בניגוד ללפני 25 שנים, כיום צעיר ישראלי שמסיים את בית הספר או את שירותו הצבאי ומתחיל לימודים באקדמיה אינו מראה חריג. אז שיעור הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה עמד על 20% בלבד. כיום, בקרב הצעירים בגילאים הרלוונטיים - 25-34, שיעור הסטודנטים מקרב בני גילם עומד על כ-50%. מבחינה סטטיסטית יבשה מדובר בקפיצה מדהימה. לא פחות. אלא שבחינה מעמיקה מעלה תהיות, שאלות ואפילו ספקות לגבי מה שלא ניבט אלינו מהנתונים היבשים.
מוסדות להשכלה גבוהה יש בישראל למכביר, הם פרושים כמעט בכל רחבי המדינה. גם מקצועות הלימוד הלכו והתפתחו, חלקם יותר רלוונטיים וחלקם הם בעיקר בעלי שמות מפוצצים. למי שרוצה תואר אקדמי יש אפשרויות רבות, ברמות שונות ומשונות.
מדעי החברה
מי שנמצא לקראת סיום העשור החמישי לחייו זוכר בוודאי שזה לא תמיד היה כך. בשנות ה-80, למשל, הייתה בלונדון אגודת סטודנטים ישראלים, שמנתה כ-2,000 איש, רובם סטודנטים למשפטים. הם למדו שם מכיוון שלא התקבלו ללימודים באוניברסיטאות בישראל. הזוי לדמיין את זה במצב הנוכחי של שוק עריכת הדין המוצף.
באותן שנים הלך וגדל מספר התלמידים שקיבלו תעודת בגרות (פי שניים בתוך עשור), אך באוניברסיטאות לא היה מקום לכולם. חלק בגלל מחסור אמיתי בתשתיות, וחלק בגלל ניסיון של האוניברסיטאות לשמור מכל משמר על תדמית יוקרתית שלא מתאימה לכל אחד. בנוסף, במקומות עבודה רבים העלו את הדרישות מהעובדים, וחיפשו לגייס אקדמאים. באוניברסיטאות היה ייצוג חסר לבני עדות המזרח ולבני החברה הערבית.
האוניברסיטאות מסתגלות לאט
הסיבות שצוינו הן חלק מהסיבות שעמדו מאחורי רפורמת המכללות, אותה הוביל פרופ’ אמנון רובינשטיין לפני 25 שנה ביחד עם אמנון פזי ז"ל, שהיה יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה (ות"ת). קשה להפריז בחשיבותה של הרפורמה שפתחה את שערי האקדמיה בפני אוכלוסיות ופלחים רבים שלא נכנסו בה לפני כן. מדובר במהפכה של ממש - מספר הסטודנטים לתואר ראשון קפץ פי שלושה ויותר, בעוד שהאוכלוסייה כולה גדלה בפחות מפי שניים.
הרפורמה, אותה אנחנו מציינים בפרויקט מיוחד לקראת שנת הלימודים האקדמית, נחשבת להצלחה גדולה. הנגישות של ההשכלה הגבוהה שיפרה את ההון האנושי בישראל והשפיעה משמעותית על התוצר לנפש. יתרון נוסף של הרפורמה, ואולי המשמעותי ביותר הוא - הפיכתה של המערכת לפחות אליטיסטית, כזו שמצמצמת רגשות קיפוח, ובכך משפרת את החוסן החברתי.
ואולם בחינה של מערכת ההשכלה הגבוהה ב-25 השנה האחרונות היא לא פשוטה, מכיוון שבאותן שנים החברה הישראלית כולה השתנתה לבלי היכר. מדיניות של הפרטות, אמונה גוברת בעקרונות השוק החופשי והתמקדות באינדיבידואל, הפכו להיות הקווים המנחים של החברה הישראלית.
המוסדות האקדמיים לא נשארו מאחור, אם בגלל הערכים המשתנים, אם בגלל התחרות הגוברת ואם בגלל הדור הצעיר שכבר לא ממהר לאקדמיה - החומר הנלמד והמרצים זזו הצידה לשוליים והסטודנט הפך להיות במרכז, בלעדיו אין מוסד. באוניברסיטאות סירבו במידה רבה להשלים עם השינויים המהירים, אך גם לשם הם חודרים אם כי באיטיות. במכללות רבות לעומת זאת, שביעות רצון הסטודנט היא המולך. כך או כך, האקדמיה בישראל עברה זעזוע, שכלל לא בטוח שהוא נגמר.
25 שנים לתחילת המהפכה הם נקודת ציון טובה לבחון מי נהנה מהרפורמה, מה היו השלכותיה על המוביליות החברתית ועל שוויון הזדמנויות להשכלה הגבוהה, והאם החששות מלפני הרפורמה התאמתו. ואולם זה רק חלק מהליך המבחן שצריכה לעבור מערכת ההשכלה הגבוהה במטרה להכין אותה למציאות הדינמית העתידית.
פתיחת המכללות
דרושה: אסטרטגיה מעמיקה לטווח ארוך
בראייה לאחור, נראה שהאופן שבו המערכת התפתחה נעשה ללא תכנון מיטבי. הקמת המכללות הלא-מתוקצבות הכניסה למערכת אלמנטים של שוק חופשי, דבר שיצר עיוותים - מצד אחד האוניברסיטאות היו זקוקות לתחרות כדי להשתנות, דבר שאגב קרה מעט מדי ואולי מאוחר מדי, אך מנגד, הן מתקשות להתחרות במכללות הפרטיות עם יד קשורה מאחורי הגב (העובדה שהן כפופות לפיקוח).
המצב הנוכחי משפיע על הסטודנט ועל היכולת לשדרג את מצבו הכלכלי באופן משמעותי דרך השגת תואר אקדמי. הדבר נכון במיוחד במוסדות הפחות טובים, אך לא רק - בעיקר בגלל התחרות העזה שיש במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.
על כתפיה הדלות של המועצה להשכלה גבוהה מוטלת משימה לא פשוטה, במיוחד בסבך האינטרסים הקיים - לנתח את האופן שבו המערכת בנויה, לזהות את הכשלים שנוצרו, להבין איפה פעילותה שלה נכשלה ולחשוב מה מודל התקצוב הנכון. השאלה לגבי הרלוונטיות של האקדמיה הולכת ותופסת מקום גדול יותר בשיח, המוסדות האקדמיים בעולם כולו מאבדים מהמעמד שלהן לטובת חברות ענק, וצריך להכין את הדור הבא לעולם שהולך ומשתנה במהירות.
כיום נראה שאין חשיבה אסטרטגית כוללת, אלא הדברים נעשים באופן נקודתי ומבוססים על תפיסת "השוק יסדר את המערכת ועל המל"ג רק לתת תמריצים". רפורמת המכללות הייתה טובה, עכשיו צריך לקחת אותה לשלב הבא - להפוך את המערכת כולה לאפקטיבית יותר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
