פורשים מהאיחוד האירופי או לא פורשים? המחיר הכלכלי של הברקזיט

למתבונן מבחוץ, הברקזיט נראה כמו אופרת סבון מתמשכת: עלילה של תפניות ודמויות טרגיות עם הרבה ערך בידורי, אבל ללא חשיבות רבה אם אינכם בריטים.

השאננות הזו היא טעות. מעולם ב-70 השנים האחרונות לא עזבה כלכלה מתקדמת גדולה אזור סחר חופשי. הברקזיט מספק ראיות ראשונות מהעולם האמיתי לעלויות שבאות יחד עם ניתוק הקשרים המסובכים של הגלובליזציה.

זה כמובן מקרה קיצוני של דה-גלובליזציה: השוק האחיד של האיחוד האירופי למוצרים, שירותים, הון ועבודה הוא משולב בהרבה מכל אזור סחר חופשי אחר. אבל הרבה מהחסמים שיצוצו בין בריטניה לשותפותיה, כמו הרגולציה, עונשי הסחר וההגירה, דומים לאלו שצצים בעולם האמיתי, כמו בין ארה"ב לשותפותיה.

מדידת האפקט הכלכלי של הברקזיט היא משימה מורכבת בגלל העובדה שהניתוק עדיין לא התרחש. מנהיגי בריטניה ואירופה נועדו ביום ד' שעבר במאמץ לגשר על פני חילוקי הדעות ולהשיג עסקה של אחרי ברקזיט. המגעים נכשלו. אתמול (שבת) הפגינו מאות אלפים בלונדון בדרישה לקיום משאל עם נוסף על הברקזיט. ללא עסקה כזאת, בריטניה עלולה לסבול ממכסים ומחסמים לא מכסיים ברמה המקסימלית שארגון הסחר האירופי מתיר.

אבל גם ללא מכס אחד ויחיד שעלה בינתיים, הברקזיט כבר גובה מחיר. אפשר לראות זאת על ידי השוואת בריטניה לסל של כלכלות מקבילות שהביצועים שלהן היו דומים מאוד לאלה של בריטניה עד שהיא החליטה לפרוש מהאיחוד האירופי ביוני 2016. הכלכלנים פייר לפורקאד, ארנד קפטיין וג'ון ריית מ-UBS יצרו מודל כזה של בריטניה סינתטית מתמהיל של מדינות אחרות שחברות ב-OECD.

בריטניה האמיתית ובריטניה הסינתטית צמודות זו לזו בביצועיהן מ-1995 עד מחצית 2016, ואז הן מתפצלות: התוצר של בריטניה האמיתית נמוך כעת ב-2.1% מזה של הסינתטית. UBS מייחס את הפער הזה בעיקר לצריכת משקי בית, שנמוכה כעת ב-1.7% מהמודל הסינתטי, ולהשקעה, שנמוכה ב-4% מהמודל הסינתטי.

 פורשים מהאיחוד האירופי או לא פורשים? המחיר הכלכלי של הברקזיט

המתודולוגיה הזו איננה נקייה משגיאות, אך השוואות שעשו כלכלנים אחרים, למשל בבנק אוף אינגלנד, מגיעות לאותן המסקנות.

גורם מפתח בפער הזה הוא צניחת הליש"ט הבריטית אחר משאל העם, שהעלתה את האינפלציה. במונחים ריאליים, המשכורות בבריטניה נמוכות ב-1.4% מאז יוני 2016, והן מנמיכות את כוח הקנייה (בארה"ב, שבה שיעור האבטלה דומה לזה של בריטניה, השכר הריאלי עלה מאז ב-1.2%).

הליש"ט ירדה מפני שהמכסים והחסמים האחרים יוצרים עלויות חדשות שהיצואנים הבריטים צריכים לספוג, ומטבעות מתאימים את עצמם לעלויות כאלו. UBS מעריך שהליש"ט צנחה בכ-10% בגלל הברקזיט. פיחות כזה מספיק כדי לפצות על מכס של 10% על מכוניות מתוצרת בריטניה, ואולי זו הסיבה לכך ששום יצרנית רכב עדיין אינה שוקלת לעזוב את בריטניה. המפסידים הם הצרכנים הבריטים שרמת חייהם ירדה בגלל האינפלציה.

אם בריטניה תעזוב את האיחוד האירופי בלי עסקה, חברת אוקספורד אקונומיקס מעריכה שהתוצר שלה יספוג עוד ירידה של 2%. לפי הערכה זו, החסמים שאינם מכסיים מהווים למעשה יותר ממחצית מהעלויות החדשות.

מגזר התרופות ממחיש זאת. תרופות בריטיות יצטרכו לעבור בדיקות ואישורים לכל משלוח לאיחוד האירופי. ניסויים קליניים יתמשכו מאחר שכל חומר בדיקה יזדקק לכמה שבועות של אישור במכס והגעה ללקוחות. משלוחים איטיים יותר ישאירו אולי כמה תרופות ללא חיי מדף ארוכים מספיק לסיטונאים. כתוצאה מאיטיות המשלוחים, המלאים של החומרים יעלו לכל אורך שרשרת האספקה. יצרנית התרופות גלקסו סמיתקליין צופה עלות נוספת של 70 מיליון ליש"ט בשנה הראשונה, ו-50 מיליון ליש"ט מהשנה השנייה לברקזיט.

יש עוד עלויות שקשה לכמת: בריטניה לא תיהנה מהמכסים הנמוכים שהאיחוד האירופי משיג בהסכמי הסחר החדשים שלו. פחות מהגרים מהאיחוד האירופי יקשו על מילוי משרות מפתח ויורידו את הביקוש לדיור.

אחד הלקחים של הברקזיט הוא שמדינות קטנות יותר סובלות יותר מדה-גלובליזציה מאשר מדינות גדולות. האיחוד האירופי עדיין לא מראה סימני פגיעה מהברקזיט. מדינות קטנות מרוויחות יותר מסחר חופשי, מפני שהפירמות והצרכנים שלהן מקבלים גישה לשווקים רחבים בהרבה. מחקר של הבנק להסדרים בינלאומיים, BIS, העריך שמקסיקו וקנדה יסבלו כל אחת מנסיגה של 2% בתוצר שלהן מסיום הסכם נאפט"א, מול פגיעה של 0.2% בלבד בכלכלת ארה"ב (בינתיים נחתם הסכם סחר חופשי חדש בצפון אמריקה).

אבל זה לא אומר שהדה-גלובליזציה לא עולה כלום לשחקנים גדולים כמו האיחוד האירופי. העובדה שגירעון הסחר הבריטי ירד למעשה מאז משאל העם מראה שבמובן החשבוני הצר בריטניה תורמת פחות לתפוקה של עמיתות הסחר שלה. הכאב מתפזר כמובן על פני כלכלה גדולה בהרבה, אבל מישהו בכל זאת מרגיש אותו.

המחקר של BIS מצא גם שבמונחי דולרים מוחלטים, ארה"ב מאבדת יותר מביטול נאפט"א מאשר קנדה ומקסיקו. מדינות קטנות כמו וייטנאם ומלזיה סובלות מכך שארה"ב איננה בהסכם הסחר החופש הפאציפי, TPP, אבל גם ארה"ב מפסידה ללא גישה מועדפת לשווקים הללו, שקנדה ויפן נהנות ממנה.

דה-גלובליזציה אינה קטסטרופה. החיים בבריטניה לא היו קשים לפני שהיא הצטרפה לאיחוד האירופי, ונבואות הזעם של המיתון והעוני נראות כעת טיפשיות. יהיו גם יתרונות: ייצור מסוים יעבור לבריטניה כדי להימנע ממכס בריטי, ולבריטים תהיה יותר שליטה על ההגירה והרגולציה. אבל פגיעה של 2% ויותר ברמת החיים שלהם איננה טעות של עיגול מספרים. היא תזכורת לכך שנסיגה מגלובליזציה באה עם תג מחיר.