הממזרות משנות את הכללים: היום שבו הנשים הסתערו על ביהמ"ש העליון

פרשת מינויו של ברט קאבנו לבית המשפט העליון היא תמצית השנה שהייתה. ה-28 בספטמבר היה יום ששבר שיאי רייטינג. למעלה מ-20 מיליון איש פתחו את הטלוויזיה שלהם לאחד מערוצי החדשות המובילים בארה"ב - פי ארבעה מימים כסדרם. ב-CBS, CNN, C-span ו-CBSN דיווחו על הטראפיק הגבוהה ביותר בערוצים הדיגיטליים שלהם ב-2018 כולה. האמריקאים היו מרותקים לשימוע המיוחד של הסנאט שבו מסרו עדות ד"ר כריסטין בלאסי-פורד והמועמד לבית המשפט העליון ברט קוואנו.

עוד על מחאת הנשים: 

● הדרך של הנשים עוד ארוכה: כשזה מגיע לתכל'ס, השינוי לא מתרחש

● "מכירה את התחושה של להיות האישה היחידה בחדר"

● חדשנות שוויונית בישראל? התמונה של מרקל אומרת הכל

● ההסתבכות של רונאלדו: נייקי ו-EA Sport עוקבות אחרי הפרשה

את הרשתות החברתיות הציפו המשתמשים ברפלקציה אובססיבית על כל מילה שנאמרה, במחאה עדינה או רמה. הם אפילו חלקו תיעוד ויזואלי של מדורת השבט: תמונה של זוג קשישים מצטופף סביב מקלט רדיו בסאבווי, שורה לא נגמרת של מסכים אישיים במטוס שמכוונים על השימוע ועובדים בחללים פתוחים מתקבצים סביב מסכי הפלזמה המשותפים. מיליוני אנשים מאוחדים בצפייה, אבל מפולגים באמונה. זה היה רגע שיא אחד מבין רבים, של השנה שהייתה לנשים.

ההצבעה המכריעה על מינוי קוואנו התקיימה ב-5 באוקטובר, שנה בדיוק ליום שבו פרסם "הניו-יורק טיימס" את תחקיר זוכה הפוליצר על ההטרדות והתקיפות הסדרתיות של הארווי ווינשטיין. סימבוליות שאף אדם לא פספס ובצדק.

מחאת הנשים ברחבי ארה"ב:

התחלה: הארווי ווינשטיין ו-MeToo

ג'ודי קנטור ומייגן טוהיי עמלו במשך חודשים על סדרת כתבות שתיארה בפירוט את המתודולוגיה המאורגנת שבה פעל מפיק הסרטים ווינשטיין. כיצד היה מזמין שחקניות ועובדות הפקה לפגישות "עסקיות" בבתי מלון, וקורא להן לחדרו, שם היה מקבל את פניהן בחלוק או בעירום, מבקש עיסויים או מזמין אותן להיכנס איתו לאמבטיה. איך השתמש בכוחו לא רק כדי לתקוף ולהטריד, אלא גם להשתיק את מעשיו באמצעות מערכת משוכללת של שיתוף פעולה עם עוזרים, מנהלים ועורכי דין.

למחרת פרסום התחקיר, במקום עטיפה לדגים הוא הפך לזרז של שינוי. נשים בכל העולם שברו את השתיקה. כך נולדה תנועת MeToo. התחקיר הצית שיח על השוליים של התנהגות הולמת, פתח זרם של כאב וכעס ופצח במצעד של בושה.

מי שזכה לקדמת הבמה לא היו אלפי העובדות במפעלים, רשתות או דרגים נמוכים. אלא הדמויות הבולטות ביותר ממגוון של מגזרים שהואשמו בפומבי כי בהתנהגות לא נאותה -מהטרדה, דרך תקיפה, ניצול כוח לרעה ואף אונס.

השחקן קווין ספייסי הואשם שהטריד גברים צעירים לאורך השנים; הקומיקאי לואי סי קיי הואשם והודה שעינג עצמו לפני נשים ללא רשותן; סנאטור אחד ושלושה חברי קונגרס התפטרו בעקבות האשמות על הטרדות מיניות; המפיק המוזיקלי ראסל סימונס הואשם שאנס שלוש נשים; מייסד-מנכ"ל אובר התפטר משום שהנהיג תרבות ארגונית רעילה ופעל להשתיק תלונות על הטרדות; שניים מהמנצחים המפורסמים בעולם - ג'יימס לוויין ודניאל גטי - פוטרו אחרי האשמות על תקיפות מיניות שיטתיות; שורה של משקיעי הון סיכון וותיקים ודומיננטיים כמו גסטין קלדבק, דייב מק'קלור, כריס סאצ'ה ומייק קגני, פוטרו מקרנות ההשקעות שבהם עבדו; מנחי הטלוויזיה הוותיקים ביל אוריילי ומאט לאואר פוטרו אחרי שהואשמו שהטרידו עמיתות לעבודה; מנכ"ל CBS לסלי מונבס, מהאנשים החזקים בטלוויזיה הועזב מתפקידו אחרי שורה של האשמות נגדו; אפילו פרס נובל לספרות לא חולק ב-2018 בגלל שאחד מחברי ועדת הבחירה הורשע באונס.

התופעה פעפעה לעולם כולו, עד לישראל. נשים אזרו אומץ והפכו אותו לתנועה קולקטיבית עם קול ברור ופעילות מאורגנת שיצרה אווירה חברתית תומכת ומחבקת. שנה שלמה של סולידריות שהכינה את הקרקע גם לד"ר בלאסי-פורד לספר את הסיפור שלה.

 i2

אבל MeToo היא הרבה יותר מהטרדה מינית. היא הכוח המניע מאחורי התמיכה המהדהדת שקיבלה בלאסי-פורד מאלפי הנשים והגברים שהגיעו כל יום לסנאט ודרשו שהקול שלה ישמע, שיסתכלו להן בעיניים ויתייחסו בצורה ממוסדת וממלכתית לטענות של קורבן תקיפה מינית.

ההתעוררות הנשית תקפה גם את הסכמי הסודיות (NDA) ככלים המשפטיים שמכשירים את השרץ. היא הובילה לזינוק במספר התביעות הקשורות להפליה על רקע מין ותלונות על הטרדה מינית במקום העבודה ב-50%. דחקה בענקיות הטכנולוגיה להצהיר על קידום נשים. במשרדי התובע של מדינת קליפורניה החליטו לפתוח תיקי תלונה ישנים, לנסות להבין מאילו שיקולים החליטו לדחות תיקים פליליים. בפרס נובל לשלום, שהוא בעיקר מסר פוליטי, זכו שני אנשים - גניקולוג שטיפל בקורבנות אונס בקונגו וצעירה יאזידית שנחטפה ושועבדה על ידי לוחמי דעא"ש - על מאבקם להפסקת האלימות המינית נגד נשים כנשק של מלחמה.

התעוררות שהביאה לכך ש-256 נשים מתמודדות לבחירות האמצע בנובמבר בארה"ב ו-16 נשים נוספות לתפקידי מושל. בשני המקרים מדובר בשיא כל הזמנים ו-60% יותר נשים לעומת בחירות האמצע של 2016. ואפילו הצליחה לנכס מחדש את הביטוי - Nevertheless, She Persisted - שהוטח בסנאטורית ממסצ'וסטס אליזבת' וורן שנועד להשתיק ולנזוף בה במהלך דיון על מינויו של ג'ף סשנס כתובע הכללי של המדינה. ובמקום שתיקה קיבלנו סלוגן פמיניסטי חדש שמסמל את התקופה: כל אישה צריכה להשתמש בעקשנות ובאומץ שלה כדי להשיג את מבוקשה.

האמצע: לרגע (קצר) אפילו טראמפ הקשיב 

באוקטובר 1991 הגיעה אניטה היל לסנאט לתת עדות בשבועה תיאור מפורט על ההטרדות השיטתיות של המועמד דאז לבית המשפט העליון - השופט קלרנס תומאס. אחרי הצהרה לא מאוד ארוכה, פנו חברי ועידת המשפט של הסנאט - 21 גברים לבנים - לצלוב את היל. להטיל ספק בכל מילה ובמניעים שלה ולסתום את הדיון על מינוי השופט בו במקום, ללא שום דיאלוג.

חוסר הייצוג והיעדר הדיאלוג דחפו נשים בכל ארה"ב לרוץ לתפקידים בפוליטיקה המקומית, הארצית והפדרלית. מה שמאוחר יותר כונה "השנה של הנשים". דיאן פיינסטיין היתה אחת מהנשים שנבחרו בשנה הסוערת אחרי פרשת היל-תומאס, והיא היתה הסנאטורית הדמוקרטית הבכירה לכהן (ולהתנגד) בוועדת השופטים שמינתה את קאבנו.

27 שנה אחרי אניטה היל, בעוד פיינסטיין יושבת על כיסא הוועדה, הטיפול בטענותיה ועדותה של בלאסי-פורד נראה למראית עין אחר לחלוטין. לפחות מחצית הוועדה התייחסה בקשב ואמפתיה, כאילו ממש נפתח דיאלוג קשוב על תרבות גברית רעילה מלאה בתעלולי תיכוניסטים איומים, שכמעט כל אישה אמריקאית מכירה בממוצע. בשלב מסוים הדברים נראו חיוביים במיוחד כשהנשיא טראמפ, לא ממש בן ברית לנשים, טען שהעדות שלה אמינה.

אבל הדבר היה קצר מועד. אחרי פחות משבוע החליט טראמפ ללעוג לבאלסי-פורד לעיניי קהל משולהב בעצרת המונית, מה שהעניק רוח גבית לסנאטורים שהטיחו במתלוננות כי עליהן "להתבגר", וביטלו אותן בנפנוף יד. פתאום נטען כי מדובר בתקופה מפחידה לגברים - כאילו תלונות שווא מחסלות חיים הן נורמה חדשה.

השאלה מהר מאוד נדדה מממלכת היחסים בין המינים לעמדות מבוססות נאמנות מפלגתית. הקיטוב היה עצום ופיצל את ארה"ב באמצע, בין רפובליקאים ודמוקרטים, בין אלו שמאמינים לקורבנות ורוצים לשמוע את קולן, ובין אלו שחשים שהתנועה עברה את הגבול, הפכה לקטנונית ומהירה לשפוט ולהעניש.

היא הכתיבה לא רק את סופו של מינוי קוואנו, אלא גם את האופן שבו המפלגות התמודדו עם נבחרים שלהן שהתמודדו עם תלונות דומות. כך למשל כאשר הואשם רוי מור, המועמד הרפובליקאי לסנאט מטעם מדינת אלבמה, על ידי חמש נשים שונות כי הטריד אותן בזמן שהיו צעירות (אחת מהן בת 14 בלבד), הוא הכחיש את האשמות, סירב להסיר את מועמדותו ואפילו המשיך לזכות בתמיכת הנשיא. בעוד שכאשר הסנאטור הדמוקרטי אל פרנקין הואשם בגיפוף לא רצוי של נשים, המפלגה הדמוקרטית דחקה אותו החוצה ואילצה אותו להתפטר. 

סוף: קוואנו אושר, אולי כלום לא השתנה?

בשבת אושר המינוי של קוואנו ברוב דחוק ובאותו ערב הוא הושבע לתפקיד. מי שהכריע את גורלו של קאבנו היה הרוב הרפובליקאי של חברי ועדת השופטים: 11 גברים לבנים, במה שהיה נראה כמו העתק ויזואלי לשימועי קלרנס תומאס.

מולם בעמדת מיעוט ישבו 10 נציגים דמוקרטים מגוונים, ביניהם ארבע נשים (אחת שחורה, שנייה ילידת הוואי, שלישית יהודייה ורביעית לבנה נוצרייה) ואף גבר אחד שחור, שלא הצליחו לשכנע אפילו לא רפובליקאי אחד - לחצות את הקווים. במקום זאת הם הצטופפו סביב המועמד שלהם באחוות גברים, לא באמת קשובים, לא תומכים, רק נוכחים כי חייבים. במובנים מסוימים ככה היא תנועת ה-MeToo: הכל השתנה וגם שום דבר לא השתנה.

מעט מאוד חוקים השתנו מאז שהחלה תנועת הנשים לפרוח. הסנאט עצמו עדיין לא נדרש לבעיה ומספר מדינות מצומצם החל לפעול בעצמאות במישור המדובר. העולם המשפטי נותר מאוד פרוץ, בלי חוקים חשובים כמו חובת הדיווח, איסור על הסכמי סודיות או שיפור תקנות התיישנות. נשים עדיין מרוויחות באופן מבני פחות מגברים, מקשים עליהן לצאת לחופשות לידה או רואים בלידה כאות קלון, מפלים אותן בקבלה לעבודה ואפילו נמנעים להשקיע ביוזמות שלהן.

הגברים בעלי הפרופיל הגבוה שהואשמו ברובם התחמקו לחלוטין מעונש או הכרח להביע חרטה. חלקם אפילו עושים בימים אלו את חזרתם לקדמת הבמה. לואי סי קיי חזר להופיע במועדון הסטנד-אפ המפורסם בארה"ב ואפילו כיבד את הנוכחים בבדיחה על אונס, מאט לאואר מנהל משא ומתן לתכנית חדשה בכבלים, טרוויס קלניאק מנכ"ל אובר לשעבר כבר קיבל תפקיד חדש, כמו גם מייק קגני שהצליח לגייס 50 מיליון דולר ממשקיעים שבועות ספורים אחרי שפוטר. הזיכרון, כך הם חושבים, הוא קצר מועד. בעוד שזכותם לזכות בתהילת עולם, להחזיק בתפקידים נחשקים ולנהל מיליארדי דולרים - היא מוחלטת ונצחית.

אחרית דבר: החשבון יוגש ב-6 בנובמבר?

הסיפור הזה עדיין לא נגמר. כשטראמפ החל את המתקפה שלו על ד"ר בלאסי-פורד הוא אמר כי אם "ההתקפה על ד"ר פורד היתה גרועה כמו שהיא אומרת, תלונה רשמית היתה מיד מוגשת". במקום לקבל את הכרסום הזה, נשים בכל העולם גילו שוב סולידריות ושיתפו את הסיבות מדוע רובן נותר שקט ולא מתלונן.

במקביל הזכירו כל העת המפגינים והמפגינות נגד מינוי קוואנו בבירה, את השורה התחתונה. את החולצות השחורות שלבשו עיטרו במשפט אחד קצר: November Is Coming. כי מבחינתם של המפגינים, מדובר במשחק מרובה שלבים, שמטרתו היא קול ושוויון. כדי להשיג את אלו, הם מבטיחים לרתום את הזעם והכאב באמצעות השתלטות מחודשת על בית הנבחרים, ואולי במקרה - גם על הסנאט.