רפי אמשיקשוילי, שחקן פוקר מחונן, החליט לעשות מהתחביב שלו מקצוע. בין השנים 2002 ל-2009 שהה אמשיקשוילי לסירוגין בחו"ל ובישראל. כששהה בחו"ל, הוא השתתף בתחרויות פוקר וגרף לכיסו רווחים בשווי של יותר ממיליון דולר.
בשנת 2007 ביקש אמשיקשוילי להעביר כ-460 אלף דולר לחשבונו בישראל. באותה שנה, שהה אמשיקשוילי בישראל 30 ימים בלבד. על אף זאת, פקיד השומה קבע כי לפי מבחן "מרכז החיים" יש לחייבו במס על הכנסותיו, ואף לראות בהן כהכנסה ממשלח-יד, ולא כהכנסה מהימורים. משמעותה הכספית של קביעה זו בעבור אמשיקשוילי הנה כמובן מרחיקת לכת, שכן שיעור המס על הכנסות מהימורים עומד על 35% בלבד, בעוד ששיעור המס השולי על הכנסתו גבוה יותר. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו, וכך התגלגל התיק לבית המשפט העליון.
לטענת אמשיקשוילי, אין לראות בו כמי ששהה בישראל בשנת 2007, שכן ימי שהותו בישראל בשנה זו עמדו על 30 בלבד, הוא רכש בית בקנדה במהלכה ולאור נסיבות נוספות. עוד טען אמשיקשוילי כי גם אם יקבע שיש לראות בו כתושב ישראל בשנת 2007, הרי שבכל מקרה הכנסתו אינה הכנסה ממשלח-יד, אלא הכנסה מהימורים. טענה זו ביקש אמשיקשוילי לבסס באמצעות הסתמכות על מספר פסקי דין פליליים שקבעו כי המשחק "טקסס הולדם" הינו משחק הימורים אסור בישראל, בהיותו מבוסס על גורל.
בית המשפט העליון (השופטים הנדל, מזוז ווילנר) הזכיר כי על-פי פקודת המסים, תושב ישראל הוא מי שמרכז חייו בישראל. לאור העובדה שאמשיקשוילי העביר הון ניכר לישראל; נוכח נכסי הנדל"ן שבבעלותו בישראל; היות ומשפחתו מתגוררת בישראל; ולאור מספר הימים הרב במהלכם שהה בישראל בשנים שקדמו לשנת המס - ברור שתושבתו של אמשיקשוילי היא ישראלית, וזאת על אף שבמהלך שנת 2007 הוא שהה בישראל 30 ימים בלבד. בנוסף, ציין העליון בהחלטתו כי אמשיקשוילי לא טען איזה מדינה, אם לא ישראל, היא המדינה בה מתנהל עיקר חייו.
בהקשר זה כתב השופט מני מזוז: "עצם השהות לפרקי זמן ממושכים מידי שנה מחוץ לישראל אינה מצביעה בהכרח על ניתוק זיקת התושבות לישראל. במציאות הגלובלית העכשווית רווחת התופעה של שהות ממושכת מחוץ למדינה לצרכים שונים, כגון לצרכי לימודים אקדמיים, לצורכי עבודה (בדרך כלל בחברות בינלאומית), לצרכי שליחות ממלכתית או נציגות מסחרית, לצרכי השתתפות בטורנירים של ספורט או עיסוק באומנות בתחומים השונים, ועוד. שהות כאמור בחו"ל אינה מצביעה בהכרח על כוונה לנתק את קשר התושבות לישראל בהעדר אינדיקציה ברורה לעשות כן כאמור".
ביחס לטענת אמשיקשוילי כי יש לראות בהכנסות מפוקר כהכנסות מהימורים, ציין בית המשפט העליון כי הוא לא נדרש להכריע בשאלה האם פוקר הנו משחק הדרוש מזל על-מנת לנצח בו, או שמא הוא דורש ידע ומומחיות.
כך התייחס לעניין זה השופט ניל הנדל: "הצדדים טענו בלהט ביחס לתזת 'רצף המשחקים' וביחס שניתן ללמוד ממנה על היותו של משחק הפוקר מבוסס על מזל או על יכולת. לטעמי בסוגיית דיני המס המתעוררת בתיק זה, בית המשפט אינו צריך להיכנס אל בית הקלפים, לגשת אל שולחן המשחק, ולהכריע ברמה של מחקר ומומחיות, האם דרוש מזל על-מנת לנצח בטורניר פוקר, או שמא נדרשים כישורים ויכולת לשם כך".
בהקשר זה קבע העליון כי ברור שהתכליות המונחות בבסיס דיני המס שונות מאלו של הדין הפלילי, ומובן שההוראה בפקודת מס הכנסה הנוגעת למס על הימורים מכוונת לעסוק בהכנסות מקריות מהימורים, הגרלות ופרסים המותרים על-פי דין.
עוד ציין בית המשפט העליון כי ניכר שאמשיקשוילי השתתף בתחרויות פוקר באופן שעלה לכדי משלח-ידו, ולפיכך השאלה האם מדובר בהימור או הגרלה כלל אינה רלוונטית.
את המדינה ייצגו עוה"ד חן אבידוב ומאיר פורת; אמשיקשוילי יוצג על-ידי עורכי הדין בנימין טובי ודותן עינב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
