פרשת מינוי השופט קוואנו: כן, זה יכול לקרות גם כאן

"פרשת קוואנו" מעידה כי בפני תנועת MeToo עוד דרך ארוכה עד להשגת שוויון מגדרי והפיכת נושא ההטרדות והתקיפות המיניות לנושא שגובר על שיקולי כוח מפלגתי. 

מינוי שופטים בישראל אינו כפוף להשפעה כה ישירה של השתייכות מפלגתית. אך בכך אין למנוע לחלוטין אפשרות כי לכס השיפוט יגיעו אנשים דוגמת ברט קוואנו, שהודה בבעיות אלכוהוליזם. 

כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארה"ב עשירה בוויכוחים ציבוריים קשים וסוערים. פרשת השופט הפדרלי הבכיר ברט קוואנו אינה הפעם הראשונה, וכנראה גם לא האחרונה, שבה מינויים שיפוטיים מייצרים סערת רגשות קשה ודיונים נוקבים. כך היה, למשל, בעת מינויו של השופט קלרנס תומאס לבית המשפט העליון בארה"ב, עת התלוננה פרופ' אניטה היל כי תומאס הטריד אותה מינית.

גם אז (1991) נהנה השופט תומאס מתמיכה נחרצת של נשיא ארה"ב, גורג' בוש. הן תומאס והן אניטה היל הם שחורי עור, והוויכוחים אז הביאו לקרע ממשי בקהילה האפרו-אמריקאית. כיום, כשעוד לא הגלידו הפצעים שותתי המדון מפרשת תומאס, עומד מינויו של השופט קוואנו בצילן של כמה תלונות קשות של נשים. בולטת במיוחד עדותה של ד"ר פורד, המגובות בעוצמה על-ידי תנועת "גם אני", MeToo, שברור כי העצימה מאוד את תלונותיהן של נשים (וגברים) שהיו קורבנות של הטרדות ותקיפות מין.

סינון ביוגרפי ואישי

שיטת המינויים השיפוטיים בארה"ב שונה בתכלית מזו הנהוגה בישראל. השופטים/ות בבית המשפט העליון בארה"ב הם מינויים של הנשיא, ועל-פי חוקת ארה"ב, המינויים כפופים לאישור הסנאט. מחקרים הראו כי נשיא בארה"ב שואף למנות לפחות שני שופטים בממוצע למשרות השיפוט בבית המשפט העליון. פחות מכך ייחשב לכישלון.

בניגוד מוחלט למצב בישראל, הזהויות המפלגתיות של השופטים גלויות לכל, לרבות המפלגה שאיתה מתיישבת תפיסת עולמו של השופט. לא נדיר כי למינוי השיפוטי קדמה פעילות מפלגתית. בכל מקרה, אדם לא יזכה למינוי בבית המשפט העליון בארה"ב, אלא לאחר שהובררה היטב ובפרטי פרטים התאמתו לתפיסות העולם של הנשיא ומפלגתו.

עם זאת, על השופט/ת לגלות יכולות משפטניות גבוהות במיוחד. ראשית, השופטים/ות יהיו בוגרי מיטב הפקולטות למשפטים בארה"ב, כדוגמת ייל והרווארד. שנית, מתקיימת עצמאות שיפוטית, אישית ומוסדית מלאה.

אחד מגדולי השופטים בארה"ב בכל הזמנים, אנטוניו סקאליה, נשאל פעם באיזו מידה הוא חייב אמונים לנשיא שהביא למינויו ולמפלגה הרפובליקנית, שעם תפיסותיה הזדהה. סקאליה השיב: אני נהנה מחופש ומעצמאות מוחלטים, והכרעותיי השיפוטיות הן בהתאם לתפיסות עולמי בלבד.

"פרשת קוואנו" חושפת עד כמה המינויים לבית המשפט העליון מושפעים ישירות ובגלוי מקווים מפלגתיים. למרות דיונים סוערים בוועדת המשפט ובמליאת הסנאט, נוכח עדויותיהן הקשות של כמה נשים על תקיפותיו המיניות, התמיכה בשופט קוואנו בקרב רפובליקנים, לרבות נשות המפלגה בסנאט, היו ללא סייג.

עדותה המצמררת של ד"ר פורד, שהעידה כיצד קוואנו תקף אותה, בהיותם תלמידים בתיכון, עד כדי חשש לחייה, ואף יכולתה לשחזר את האירועים בפרטי-פרטים, לא הביאו לשינוי משמעותי בתמיכת הנשיא טראמפ והמפלגה הרפובליקנית בקוואנו.

בניגוד לארה"ב - שיטת המינויים לבית המשפט העליון בישראל, באמצעות ועדה, היא טובה יותר. הוועדה מונה 9 חברים/ות בראשות שר או שרת המשפטים; ובה 3 שופטים של בית המשפט העליון, בראשות נשיא העליון; שר נוסף בממשלה, שני חברי כנסת ושני נציגי לשכת עורכי הדין. עד לשנות האלפיים היה קולו של בית המשפט העליון למכריע, ומעולם לא מונה שופט/ת לעליון בניגוד לעמדת הנשיא.

התיקון משנת 2008 לחוק בתי המשפט מחייב כי מינויים לבית המשפט העליון יהיו ברוב של לפחות 7 מבין 9 החברים בוועדה, והמשמעות היא כי כוחו של העליון פחת וקולם של הפוליטיקאים בוועדה - התגבר. עובדה זו הביאה בהדרגה לעלייה בכוחם של משרד המשפטים, ושרת המשפטים איילת שקד במיוחד, במינויים לעליון.

גם לפני שנות האלפיים היו בוועדה שיקולים פוליטיים, נוסף למשפטיים, וכך הם הדברים בשנים האחרונות לאחר התיקון מ-2008, ובמיוחד בעת כהונתה של שקד. היא גם הכריזה כי הביאה לשינוי בהרכב בית המשפט העליון, וכי זהו כבר אינו אותו בית משפט כביכול מבחינת פרופיל תפיסות העולם המיוצג בו.

עם זאת, מינוי שופטים/ות בישראל אינו כפוף להשפעה כה ישירה של השתייכות מפלגתית. המועמדים לשיפוט עוברים מערכת של סינון ביוגרפי ואישי מוקדם. אך בכך אין למנוע לחלוטין אפשרות כי לכס השיפוט יגיעו אנשים פחות ראויים עקב התנהגות מפוקפקת, כדוגמת השופט קוואנו, שהודה במרומז בבעיות אלכוהוליזם.

בישראל היו שופטים שנאלצו להתפטר מתפקידם עקב התנהגות משמעתית או משפטית לקויה. היו גם מקרים של הדחת שופטים מתפקידם עקב התנהגות מינית בעייתית. עם זאת, מספר המקרים הבעייתיים קטן יחסית, וברובם המכריע הדבר מביא מיד להפסקת כהונת השיפוט.

ישראל אינה חסינה

אמנם פרשת קוואנו יכולה להתרחש גם בישראל, אלא שהסיכוי לה נמוך ביותר, עקב שיטת המינויים והיעדר השפעה ישירה של השתייכות מפלגתית. למשל, השופט יצחק כהן, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, נאלץ להתפטר מיידית מתפקידו עקב חשד להטרדה מינית של עוזרתו המשפטית.

דוגמה אחרת הייתה קובלנה של פרופ' אורית קמיר נגד מינויו של פרופ' אלכס שטיין, מועמדה של השרה שקד לבית המשפט העליון. זאת, בגין רומן כביכול שניהל עם סטודנטית במסגרת יחסי מרות. מינויו של שטיין לעליון אושר רק לאחר בדיקת העניין.

למען האמת, אף שיטת מינויים שיפוטיים אינה חסינה מטעויות או ממקרים של מינוי לא ראוי לשיפוט. וגם בישראל, בעקבות התיקון לחוק והמתקפות המפלגתיות על העליון עלולה גם שיטת המינויים השיפוטיים לסבול ולהביא לתוצאות לא ראויות. ישראל אינה חסינה.

השורה התחתונה מ"פרשת קוואנו" מעידה כי בפני תנועת MeToo יש עוד דרך ארוכה עד להשגת שוויון מגדרי והפיכת נושא ההטרדות והתקיפות המיניות לנושא שגובר על שיקולי כוח מפלגתי.

■ הכותב הוא פרופסור למשפטים ולמדע המדינה, דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר, משנה רקטור וראש בית הספר הבינלאומי, אוניברסיטת חיפה.