הקריירה של נשים בהייטק מתחילה בחינוך הצעיר

הלשכה במרכזית לסטטיסטיקה חשפה אמש נתונים מדאיגים שמחדדים את גודל הפערים המצויים באקדמיה ובמיוחד בלימודים טכנולוגיים להייטק. לפי הנתונים, נשים מהוות מיעוט במקצועות אלה - רק 29% בהנדסה, 33% במדעי המחשב והמתמטיקה. התוצאה היא שאחוז המועסקות בתעשיית ההייטק עומד על 26% בלבד. הדבר אינו מפתיע מפני שבאמת יש מעט נשים בעמדות מפתח בהייטק. נשים לא מגיעות למעמד הזה לא בגלל שהן לא מוכשרות, אלא בגלל שיש להן חסמים מוקדמים יותר - במערכת החינוך, בצבא וכלה באוניברסיטה. עידוד נשים לתפקידים בכירים בתעשייה זה משהו שצריך לטפל בו כבר מגיל צעיר.

אך אין זה פלא, הקודים החברתיים והתרבותיים בישראל לא מעודדים לימודי מתמטיקה ומדעים אצל בנות עוד מגיל צעיר הרבה לפני האקדמיה. הבעיה המרכזית היא העובדה שהחינוך לטכנולוגיה לא מוטבע מהיום הראשון של בית הספר וכבר מכיתה א' מתחיל להיווצר הפערים בין המינים. מערכת החינוך בישראל נדרשת לעשות חשיבה מחודשת בכל הנושא של שילוב בנות בחינוך הטכנולוגי. המסר צריך להתחיל לעבור כבר מהיום הראשון ללימודים ולא בשלבי התיכון והאקדמיה שם ככול הנראה זה כבר מאוחר מידי.

כשהמסר מחלחל מהגיל הרך הוא מייצר גלגל ארוך טווח ותוצאה ברורה יותר - כשבנות ישתלבו בלימודי מתמטיקה מוגברים החל מהלימודים בבי"ס היסודי, זה יביא אותן לכיתות מדעיות/טכנולוגיות גם בחטיבה ובתיכון, ולאחר מכן ל-8200 וממר"ם, ובהמשך ישיר למדעי המחשב באוניברסיטה. הגלגל הזה שצריך להתחיל מהיום הראשון במערכת החינוך עשוי לחולל שינוי הרבה יותר גדול והוא הגדלת כמות הנשים המשתלבות בהייטק והמשיך הסרת החסמים של נשים בשוק העבודה.

אין ספק שבשנים האחרונות רואים עלייה בשילובן של בנות במקצועות טכנולוגים, מערכת החינוך משקיעה בזה לא מעט אבל עדיין האיזון רחוק.

לא בכדי מדינות רבות בעולם, כגון אנגליה, גרמניה, שבדיה, צרפת, אוסטרליה, יפן וסינגפור, הגדילו בעשורים האחרונות באופן ניכר את השקעותיהן בחינוך טכנולוגי-מקצועי, באופן כללי ובפרט לנשים, תוך ביצוע רפורמות בשיתוף מלא עם המעסיקים, להתאמתם לצרכים המשתנים של המשק ועולם העבודה ואילו בישראל, הייתה לאורך שנים מדיניות הפוכה של ירידה במספר ובשיעור בתי הספר והמגמות הטכנולוגיות-מקצועיות מתוך כלל בתיה"ס התיכוניים וקיצוצי תקציב קיצוניים בתקציב החינוך הטכנולוגי-מקצועי.

רק בשנים האחרונות חלה עלייה מתונה, אז הקיצוץ והשחיקה במעמד החינוך הטכנולוגי-מקצועי, הובילו בין השאר גם למחסור המורגש היטב כבר היום בעובדים מיומנים ואיכותיים במשק ובתעשייה.

לצערי אני רואה שמערכת החינוך כיום אינה דוחפת לחינוך טכנולוגי מספיק מגיל צעיר, אלא מגיל יותר בוגר, ובעיקר קיים חוסר עידוד לבנות צעירות. הדבר ניכר בכמה רבדים - הראשון הוא היעדר ראייה אסטרטגית ומנגנונים מובנים להגדרת המקצועות הנדרשים, בראייה נוכחית ובראייה עתידית (טווח של 10 שנים), ולא קיימים מנגנונים לבחינת הפערים בין צורכי המשק והביקושים לבין היצע כ"א - בשיתוף המעסיקים, הממשלה וגורמים רלוונטיים נוספים.

בנוסף קיים היעדר רצף בהכשרות/הסמכות, מוביליות ואקרדיטציה (רצף הכשרתי מחינוך טכנולוגי בתיכון, דרך ההכשרות בצבא והמשך להשכלה טכנולוגית, הסמכות לטכנאות, הנדסאות, תואר אקדמי והכשרות מקצועיות). בעיה נוספת היא כל נושא הדימוי הנמוך של התעשייה, החינוך וההשכלה הטכנולוגיים בקרב בנות - היעדר מודעות מהי התעשייה והטכנולוגיה הישראלית. דימוי נמוך שבעטיו תלמידים לא בוחרים ללמוד מקצועות טכנולוגיים (הן בחינוך הטכנולוגי והן בהשכלה הטכנולוגית להכשרת טכנאים-הנדסאים). בתעשייה קיים מגון רחב של נשים מוכשרות ופעילות בהייטק שיכולות לחשוף בנות ליתרונות בהשתלבות בתעשייה.

מערכת החינוך צריכה לתת מענה לבעיות וגיבוש תוכנית אסטרטגית לאומית רב-שנתית לקידום החינוך לטכנולוגיה בקרב בנות צעירות, חשיפתן לטכנולוגיה, למדע וליזמות כבר בגיל הרך ולכל אורך הלימודים. בחברות הייטק כיום יש באופן ממוצע רק 20% נשים כאשר הפוטנציאל הוא גדול יותר אם נשקיע משאבים בהסברה ובחינוך לטכנולוגיה כבר מהיום הראשון ללימודים.

■ הכותבת היא מנכ"לית איגוד ההייטק של התאחדות התעשיינים.