הכישלון המהדהד של קרנית פלוג, חדוה בר והשופטת פרוקצ'יה

יורם טורבוביץ' לא כשל בהצבעת האסיפה הכללית בבנק לאומי - שבחרה, ביום חמישי בצהריים, לא לבחור בו. הכישלון המהדהד הוא של שופטת העליון לשעבר אילה פרוקצ'יה בעומדה בראש הוועדה למינויי דירקטורים בבנקים ללא גרעין שליטה - ולא פחות של נגידת בנק ישראל קרנית פלוג והמפקחת על הבנקים חדוה בר.

שתי האחרונות מקפידות לחזור ולהדגיש שהן אינן מתערבות בשיקול הדעת ובהחלטות הוועדה (היום בראשות השופט בדימוס משה גל). אבל, קשה עד בלתי סביר לקלוט שפרוקצ'יה היזמית הדומיננטית של מינויים בעלי אופי די אחיד, לא התייעצה, לא סיפרה, לא רמזה, לא דיווחה, ולא יידעה את השתיים בבואה ליזום פניה אישית לכאלה שכלל לא התמודדו על תפקיד דירקטור בבנק ולבקשם להתמודד כשבדרך נמצאת איזושהי הבטחה ערטילאית שתיסלל עבורם הדרך לג'וב הנכסף של יו"ר בנק.

בדיסקונט התאמצה פרוקצ'יה להסדיר את ירום אריאב כיור מחליף ליוסי בכר - וכשלה. בלאומי את יורם טורבוביץ כמחליף עתידי של דוד ברודט - ושוב כשלה.

מדוע גם פלוג ובר כשלו? כי בכל מקרה בנק ישראל חייב לאשר כל מינוי בכיר בבנקים, לכן לא הגיוני שפרוקצ'יה - שיודעת היטב את משעולי "מאחורי הקלעים" של השלטונות, ובטח לא רוצה להתבייש ברבים - לא יידעה אותן על היוזמה, ולא קיבלה מהן הבטחה בדמות איזשהו מצמוץ עיניים או הורדת גבה שמאשרת שהמועמדים שלה, במקרה זה אריאב וטורבוביץ, מקובלים על השתיים והם יאושרו בבוא העת.

עוד צעד קדימה: לא רק יור וועדת המינויים כשלה, גם לא רק המבנה האינטרסנטי של הועדה שהוקמה, כמה מצחיק, במטרה "למנוע את הפיכת הדירקטורים לחותמות גומי". החוק קבע כי היו"ר חייב להיות בכיר במערכת המשפטית, שופט מחוזי בעל ותק או שופט עליון בדימוס, (למה דווקא משפטן?) שממונה על ידי שרת המשפטים בהיוועצות עם נגידת בנק ישראל, עוד 2 חברי ועדה המכונים 'אנשי משק וכלכלה' (מה זה בדיוק?) הממונים על ידי היו"ר בהיוועצות עם ראש רשות ניירות ערך, אליהם מתווספים עוד 2 דחצי"ם של הבנק שדנים בו (כשלהנהלת הבנק יש השפעה רבה על זהותם).

הכישלון הוא של כל ההוראה הבנקאית האמורה להסדיר את אופן השליטה בבנק מסחרי ללא גרעין שליטה שאושרה בכנסת באמצע מרץ 2012. (התיקון מכונה "חוק מראני" - על שם אוהד מראני שהוביל כשהיה מנכ"ל האוצר, אחרי כן קיבל תפקידים ממשלתיים כמו יור בתי הזיקוק בזמן השליטה המשותפת לממשלה ולמשפחת עופר ויו"ר נתיבי הגז הטבעי, אחרי כן מנכ"ל הכשרה אנרגיה. אותו מראני הוא מתמודד עכשיו על תפקיד יור לאומי..). שכן, העדר גרעין שליטה מה שאומר שליטה של הציבור המחזיק במניות במישרין או בעקיפין שהוא הדרך הנכונה והמתקדמת בשווקי הון, התברר מהר מאוד כמערכות של שלטון מנהלים - כשלציבור יש בקושי יכולת הכרעה אחת: לבחור 4 מתוך רשימה של 5 דירקטורים, או 3 מתוך 4.

יש לציין כי בשני המקרים, אי הבחירה באריאב ואי הבחירה בטורבוביץ, היו אלה נציגי גופי השקעה זרים שהכריעו את ההצבעה. יש לא מעט תיאוריות להצבעת הנגד החד משמעית הזו של הזרים, בדרך כלל אמריקאים. אפשר שזה נועד לחזק את כוחן של המנכ"ליות, לילך אשר טופילסקי בדיסקונט ורקפת רוסק עמינח בלאומי - שהקדנציות שלהן מוכיחות את עצמן ומחזקות את הבנקים בראשן הן עומדות וגם את שווי השוק שלהם. ואפשר שמדובר בהצהרה ברורה: ממשלה, שלטון, ממסד, הסירו ידיכם ממינויים בתאגידים עסקיים גדולים של הציבור.

ולתגובת הנגד של השלטון האומרת: אבל אם הבנק יתמוטט זו הרי המדינה שתאלץ לשלם את כל הפיקדונות של הציבור לכן אנחנו חייבים להתערב, התשובה היא: קודם כל תפקחו, על הכל, בעיקר על האשראי הענק, שאיכשהו לא ראיתם כשחולק לאלה שברור שאינם מסוגלים להחזיר אותו. שנית: תסדירו "ביטוח פיקדונות", כמו שעשו מדינת אחרות, וכך תעבירו את שיקול הדעת והאחריות, לרכישת מניות ולהפקדת פקדונות, לכל משקיע ומשקיע.