להשתלב ברשימות, ולא לרוץ בנפרד

רשימות המועמדים הסופיות לבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו בסוף החודש כבר סגורות וניתן לזהות מגמה ברורה ומשמחת, לפיה מספר המועמדים הישראלים יוצאי אתיופיה גבוה בהרבה לעומת מספרם בבחירות הקודמות. ואף משמח מכך הוא כי קיימת מגמה של יותר צעירים בקרב הקהילה, אשר עושים את טבילת האש הראשונה שלהם בפוליטיקה המקומית.

באופן טבעי, בני העדה רוצים בראש ובראשונה לקדם את מצבם של יוצאי אתיופיה ברשות המקומית שבה הם פועלים. אך מהי הדרך הנכונה והיעילה ביותר להשפיע - האם כרשימה ייחודית ליוצאי אתיופיה או בדרך של שילוב ברשימות מגוונות?

לעיתים אני שומע את הטענה, כי בני העדה האתיופית לא מצליחים לשפר את מעמדם בחברה הישראלית בצורה מיטבית, כי הם עצמם לא מצליחים להתאחד סביב מטרות אחידות ומגובשות. ניתן לראות אמירות דומות גם בקבוצות פייסבוק של הקהילה וברשתות החברתיות השונות. בין אם אמירות אלו נכונות או לא, אני סבור שכדי להשפיע כמה שיותר, עדיף למועמדים להשתלב ברשימות מגוונות וחזקות שקיימות ולא רק לרוץ ברשימות המיועדות לבני הקהילה בלבד.

למשל בערים נתניה ואשקלון וביישובים נוספים יש רשימות שמורכבות מיוצאי אתיופיה בלבד. חלק ניכר מהמצע שלהן מתייחס לתנאים ולזכויות של תושבים יוצאי אתיופיה ברשות המקומית, לצד קידום אג'נדות לכלל התושבים. לצערי, לאור גילויי הגזענות והאפליה הקיימים היום בחברה הישראלית כלפי יוצאי אתיופיה (פרשת "יקבי ברקן", הרב הבלין בקרית גת ועוד מקרים רבים רק מהתקופה האחרונה), אני מטיל ספק לגבי מספר המצביעים שאינם יוצאי אתיופיה לרשימות המאוחדות, ותוהה עד כמה יוכלו רשימות אלו להגדיל את כוחן.

לצד הרשימות המאוחדות נראה מגמה מתחזקת ומשמחת של מתמודדים יוצאי אתיופיה החוברים לרשימות "כלליות". נחזור לנתניה ואשקלון, שם נראה רשימות של מועמדים מובילים המשלבים ישראלים יוצאי אתיופיה במקומות ריאליים. בקצרין מתמודדת לראשות העיר ויקי בדריאן, ומאחוריה ברשימה מתמודדים מגוונים. ביבנה מתמודד ישראלי יוצא אתיופיה אחד ללא מתמודדים נוספים נגדו. כך גם בערים רחובות, אשדוד ונס ציונה משולבים מועמדים מתוך הקהילה. בקריית מלאכי, שם יש ריכוז אוכלוסייה גדול של יוצאי אתיופיה, יש רשימה ומתוכה כחמישה מתמודדים בני הקהילה.

מגמה זו של שילוב יוצאי אתיופיה ברשימות כלליות ומגוונות תלך ותתחזק בשנים הקרובות, בדומה למה שקורה בפוליטיקה הארצית, דוגמת הח"כים פנינה תמנו שטה (יש עתיד) ואברהם נגוסה (ליכוד). שהרי, אם אנו מייחלים להוביל ולהשתלב בחברה, והשפעה אמיתית מתחילה בתפקידים ציבוריים, מה יותר נכון וטבעי מאשר להוות דוגמה ולהשתלב ברשימות שאמורות לייצג את כלל החברה? למה בעצם מצפים מאיתנו לרוץ כגוש אחד? אולי דווקא זה מה שייצור את הבידול של ישראלים מקהילת יוצאי אתיופיה משאר חלקי האוכלוסייה ויעמיק את חוסר השיוויון.

רק כשנמצאים בתוך המערכת נחשפים לעוולות ולטרגדיות כלכליות שנעשות כלפי הקהילה, כגון כספים שעוברים באין מפריע בצורה לא שוויונית, או חמור מכך כספים שזרמו ממשרדי ממשלה או מפילנתרופיות שונות למען הקהילה, ונותבו למקומות אחרים. הדרך היחידה למנוע זאת ולקדם אג'נדות החשובות, היא על ידי השתלבות במפעלים קהילתיים, ברשימות לרשויות המקומיות ובעמדות מפתח בתפקידים ציבוריים.

זה לא יהיה קל. חוויתי על בשרי את האפליה והגזענות כאשר פעלתי להקמת מועדון כדורגל באשקלון, למרות שהיה מיועד לכלל ילדיי האוכלוסייה בעיר. כיבו לנו אורות במגרשים, חסמו שערים, הזמינו שיטור, והפסדתי לא מעט כסף. היום המועדון כבר התחיל לנוע בזכות הליכים משפטים שהתנהלו.

ולכלל ציבור הבוחרים אני מבקש לומר, שכאשר אתם בוחנים את המועמד שלכם לרשות העיר, אני ממליץ שאחד הקריטריונים יהיה האם הוא שילב ברשימה שלו ישראלי יוצא אתיופיה במקום ריאלי. אני רוצה להאמין כי ערכים כמו שוויון הזדמנויות, שילוב וקידום אוכלוסיות מוחלשות הם חשובים עבור אותו מועמד. אני מאחל לכם כי אלו המטרות שהרשות המקומית שלכם תראה לנכון לקדם בשנים הקרובות, לא רק למען יוצאי אתיופיה, אלא למען ישראל שווה וצודקת יותר.

■ הכותב הוא יזם חברתי יו"ר ובעלים מועדון הכדורגל מכבי אשקלון.