה בתחום מסוכן ורווחי יותר, כמו מתן הלוואות.

שינוי כזה עשוי גם להשפיע על שערי הריבית או על הזמינות של פיקדונות בנקאיים, מפני שחוקי הנזילות הם מס אפקטיבי על פיקדונות שלדעת הרגולציה צפויים לעזוב את הבנק במצבי משבר.

הפד משתמש בכללי 250 מיליארד דולר ו-10 מיליארד דולר בחשיפה זרה גם בחוקי ההון שנקראים "גישות מתקדמות". הכללים הללו, שמקורם בתקופה שלפני המשבר הפיננסי, נוגעים לחישוב מצב ההון של הבנק באמצעות מודלים מתמטיים מסובכים ויקרים.

שינוי בכללים של הפד עשוי להוריד את עלויות הרצת המודלים הללו, אם כי ייתכן שהוא לא יוריד את דרישת ההון הכללית מהבנק, כל עוד כללי הון אחרים נשארים בתוקף.