הפעם אסור להחמיץ יצוא גז למצרים: "ממשלת ישראל חייבת לתמוך בפרויקט הזה"

בענייני גז טבעי בפרט ומשק האנרגיה בכלל, עדיף לשמוע את המומחים הטובים ביותר בתחום לפני שמגבשים דעה. תחום האנרגיה הוא אחד מהתחומים המורכבים ביותר בכלכלה, עתיר משאבים, ובוודאי לא אחד שאפשר לסכם אותו בסיסמאות של שחור ולבן. כל ניסיון כזה, והיו לאורך השנים האחרונות אין-ספור ניסיונות כאלה אפרופו מתווה הגז - עושה שירות מצוין לפופוליזם, לדמגוגיה ולשטחיות. ג'ינה כהן היא לטעמי מומחית מספר 1 לענייני גז טבעי, מרצה בטכניון, ואת הסבריה, תובנותיה ותחזיותיה בתחום זה חלקתי עם הקוראים במהלך השנים האחרונות.

 ג'ינה כהן/ צילום: איל יצהר

עסקת צינור הגז המצרי, שבמסגרתה רכשו קבוצת דלק, נובל אנרג'י וחברה מצרית כ-40% מהצינור מ-EMG - היא הזדמנות טובה לפנות שוב לכהן כדי לשמוע ממנה על השלכות העסקה וסיכויי יצוא הגז מישראל למצרים. העסקה הזו מעלה בזיכרונה של כהן כמה פרטים מעניינים מההיסטוריה של עסקי הגז בין ישראל למצרים. "כמו לכל אירוע, גם לפרויקט יצוא הגז וקניית צינור EMG כמוביל שלו יש התחלה וסוף", היא אומרת. "ההתחלה הייתה ב-18 באוגוסט 2004. עבדתי באותה עת בבריטיש גז, BG, שהייתה במעמד בולט הן במצרים והן בסקטור הגז הישראלי המתעורר, ונאמר לנו על ידי ממשלת ישראל שראש הממשלה אריאל שרון ייתן הודעה חשובה באותו יום. פתחתי את חדשות ערוץ 1 בחמש בערב ושמעתי את חיים יבין אומר ש'ראש הממשלה שרון החליט שספקית הגז השנייה של ישראל תהיה מצרים'. בידיעה אף נאמר כי 'ראש הממשלה דרש שהשיחות עם המצרים יושלמו בתוך חודש'.

"הייתי בהלם כי ידעתי היטב שלמצרים לא היה מספיק גז", משחזרת כהן. "לא הייתי היחידה בהלם - למחרת, מנהל BG במצרים שלח לנו אימייל בהול שבו נכתב ש'הוד מעלתו שר הנפט הופתע לשמוע שישראל מעריכה שגז מצרי יסופק לה בקרוב'. חלפו עוד חמש שנים מאז שהמולקולה הראשונה של גז מצרי נחתה בישראל. סך הגז שסופק בחמש השנים הבאות (2012-2008) דרך צינור EMG היה בקושי 4.7 BCM, פחות מ-10% ממה שסוכם בחוזים בין EMG ולקוחות ישראליים שונים למשך 15 שנים (בין הבולטים שבהם חברת החשמל). מאז לא סופקה עוד ולו טיפת גז מצר י אחת. הפרויקט הזה נועד להיכשל, מפני שלא זו בלבד שלמצרים לא היה די גז, אלא שהמחיר שנקבע של 1.75 דולר ל-MMBtu למוכרי הגז בתוספת 1 דולר לבעלים של צינור הגז היה לא בר-קיימא עבור המוכרים המצרים".

 מחירי גז עתידיים

אלא שמעז יצא מתוק, למרות כישלון העסקה: "אותו פרויקט היה מוצלח מאוד בכך שהניח את היסוד לעסקה הנוכחית, של יצוא גז ישראלי למצרים - פרויקט שמתבסס על העובדה שישראל גילתה ופיתחה מעל 400 BCM של גז שאפשר לייצא, מחיר גז סביר מבחינה מסחרית שמתבסס על מחירים בינלאומיים, והידיעה שמצרים, שאוכלוסייתה קרובה ל-100 מיליון נפש, זקוקה לגז, והיא המדינה היחידה באזור שיש לה שני מסופי יצוא לגז טבעי נוזלי".

"לוויתן מקבל את הזכות הראשונה להעביר גז בצינור"

כהן מסבירה איך בנויה העסקה ומה היא כוללת: "העסקה מורכבת משילוב של קניית מניות והזכויות הבלעדיות לשימוש בנפח ההובלה בן 7 BCM בשנה של צינור הגז EMG שאורכו 90 ק"מ (עם פוטנציאל להרחיב את יכולת ההובלה ל -9BCM בשנה) בין אשקלון ואל -עריש, והוא מאפשר את יישום חוזי מכירת הגז משדות תמר ולוויתן עם דולפינוס המצרית. בנוסף, ההסכם כולל אופציה להשתמש בצינור שיכול להוביל 10 BCM בשנה מעקבה בירדן לאל -עריש, להעברת גז ישראלי דרך ירדן למצרים.

"החברה החדשה שהוקמה, EMED, על ידי דלק הישראלית, נובל האמריקנית וחברת איסט גז המצרית אמורה לקנות 39% מצינור EMG שקוטרו 26 אינץ' ב-518 מיליון דולר במזומן. ההשקעה הזו, בשילוב הסכם התעבורה, תספק לשלוש השותפות את הזכויות הבלעדיות לחכור, להפעיל ולהשתמש בכל יכולת ההעברה של הצינור. הבעלים האחרים של EMG (כמו PTT), נשארים שותפים פיננסיים והם ייהנו מדמי ההובלה של הגז בצינור".

ומה מבנה התשלום?
"דלק ונובל ישלמו כל אחת 185 מיליון דולר - 370 מיליון דולר בסך הכל. התשלום הזה כולל 250 מיליון דולר על-ידי השותפים בלוויתן תמורת הגישה שלהן לצינור EMG, כאשר דלק ונובל ישלמו כל אחת עוד 60 מיליון דולר. אותם 250 מיליון דולר ישולמו בסגירת עסקת EMG על ידי השותפות בלוויתן, והשותפים בשדה תמר יחזירו להם מחצית מהסכום הזה ב-30 ביוני 2020. וחשוב לא פחות: חברת איסט גז המצרית, שקשורה לחברת הגז הממלכתית המצרית ( EGAS), תשקיע 148 מיליון דולר שהם סכום משמעותי במצרים. השותפות האסטרטגית הזו עם בעלים של תשתית מובילה במצרים, שמחזיקה גם בצינור מעקבה לאל-עריש, מספקת את ה'skin in the game' (ביטוי למי שמושקע בתהליך כך שיש לו מה לאבד, ולכן יעשה הכל כדי לדאוג להצלחתו - א"צ), ואת המטרייה המצרית לכל עסקת מכירת הגז הישראלי למצרים".

האם אחד המאגרים יזכה לעדיפות בהולכת הגז בצינור?
"לוויתן מקבל את הזכות הראשונה להעביר גז בצינור EMG. אם מכל סיבה שהיא , יכולת ההעברה של הצינור תהיה נמוכה, 3.5 BCM הראשונים בשנה יוקצו לגז של לוויתן. הכמות הבאה בתור של 3.5 BCM תוקצה לשדה תמר, אם הוא יוכל לספק אותה על בסיס קבוע. ללא התנאי הזה, לתמר יש אופציה להעביר את הגז שלה על בסיס מזדמן, וכל יכולת העברה שלא תנוצל על ידי תמר תועבר אוטומטית ללוויתן. המטרה היא למקסם את כמות הגז שאפשר להעביר בצינור בכל יום נתון.

"כמו כן, ההסכם כולל את היכולת להעביר גז ישראלי בצינור החדש יחסית של 10 BCM בשנה מעקבה ואל-עריש".

האם עסקת הגז אכן מבשרת שיצוא גז מישראל למצרים הוא בר-מימוש?
"המעניין הוא שהפרויקט הזה יוצא לדרך בעיתוי המתאים ביותר, כאשר שילוב של נסיבות עולמיות, אזוריות ומקומיות מאפשר\ מכירת גז ישראלי למצרים. זו אותה מצרים שלדברי הנשיא א-סיסי מגדירה את עצמה כמרכז אזורי לגז טבעי, הן למשתמשים מצריים והן ליצוא דרך שני מסופי הגז הנוזלי שלה".

למה את מתכוונת באמירה "שילוב של נסיבות"?

"אני מתכוונת לשלוש התרחשויות עיקריות: הראשונה, הביקוש העולמי לגז - יש קונצנזוס כללי שהביקוש לגז בצינורות או לגז נוזלי נמצא בעלייה. Bloomberg New Energy Finance העריך בחודש שעבר שהביקוש העולמי לגז נוזלי יעלה מ-284 מיליון טון בשנה ב-2017 ל-450 מיליון טון ב-2030. ברנסטין צופה ביקוש של 575 מיליון טון באותה שנה ואילו DNV (חברה בינלאומית בתחום האנרגיה) מעריכה את הביקוש ב-704 מיליון טון בשנת 2040. רכיב חשוב מהגידול הזה הוא סין, שלפי נתונים רשמיים יבוא הגז שלה עלה ב-69% ב-2016 וב-27% ב-2017, וב-37% עד כה ב-2018.

 הצמיחה העולמית בביקושים לגז טבעי

"ההתרחשות השנייה העיקרית היא ההתפתחות של מחירי הגז העולמיים: מחירי הגז באירופה כבר גבוהים, והם נכנסים לעונת חורף תחת לחץ של פרמיית סיכון משמעותית לחוזים העתידיים. יש גמישות מוגבלת בצד ההיצע בשוק הגז, ירידה בתפוקת החשמל הגרעינית בבלגיה ובתפוקת ההידרו במדינות הנורדיות. בנוסף, גם מחירי חוזי האנרגיה, החשמל והפחמן (carbon) החזקים מובילים לשיא במחירי הגז. מחירי הגז הנוזלי בעולם עולים שוב לרמה שהופכת את יצוא הגז הנוזלי ממצרים לכלכלית. זה נכון בייחוד מפני שהמתקנים הללו הוקמו ב2005 והעלויות שלהם כבר הופחתו.

"ההתרחשות השלישית היא מה שקורה בשוק הגז המצרי: התפוקה המקומית המצרית בספטמבר - 69 BCM בשנה - שממנה מספק שדה זוהר 20 BCM שצפויים לעלות ל-29 BCM במלוא כושר ההפקה ברבעון הראשון ב-2019 - הדביקה סוף-סוף את הצריכה המקומית - 65 BCM בשנה באמצע ספטמבר 2018. התאפשר אפילו יצוא של כמה מטעני גז נוזלי מהמסוף ב- Idku. עם זאת, בחמש השנים האחרונות שימשו יותר מ-75% מהגז לייצור חשמל, ואילו חלקו של הסקטור שלא קשור לחשמל (תעשייה, פטרוכימיקלים, גז ביתי ותחבורה) היה 43% מהביקוש הכולל לפני המשבר. בנוסף, למרות העלייה בהפקת הגז, בעיקר משדה זוהר אבל גם מנורוס (Nooros), צפון אלכסנדריה, אטול ואחרים, השדות הוותיקים מידלדלים והצריכה צפויה לעלות. במגזר החשמל לבדו הסתיימה לפני חודשיים בניית תחנות כוח מופעלות על גז בהספק של 14.4 GW. ההערכות שייצור החשמל באמצעות גז במצרים צפוי לעלות בקצב של 4% לשנה. בקצב זה, הביקוש של תחנות הכוח לגז יעלה ב-44% עד שנת 2025, ל-74.4 BCM".

אז ההנחה שלך היא שיהיה גידול בביקוש לגז במצרים, שיתבסס, בין היתר, על יבוא מישראל?
"כאשר יותר גז יהיה זמין מהמקורות המצריים ומיבוא (מישראל ומקפריסין), גם המגזר שאינו ייצור חשמל יתאושש, והביקוש שלו יגיע לפי הערכה ל-15.5 BCM ב-2025. כלומר, צריכת הגז באותה שנה בכל המגזרים תגיע ל-90 BCM. כך, קצב הגידול בשימוש בגז במצרים, וכן הגידול בישראל בהתבסס על תחזית משרד האנרגיה הישראלי לשנת 2025, מראה שמצרים תוכל לקלוט עוד כמות נכבדה של גז בשנים 2020-2025, והגז מישראל יכול להיות מקור אמיתי לכך.

"גורם נוסף שנכנס למשחק בספטמבר הוא פסיקת הבוררות של הבנק העולמי, שזיכתה את חברת יוניון פנוסה גז ב-2 מיליארד דולר בתיק שנגע למתקן הגז הנוזלי המושבת דמייטה במצרים. הפסיקה הזו תסייע להבטיח שהמסוף הזה יוכל לחדש את יצוא הגז הנוזלי שלו ב-2019, מפני שההערכה היא שמצרים תשלם את הקנס במשלוחי גז מדמייטה ולא במזומן. זה אומר שלמצרים יהיה בקושי די גז לצריכה המקומית שלה, שלא לדבר על יצוא של 17 BCM בשנה (בכפוף, כמובן, לכך שלא תהיינה תגליות חדשות ענקיות)".

"העסקה מבוססת על בסיס מסחרי יציב"

אלו יתרונות נוספים את רואה בעסקת הצינור?
"יש כמה וכמה יתרונות נוספים: ראשית, זוהי החלופה המהירה ביותר ליצוא כמויות משמעותיות של גז ישראלי, ובין ישראל למצרים אין מדינות מעבר, והעסקה מבטיחה שיכולת ההפקה של תמר ולוויתן תהיה תמיד מנוצלת לצורכי השווקים בישראל, ירדן ומצרים.

"שנית, כדי לבצע חיפושים נוספים בישראל, חיוני ונחוץ למצוא כמובן שווקים לגז. חיבור ישראל לשוק גדול (גם באופן חוזי וגם דרך תשתית קיימת) הוא אחד הגורמים העיקריים שיתמרצו חיפושים בעתיד, ויאפשרו להפיק רווח מרישיונות כמו רועי של רציו וחמשת הרישיונות של אנרג'ין בצפון, אם אכן יהיו בהם גילויים.

"שלישית, מצרים תוכל למנף את מיקומה האסטרטגי ולהתחבר לשווקים חדשים (לגז המצרי, הישראלי והקפריסאי). בזכות המיקום של שני מתקני הגז הנוזלי, ממש מצפון לתעלת סואץ - גוברת הכדאיות הכלכלית לשינוע גז לקונים דרך האוקיינוס השקט והאטלנטי. עלויות העברה ממצרים לאירופה הן פחות מ-60 סנט ל- MMBtuופחות מ-90 סנט ממצרים להודו או כוויית (במחירי הנפט הנוכחיים). כך, גז נוזלי מצרי יכול להיות מקור תחרותי של היצע לאירופה, ולשווקים המתעוררים בדרום אסיה ובמזרח התיכון. ההיצע המגוון הזה יהיה אטרקטיבי מאוד לסוחרים ולשחקני תיקים גדולים שרוצים להשיג אופטימיזציה של משלוחים".

ומה עם הסכנות, למשל טרור נגד הצינור?
"אני רוצה לתקן אי הבנה נפוצה אחת: הצינור של EMG מעולם לא ניזוק על ידי טרוריסטים. הצינור שהם פוצצו היה הצינור של 36 אינץ' מאל-עריש לפורט סעיד בצפון סיני. המצרים מחזירים את היציבות לאזור הזה, והצינור הזה פועל ללא הפרעה בשנים האחרונות".

ובכל זאת, מה החסרונות והסיכונים של העסקה?
"לא ברור מה יהיה תעריף ההולכה לשימוש בצינור של EMG. העלות המלאה של הצינור כפי שהיא משתקפת בעסקה מגיעה ל-1.3 מיליארד דולר, ולכן האגרה הזו עלולה להיות גבוהה. בנוסף, גם תעריף השימוש בצינור מירדן למצרים לא ידוע, כמו גם הפסדי הגז שעלולים להיות לאורך הצינור הארוך. בנוסף, ישנו הצורך לשדרג את התשתית המצרית שמזינה את הגז לשני מסופי היצוא של הגז הנוזלי".

אילו נושאים עדיין לא סוכמו ונסגרו בעסקה?
"הדרישות המוקדמות לפני סגירת ההסכמים כוללות השגת אישורים ממשלתיים, וידוא שהצינור תפעולי מבחינה טכנית - נושא שכנראה אפשר להשיג בתוך כמה חודשים בהשקעה מינימלית - והליכים משפטיים מסכמים, כולל חוב קיים של EMG לבנק מצרי וכו'. כמו כן לא נפתרה בעיית החוב של חברת הגז המצרית לחברת החשמל הישראלית במסגרת פסיקת הבוררות שקיבלה חברה זו".

השורה התחתונה: את נשמעת די אופטימית בנוגע לסיכויי יצוא גז מישראל למצרים.
"כפי שלסיפור שלנו יש התחלה, ויש שילוב מושלם של נסיבות או אירועים כדי שיהיה אפשרי בכלל, הוא לא מסתיים כלשון האימרה "It ain’t over until the fat lady sings". למרות שזו הנורמה בעסקאות-מגה, ההסכם כולל מספר תנאים מתלים, שצריכים להיפתר לפני כניסתו לתפעול. התאריך הסופי שנקבע על ידי חברת דלק לכך הוא 30 ביוני 2019.

"היצוא הכושל של הגז המצרי לישראל אינו מבשר את מה שצפוי לקרות בעסקה הנוכחית, שמבוססת על תנאים שונים לחלוטין. אבל גם הזדמנויות בשוק כה גדול ודינמי כוללות סיכונים. שלא כמו הכישלון הכאוטי של הסכם מכירות הגז המקורי לישראל של EMG ב-2004, העסקה הזו מבוססת על בסיס מסחרי יציב, שמייצגת צורכי שוק אמיתיים של חברת איסט גז המצרית - ובכך פוחתים הסיכונים שלה.

"מה שחשוב לזכור הוא שהוחמצה הזדמנות אחרי 2014 כאשר נחתם מזכר ההבנות (MOU) ליצוא גז למצרים, בגלל ההמולה סביב מתווה הגז. מאפריל 2015 עד ספטמבר 2018, מצרים ייבאה קרוב ל-25 BCM של גז נוזלי, כמות שישראל יכלה לספק בקלות למצרים במחיר גבוה יותר ממחיר הגז הממוצע בישראל, ועדיין נמוך בהרבה ממחיר הגז הנוזלי ששולם במצרים.

"ממשלת ישראל חייבת לתמוך בפרויקט הזה, ולהיכנס מיד ובהרחבה להסכמים בין ממשלתיים. נקווה שזו תהיה התחלה חדשה".

כהן משתמשת במילה עדינה לטעמי - "המולה" - במקרה של מתווה הגז. בשבילי זה היה הרבה יותר מזה: פסטיבל מיותר שבגללו הוחמצה הזדמנות לייצא למצרים. כולנו צריכים לקוות שהפעם ההזדמנות הזו לא תוחמץ.