לערוך הסכם ממון זה לא מספיק

המטרה של עריכת הסכם ממון היא להגן על רכושו של כל אחד מבני הזוג מפני בן הזוג האחר במקרה של פרידה. אך מה קורה אם מערכת היחסים בין בני הזוג לא הגיעה לסיומה בעקבות פרידה אלא בעקבות מותו של אחד מהם? במקרה כזה אין באפשרותו של הסכם הממון להבטיח הגנה מספקת לרכושו של הנפטר, אלא רק להבטיח שנים ארוכות ויקרות של התדיינויות משפטיות.

סעיף 55 לחוק הירושה קובע כי ידוע בציבור זכאי לרשת את העיזבון של בן זוגו, אלא אם הנפטר הותיר אחריו צוואה שקובעת אחרת. ומה אם הנפטר לא הותיר אחריו צוואה - אך ערך הסכם ממון שבו הביע את רצונו לא להוריש דבר לבן זוגו? סוגיה זאת נידונה השבוע בבית המשפט המחוזי, ולא בפעם הראשונה, שכן אנשים רבים טועים לחשוב שאם ערכו הסכם ממון המבטיח הפרדה רכושית בינם לבין בני זוגם, הם וילדיהם יהיו מוגנים מפני תביעות עתידיות.

במקרה הנדון המנוח והידועה בציבור אשר תבעה את עיזבונו היו נשואים לאחרים כאשר התפתח ביניהם רומן. שניהם עזבו את משפחותיהם לטובת מערכת היחסים ביניהם, והם חיו ביחד שנים ארוכות וטובות. בסמוך לאחר גירושיהם מבני זוגם המקוריים, הם ערכו הסכם הממון, במסגרתו קבעו כי לאישה לא יהיה ככל חלק בזכויות הרשומות על-שם הגבר אם ייפרדו, ואף כללו פרק שלם המתייחס למקרה שבו הם לא ייפרדו עקב מחלוקת אלא עקב פטירה.

עבור מצב זה קבע ההסכם 3 הוראות: אם אחד מהצדדים נפטר, לא תהיה לצד השני כל זכות בירושה של הצד הנפטר, אלא אם ישנה צוואה של הצד הנפטר המצווה אחרת. כמו כן קבע ההסכם כי סעיף 55 לחוק הירושה לא יחול על הצדדים בשום תנאי, ולבסוף קבעו הצדדים כי לא תהיה לצד הנותר בחיים גם זכות למזונות מהעיזבון.

הגבר הלך לעולמו מבלי להותיר אחריו צוואה, והאישה תבעה לקבל חלק מעיזבונו על בסיס סעיף 55 לחוק הירושה, וזכתה, על אף הוראות הסכם הממון הקובעות אחרת. התיק התגלגל לבית המשפט המחוזי, בעקבות ערעור שהגישו ילדיו של המנוח, ויש מקום להניח כי ימשיך להתגלגל גם לבית המשפט העליון, מאחר ששלושת שופטי המחוזי הגיעו ל-3 מסקנות משפטיות שונות.

השופטת בדעת המיעוט קבעה כי סעיף 55 לחוק הירושה גובר על כל הסכם, ולא ניתן לערוך הסכם ממון שיתייחס לחלוקת הרכוש לאחר המוות, אלא רק לפרידה בעת ששני בני הזוג עודם בחיים. הבעת רצון ביחס לחלוקת רכוש לאחר המוות יכולה להיעשות רק באמצעות עריכת צוואה.

שני שופטי הרוב קיבלו את הערעור וקבעו האישה תיאלץ להשיב לילדים את הרכוש שבו זכתה על-פי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אולם הם נחלקו בדעותיהם בדבר הדרך המשפטית להכשרת יישום הוראות הסכם הממון לאחר המוות. אחד השופטים פסק כי ניתן לראות בהסכם הממון מעין צוואה לצורכי סעיף 55 לחוק הירושה, ואילו השופט השני פסק כי הוראות הסכם ממון גוברות על הוראות סעיף 55 לחוק הירושה.

האדם הפשוט אינו צריך להתעמק בפלפולים המשפטיים הסבוכים של פסק הדין המשתרע על פני כ 30 עמודים, אלא להגיע למסקנה אחת ברורה: אדם המנהל מערכת יחסים זוגית אינו יכול להסתפק בעריכת הסכם ממון אלא חייב לערוך גם צוואה, ולהפך. הסכם ממון מספק הגנה על הרכוש עת סיום מערכת היחסים התרחשה בחיים, וצוואה מגנה על הרכוש לאחר המוות. שני המסמכים משלימים זה את זה, והניסיון לחסוך אחד מהם יכול לעלות ביוקר בהמשך הדרך. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il