האם מעסיקים אוהבים עצמאים לשעבר?

כמעט כל עצמאי שרוצה או נאלץ לחפש עבודה כשכיר יכול להעיד שמציאת תפקיד ראוי זו משימה מורכבת עד בלתי אפשרית, וזאת משום ששוק העבודה לא תמיד אוהב עצמאים לשעבר.

מצוקת מזומנים

מדוע? כי עצמאים נתפסים לא מספיק יציבים/משתלבים/ ממושמעים, קשים לניהול, או בקיצור עצמאיים מדי, כשבנוסף לכך הם גם סובלים לעתים קרובות מתדמית של כישלון, שהרי רבים מהם מתדפקים על דלתות שוק העבודה השכיר רק משום שהעסקים שהקימו כשלו. האם התפיסה הזו מוצדקת? תלוי באיזה עצמאי מדובר.

בצמרת מדרג העצמאים מהם מעסיקים מסתייגים במיוחד נמצאים העצמאיים "הכרוניים" אלה שמנהלים עסקים משך שנים רבות , חלקם היו שכירים 5 דקות בתחילת הקריירה, אחרים גם זה לא. מבחינת המעסיקים הקבוצה הזו נתפסת ככזו המייצגת את כל מה שבעייתי בעצמאים, מה גם שרבים מ חבריה מחפשים פיתרון תעסוקה זמני בלבד עד המיזם הבא, מכוונים לתפקידי ניהול בכירים מדי ומתגמלים מאד, בדרך כלל כדי לפתור בעיה בחשבון העובר ושב. לזה תוסיפו שברוב המקרים אין להם את הניסיון המקצועי והניהולי הנדרש לתפקידים אליהם הם מגישים מועמדות (למשל עצמאי בשוק ההון ללא השכלה כלכלית החושק בתפקיד סמנכ"ל כספים, או יזם נדל"ן המכוון לסמנכ"לות פיתוח עסקי בשווקים טכנולוגיים), מה שמוריד כמעט לאפס את סיכוייהם למצוא תפקידים מתגמלים, ודי בצדק.

תחתיהם במדרג ההסתייגות נמצאים שכירים לשעבר שפתחו עסק בתחום שונה מהמקצוע המקורי שלהם, כלומר עשו הסבה מקצועית במתכונת של עסק עצמאי (בקבוצה זו יותר נשים מגברים, מרביתן פתחו  עסק במטרה לאזן בין אמהות וקריירה). גם הם סובלים מהתדמית הבעייתית של עצמאים, אם כי ברמה פחותה מחברי הקבוצה הראשונה, כאשר לגבי רבים מהם אין לכך כל הצדקה. המעניין הוא שרבים מהם השביחו משמעותית את יכולותיהם העסקיות והניהוליות דווקא בזכות הפרק העצמאי, ולמרות זאת הם עדין נתפסים פחות אטרקטיביים ממועמדים שכירים ומתקשים למצוא תפקיד ראוי במקצוע המקור. מה הסיכוי שלהם להצליח במשימה? תלוי ב"עוצמת" ההסבה - למשל מהנדסת שעשתה הסבה לטיפול אלטרנטיבי או לעיצוב פנים תתקשה הרבה יותר מחשבת שפתחה עסק לייעול רכש - ומאידך במשך הזמן שהם אינם שכירים (ככל שהוא עולה, הסיכוי יורד).

מעסיקים לא אטרקטיביים

ומה עם מציאת תפקיד שכיר במקצוע שאליו עשו הסבה כעצמאים? תלוי ב ו ותק במקצוע החדש וברמות הביקוש וההיצע בשוק. למשל, אם מדובר במטפלים אלטרנטיביים או במעצבי פנים הסיכוי קלוש גם אם רכשו מספיק ניסיון, זאת מכוון שהיצע המשרות בתחומים הללו אפסי. לעומת זאת לחשבת לשעבר סיכוי גבוה יותר למצוא עבודה בתחום הרכש, אם כי היא עשויה לעניין בעיקר חברות המספקות שירותי רכש במיקור חוץ (שהן פחות אטרקטיביות כמעסיקות), ולא את החברות עצמן שמעדיפות באופן גורף מועמדים שכירים.

בתחתית מדרג ההסתייגות ממוקמים העצמאיים שפתחו עסק במקצוע שלהם, ובראשם בעלי מקצועות חופשיים (עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים, מתכנתים, אדריכלים, גרפיקאים, אנשי פרסום/ תקשורת וכו'), שהמשיכו לעשות כמעט את אותו הדבר רק במקום כשכירים עם לקוח אחד (המעסיק), כעצמאים המספקים שירות להרבה לקוחות. להם הכי קל לחזור ולהיות כשכירים כאשר גם כאן הסיכוי לתפקיד איכותי הוא פונקציה של היצע וביקוש (למשל יש הרבה יותר תפקידים בכספים מאשר באדריכלות), ולא פחות מכך - של משך הניסיון הקודם כשכירים. כלומר, מי שבטרם פתיחת העסק העצמאי הספיק לצבור מספיק ניסיון כשכיר יצליח למצוא תפקיד איכותי הרבה יותר ממי שמיד עם תום התמחות רץ לפתוח משרד עורכי דין/אדריכלים/רואי חשבון, מה שיאלץ אותו להסתפק בתפקיד שכיר במשרד טיפה פחות כושל מזה שסגר.

האוניברסיטה של החיים

ומה לגבי יזמים צעירים שמוותרים על רכישת מקצוע, חדורי אמונה כי בעולם העבודה החדש השכלה אקדמית כבר לא נחוצה? ימים יגידו, אם כי להערכתי רבים מהם עתידים למצוא עצמם ללא עסק, ללא מקצוע ואם סיכוי קלוש למצוא עבודה ראויה.

האם כל האמור לעיל יש בו משום המלצה שלא לפתוח עסק עצמאי? כמובן שלא. הגם שלמרבית האנשים לא מתאים לנהל עסק, לא חסרות סיבות מספיק טובות להקים פעילות עצמאית, רק שכדאי מאד לעשות זאת בתבונה ולקחת בחשבון גם את היום שאחרי. בהצלחה.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.om