זוג החוקרים תמר ועוז אלמוג יוצאים נגד האקדמיה שממנה באו

אם אתם בגילאי 30-40, סביר להניח שנתקלתם בחבר אחד לפחות שסיים תואר אקדמי ו"מחפש" את עצמו. למעשה, סיכוי לא רע שרוב החברים שלכם הם כאלה.
הלימודים במהלך התואר אולי עניינו אותם, אבל לא מספיק כדי לעבוד במקצוע. הם גילו שהתשוקה שלהם נמצאת במקום אחר, שהתואר לא עמד בציפיות שלהם או שהשכר אותו ירוויחו במקצוע לא מאפשר להם לסיים את החודש. הם היו צעירים כשהחלו ללמוד, או אולי סתם אופטימיים. סיפורו של דור שלא יודע מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, ולמרות זאת עדיין רוצה מאוד תואר.

"רוב המערכות החברתיות כבר לא מותאמות לדור הזה, כולל האקדמיה" - למסקנה הזאת הגיעו ד"ר תמר אלמוג ובעלה, פרופ’ עוז אלמוג, כשחקרו את דור ה-Y (ילידי שנות ה-80 וה-90). לפני שנתיים פירסמו השניים ספר בנושא שממנו השתמע כתב אישום חריף נגד בני הדור הזה.

"הקולגות שלנו משקרים את הציבור"

בספר נטען שהם מתקשים להתמודד עם קשיים, ובעלי התפתחות רגשית ואינטלקטואלית של תלמידי תיכון. אבל היה בספר גם כתב אישום עקיף לדור המבוגר והשמרן. הם טענו כבר אז שהאקדמיה סיימה את תפקידה ההיסטורי במבנה הנוכחי שלה. זה גם הוביל אותם למחקר חדש שאותו הם משלימים בימים אלו. הפעם, כתב אישום נגד עולם האקדמיה, אליו הם בעצמם משתייכים.

"כמחצית מבעלי התואר הראשון בארה"ב עובדים במשרות שאינן דורשות כלל תואר אקדמי. בקרב המלצרים, 40% הם בעלי תארים אקדמיים. הם הלכו ללמוד, השקיעו כסף, אנרגיה וזמן, אך בסוף לא רק שלא קיבלו תואר מתגמל, אלא שנכנסו לחובות אדירים. הציפיות שלהם התרסקו ובמקרים רבים גם הדימוי העצמי שלהם. מייסד פייפל בארה"ב כבר כינה את ההשכלה הגבוהה ‘בועה’, כמו בועת הנדל"ן. הוא טוען שאנחנו מוליכים שולל דור שלם, והוא לגמרי צודק", אומרת תמר.

עוז טוען שהאקדמיה לא עשתה את ההתאמות הנדרשות למציאות שהשתנתה. לדבריו, "לימוד קשור לדפוסי קשב וריכוז והדפוסים השתנו, בעיקר של הצעירים. לאנשים גם אכפת יותר מה נעשה בזמן המצומצם שלהם. אין להם סבלנות לחוסר יעילות ולבולשיט, ולצערנו יש המון בולשיט בהוראה האקדמית. היא מתבססת על מדיום ההרצאה ועל קריאה של חומרים ארוכים, שרובם גם כתובים ממש רע. זה לא אומר שאדם לא צריך לדעת להיות קשוב וסבלני או להתאמץ לקרוא טקסים מורכבים. בוודאי שזה חשוב. אבל לא בהיקף, במינון ובצורה שבה זה נעשה במוסדות להשכלה גבוהה".

ד"ר תמר אלמוג היא מרצה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה. פרופ’ עוז אלמוג הוא סוציולוג, מרצה בחוג ללימודי ישראל באותה אוניברסיטה. בראיון משותף ל"גלובס", הם מציגים חלק מהמחקר שעליו הם עובדים, ויפורסם בספר שייצא לאור בשנה הבאה.

הם מספרים כי קראו אלפי פרסומים בנוגע לאקדמיה - ספרים, מאמרים, בלוגים, תגובות, נתונים סטטיסטיים ועוד, וראיינו אנשים בדרגות שונות באקדמיה בכל העולם, כולל בכירים. כולם ביקשו להישאר בעילום שם. המחקר יכסה מגוון היבטים בתרבות האקדמית: ניהול המוסדות, מימון, מחקר, פרסום, קריירה וקידום, הוראה ועוד. בראיון הזה הם מתמקדים בשיטות ההוראה. "אין בכלל ספק שהמערכת האקדמית חולה, הרבה יותר ממה שהערכנו, היא במשבר כספי, מחקרי והוראתי. אנחנו בוודאי לא הראשונים שאומרים זאת, אבל אנחנו מציירים את התמונה הכוללת", אומר עוז.

"זו תקופה רעה להשקיע בתואר אקדמי"

השניים למעשה טוענים כי המודל של התואר לא מתאים יותר לדור הצעיר, לאופן שבו הוא מתנהל בשוק העבודה ולהתפתחויות הטכנולוגיות. "פעם תואר אקדמי פתח דלתות למסלולי קריירה, בדרך כלל למקצועות צווארון לבן עם יוקרה חברתית ופרנסה מכובדת. היום הסקרים כבר מלמדים על החלפת מקום עבודה כל 1-3 שנים בקרב צעירים. גם החלפת מקצוע הפכה ליותר שכיחה. האקדמיה עיוורת לשינויים הללו, או יותר נכון מדחיקה כי היא יודעת שזה מתחיל לייתר את התפקיד ההיסטורי שלה", אומרת תמר.

תמר מוסיפה שהצעירים הם אלו שמשלמים את מחיר ההדחקה של האקדמיה. "הצעירים במצב בעייתי. בוא נקביל את זה לשוק הנדל"ן - היום מחירי הדירות הם ברמה לא ריאלית. אז מה עושים? אפשר לחכות ולראות איזו אלטרנטיבה תצמח, או להחליט שזה המצב, לשלם את המחיר הלא-ריאלי ולקוות שהבועה לא תתפוצץ.

"המצב דומה בהשכלה הגבוהה - אנחנו נמצאים בתקופה שהמוצר שנקרא תואר אקדמי אינו שווה את המחיר שלו, וספק אם שווה את ההשקעה. בעבר היה מדובר במוצר איכותי באמת, ועם השנים זה הלך והידרדר. זה בקושי מבדל, כמו תעודת בגרות. בינתיים לכאורה אין אלטרנטיבות, אבל הן ממש בדרך. זו תקופה רעה מאוד להשקיע בתואר אקדמי. הצעירים כבר מתחילים להדיר רגליהם מהמוסדות. בינתיים זה רק היותר מוכשרים והאמיצים, בעולם ההייטק למשל. זה יילך ויתפשט. אנשים רוצים גמישות, ללמוד בזמן, במקום ובכלים שנוחים להם".

"נאלצים לעקם את האתיקה בגלל כסף"

הזוג אלמוג מנסה לנפץ את המיתוס סביב האקדמיה בארץ ובעולם. לטענתם, חלק מהחוקרים כבר לא נמצאים בחזית הידע מכיוון שמצבם הכלכלי של המוסדות האקדמיים פגע ביכולת המחקרית שלהם. גם העובדה שהפורמט של כל תואר (מספר סמסטרים, היקף, אורך שיעור וכו’) הוא דומה בכל המוסדות ובכל המקצועות היא אבסורד. בנוסף, התכנים שהמוסדות מלמדים פחות רלוונטיים לשוק העבודה.

מה מונע מהאוניברסיטאות לשפר את איכות ההוראה?

תמר: "האקדמיה נמצאת במשבר כלכלי והיא שמה את המחקר, או ליתר דיוק את הפרסום, בראש סדר העדיפויות. המרצים מקודמים קודם כל על בסיס הפרסומים שלהם, ולכן אין להם תמריץ לשכלל את הקורסים.

"ברגע שאתה מעניק מונופול למישהו, וזה כולל גם מונופול השכלתי, הרסת את האיכות. שר החינוך בנט צודק שאוניברסיטאות זה קרטל - וכשיש קרטל קשה לייצר תחרות בריאה".
עוז מבקר גם הוא את התפישה הכלכלית שהשתלטה על האקדמיה בעולם. אם לרוב מדברים על האינטרס הכלכלי של המכללות, עוז טוען שגם האוניברסיטאות סובלות מכך.

המגמה של לשים את הדגש על הלקוח לא בהכרח טובה, היא מורידה את הרמה.
עוז: "כולם בטוחים שזה קורה רק במכללות החדשות והחלשות, אבל זה ממש לא נכון. אתן דוגמה שממחישה את זה. הייתי פרופסור אורח באוניברסיטה יוקרתית בארה"ב, ובאחד משיעורי ה-MA הערתי לאחד הסטודנטים שנתן רפרט בכיתה שההגשה לא היתה מספיק טובה, ואף הסברתי את הטעויות. הדגשתי גם שכל מטרת המפגש זה לדון בטעויות כדי לשפר את ההגשה הסופית בקורס", אומר עוז ומוסיף, "למחרת הוא וחבריו לכיתה התבכיינו לראש החוג על הביקורת הקשה מדי של המרצה. הוא צילצל אלי ואמר: 'עוז, השתגעת? הם משלמים 50 אלף דולר בשנה'.

"אז אם כבר הופכים את הסטודנטים ללקוחות, בואו נלך עד הסוף. כל אחד יבחר את המורה שמתאים לו, ואת המדיום שמתאים. לא נשקר אחד את השני, לא נהיה צבועים, ונשים הכל על השולחן לטובת כל הצדדים. כרגע נוצר דיסוננס הרסני. הלקוחות רוצים תארים בהנחה והמרצים מרגישים שהם נאלצים לעקם את האתיקה שלהם כדי לרצות את הלקוחות".

תמר, מה רע בחבילה של לימודים? האוניברסיטה אורזת את התוכן עבורך ונותנת לך ערך מוסף.
"אתה מניח שחבורה מלומדת ישבה וחשבה מה הליבה שצריך לדעת בוגר תחום כזה או אחר? זה לא קורה כך. האקדמיה אפילו לא מתייעצת עם מומחי שוק כאשר היא מכינה את המוצרים שלה, בוודאי לא עם מומחי הוראה והדרכה.

"התכנים בתואר נבחרים כמו בארוחת בופה לא מתוכננת. מה שיש על השולחן זה מה שתאכל, ויש כל כך הרבה בזבוזים. אותו קורס בדיוק שניתן על ידי מרצים שונים בחוגים שונים. אין שום איגום משאבים. הכול ללא שום תכנון וחשיבה אסטרטגית. רק שמרנות, בינוניות וקיבעון".

"בעתיד ישאלו מה למדת - ולא איפה"

עוז חושב שהמודל האקדמי צפוי להשתנות - השאלה תהיה מה למדנו ולא היכן. "תואר זה כמו הדיסקים של פעם. מי רוצה היום לקנות דיסק? אנשים מרכיבים לעצמם פלייליסט בהתאם לטעמם המשתנה. הם לא רוצים להגיע לקורס כי חייבו אותם. עולם ההשכלה הולך לכיוון הקרדנציות (הסמכות). כל אחד יבחר מהסופרמרקט הגדול את מה שמתאים לו ואת מה שהמעסיק מבקש ממנו.

"אנחנו עומדים לעבור מתעודות שנותנות קרדיט על בסיס אצל מי למדת ואיך, לתעודות שנותנות קרדיט על מה שלמדת, ולא חשוב איך והיכן. זה כמו במבחן התיאוריה בנהיגה. הבוחן לא שואל אם למדת את זה בשיעור או ממשחק באינטרנט, אלא פשוט בוחן את הידע שלך", הוא אומר.

ואיך זה יעבוד בקרב המעסיקים?
תמר: "כל ארגון יגדיר לעצמו צרכים ואמצעים. חלק יבקשו שתגיע מראש עם מספר קרדנציות מסויים של ידע והתמחות. אגב, זה לא חייב להיות רק בתחום מקצועי אלא גם בהשכלה כללית. אם אתה מועמד להיות מנהל, מדוע שלא נדרוש ממך לרכוש ידע בסיסי בפילוסופיה, אמנות ופסיכולוגיה? בגוגל ובהילטון כבר הצהירו שהם לא מחייבים תואר כתנאי קבלה, הם רוצים ניסיון וכישורים".

אתם טוענים כי קיים חוסר יעילות ושצעירים לא מקבלים תמורה להשקעה. איך זה ששום דבר לא משתנה?
עוז: "הביקוש לתואר עדיין קיים כי יש שכבות עצומות שזה היה החלום של ההורים וילדיהם. הם עדיין מאמינים בתמימותם במיתוס. כסוציולוג אני יודע היטב שכל שינוי לוקח זמן, אבל אנחנו מזהים כבר את המומנטום. למרות זאת, התואר עדיין אפקטיבי בתחומים רבים. אנחנו לא פוסלים את הקורסים מעיקרם, חס וחלילה.
"אנחנו אומרים שהשיטה פשטה את הרגל וכבר לא מתאימה לעידן החדש. המערכת פחות טובה ופחות יעילה. אנחנו מתקרבים לנקודת המאסה הקריטית שממנה יתרחש שינוי הרבה יותר מהיר, וזו תהיה ברכה לחברה וקטסטרופה למערכת ההשכלה הגבוהה, כי היא לא התכוננה ליום שאחרי".

"התפקיד שלנו זה לומר את האמת, כך חונכנו"

למרות הביקורת הקשה שלהם על מערכת ההשכלה הגבוהה, בני הזוג אלמוג עובדים כאמור באוניברסיטת חיפה שהיא חלק מהמערכת הממוסדת של ההשכלה הגבוהה בישראל. עובדה זו לא גורמת להם לחשוש מפני מה שיגידו הקולגות שלהם.

אתם תוצר של המערכת ועדיין חלק בלתי נפרד ממנה, אבל מותחים עליה ביקורת חריפה.
עוז: "התפקיד שלנו זה לומר את האמת, ככה חינכו אותנו בבית וככה חינכו אותנו באקדמיה. ללא שום משוא פנים או שיקולים אישיים. אנחנו עוסקים בשינוי חברתי, באקדמיה ובצעירים. לא נשקר, לא לעצמנו, ולא לצעירים ולהורים שלהם. אנחנו אנשי אמת. החלק העצוב מאוד זה שהקולגות שלנו ובעיקר אלו שמובילים את ההשכלה הגבוהה בארץ ובעולם משקרים, את עצמם ואת הציבור".

מה יגידו במקום העבודה שלכם על הביקורת הזאת?
עוז: "זה לא ממש אכפת לנו. אנחנו לא כותבים בשביל להרגיז מישהו או לרצות מישהו. התגובה או יותר נכון חוסר תגובה של האוניברסיטה משתלבת היטב בתזה המחקרית שלנו. הכחשה וחוסר מקצועיות. הדחקה, הכחשה ועוד פעם הכחשה. תאר לך שהם מכריזים תחת כל עץ רענן על תוכנית אסטרטגית חדשה ולא עשו את המינימום הנדרש: לבדוק מה קורה בעולם. זה היה יכול להיות להם מאוד קל. הרי שני חוקרים במוסד שלהם הקדישו שנתיים לאיסוף חומרים ולגיבוש תמונה רחבה.

"הנשיא שלנו אמר באחרונה שכבר היו משברים בעבר באקדמיה והנה אנחנו עדיין פה, חיים ובועטים. רק דבר אחד הוא שכח: בעבר לא היתה מהפכה דיגיטלית. זה פחות או יותר מה שאמר נשיא חברת המצלמות קודאק, ששלטה בזמנו בשוק ללא עוררין. כאשר המצלמות הדיגיטליות כבר היו בשוק הם לא האמינו שעולם הצילום ישתנה מהיסוד. ב-2007 החברה החלה להפסיד, אבל רק ב-2012 היא הגישה בקשה לפשיטת רגל. מתי תגיע פשיטת הרגל של האוניברסיטאות? קשה לדעת, אבל התהליך יצא לדרך. וזה יקרה יותר מוקדם ממה שאנשים משערים".

אבל האקדמיה כן מתחילה להיכנס לעולם המקוון.
תמר: "רק לכאורה. הם מבינים שאין ברירה אבל מאטים מאוד את השינוי. הם יודעים שברגע שכל הקורסים יהיו ברשת, לא יהיה שום טעם בקיום מוסדות לימוד נפרדים. ובאמת, מדוע צריך להיות בוגר של מוסד אחד, אם אפשר לבחור את הפלייליסט הלימודי שלך מכל העולם", היא אומרת.

עוז, בתור מי שמכיר את הנושא מבפנים, אתה חושב שזה ישתנה?
"הייתי חבר בוועדה אקדמית של המל"ג שמקצה כסף לפיתוח קורסים מקוונים", הוא אומר ומוסיף, "רוב ההצעות שקיבלנו היו ברמה נמוכה עד כדי גיחוך. רובן נבנו על ‘ראשים מדברים’ עם מצגות נלוות, ממש כמו בשיעור. מטבע הדברים רוב הדוברים היו משעממים מאוד. אנשי האקדמיה מקובעים, לא עלה בדעתם שקורס לא צריך להיות בהכרח מועבר על ידי המדען שהכין אותו.

"לרוב המוסדות להשכלה גבוהה אין את התקציב הנדרש, המיומנות והניסיון להפיק קורסים מקוונים טובים. מהר מאוד יעשו את זה טוב מהם. לא כל הקורסים יעברו למדיום המקוון, אבל נתח עצום מהם, ואז תוכל לרבוץ על החוף בתאילנד וללמוד".

בפלטפורמות כמו 'קורסרה', אחוז נמוך מסיים את הקורס המקוון.
תמר: "ראשית זה כן מצליח. יש צמיחה עצומה במספר הקורסים ובמספר הלומדים. אבל רוב הקורסים עדיין בפורמט הישן של הרצאה ומספר גדול של שיעורים. לכן יש שיעור גבוה של סטודנטים שנוטשים את הקורסים באמצע. אבל בתחום המקצועי העסק פורח. מדוע? כי אנשים באים באמת ללמוד נטו משהו שנחוץ להם, ולא כדי לצבור סתם ניקוד לתואר עם המון ברוטו".

ההרצאות שלכם נראות אחרת?
התשובות של השניים מעט שונות. תמר: "אני משלבת בין מטלות, דיונים, סרטים והרצאות, לרוב בקורסים מקוונים. אבל לצערי אני פועלת בתוך מסגרת שמרנית ומקובעת - גם של בתי ספר וגם של המוסדות להשכלה גבוהה. הנשיא שלנו מכריז בכל יום על ‘מהפכת המולטיברסיטה’, אבל זאת לא מהפכה. כשם שחללי העבודה מחליפים את המשרדים, חללי הלמידה יחליפו את הכיתות ואת המוסדות".

לעוז יש דרך לימוד לא קונבנציונלית. "אני מלמד קורס שנקרא מבוא לחברה הישראלית במסגרת חוג לימודי ישראל. הקורס מתקיים בעיקר באמצעות מיניבוס. אנחנו נוסעים בכל הארץ כדי לפגוש מקרוב אנשים ומקומות מהמגזרים השונים שמרכיבים את הפסיפס הישראלי. הפורמט הזה, שמתאים לא רק לנושא אלא גם לדור הצעיר, התאפשר כי אנחנו חוג קטן וגמיש. גם יש לי דיקאן צעיר עם ראש פתוח. אבל זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל", הוא אומר.

לכתבות קודמות בפרויקט: 

■ 25 שנה למהפכת המכללות והאקדמיה מחפשת כיוון חדש

■ חוק שימור האליטות: מה עשה הקשר הצפוף עם עולם העסקים למרכז הבינתחומי בהרצליה

■ "היה פה קרטל של אוניברסיטאות שגרם נזק אדיר לחברה"

■ המכללות צומחות, מספר מקבלי התארים עולה, אך הפערים בחברה הישראלית לא הצטמצמו

■ "הביקורת על לימודי המשפטים במכללות היא עוד ניסיון לשמר את המקצוע בידי האליטות"

■ "הפרדה מגדרית באקדמיה - החלטה כואבת, אבל צריך ללכת לקראת החרדים"