קמתי הבוקר ואמרתי לאשתי שאני הולך לכתוב היום מילה טובה על החלטתו של ראש הממשלה לדחות את פינוי הכפר חאן אל אחמר. היא הסתכלה עלי כאילו ירדתי מדעתי: "איך אתה יכול", שאלה, "אחרי כל מה שהוא עושה ואינו עושה: חשוד בעבירות שוחד; מפלג ומסית נגד הערבים והשמאל; מבטיח ביטחון ולא מקיים, הבטיח למגר את החמאס והארגון הזה רק משגשג; מזלזל בכל מי שלא חושב כמותו; מאפשר לאשתו להתעמר בעובדים; מאפשר לבנו לטנף אנשים ומוסדות. איך אפשר לומר אפילו הברה טובה על אדם כזה?", סיכמה האישה בעיניים רושפות.
קרן אור
הנימוקים נגד בהחלט כבדי משקל, והעובדה שהם באים מהאישה מעניקה להם משקל אדיר עוד יותר. ובכל זאת - כאשר מגיע אז מגיע. כאשר מתגלה קרן אור סביב חשכה גדולה, אפילו זעירה, היא ראויה לציון. החלטתי שאני שם את נפשי בכפי והולך על האינסטינקט שלי. ביבי עשה מעשה טוב, אני חושב שמגיעה לו מילה טובה. ומה שיהיה עם אשתי - יהיה.
חאן אל אחמר
הכפר המסכן חאן אל אחמר, הוא כולו כמה מבנים עלובים בהם חיים אנשים בתנאים תת-אנושיים. על הכפר הזה יש צוו פינוי מטעם בית המשפט בשל בניה בלתי-חוקית. לצו של בית המשפט חייבים לציית. לא תמיד אנשי הימין וההתנחלויות חושבים כך, אבל במקרה זה הם במאה אחוז מאחורי פסיקת בית המשפט. כפי שנאמר במחזה בית התה של ירח אוגוסט, "פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה". גם פורנוגרפיה פוליטית, כמובן.
בדרכי שלום
אין לי מושג למה החליט נתניהו כפי שהחליט. זה בהחלט בניגוד לדרכו ואופיו. אבל הוא עשה זאת, מתוך ידיעה שיחטוף, מהימין, מחוגי המתנחלים ומאוהדי המתנחלים. כמובן שתחזית זו התממשה - אצל הימין אין גמישות, אין תחכום - יש חוקים וכללים אותם חייבים לקיים. גם אם הם לוקים בעליל בחוסר אנושיות. כדי לא לחטוא בחוסר דיוק, ביבי אמר שהצו יקוים, אבל הוא מבקש לתת עוד קצת זמן לסיכוי לעשות זאת בדרכי שלום, בהסכמה, בלי כוח מיותר.
זהו, אני שולח את הטור, ועכשיו אני צריך לעמוד בפני אשתי. אם מחר הטור לא יופיע.... כמובן שאני מתבדח. לאשתי קוראים נילי, לא שרה, וההבדל הוא כמו בין ירושלים לקיסריה. ומילת סיום לביבי - כל הכבוד על החלטה זו, וצריך לקוות שתמשיך בדרך זו של מתן סיכוי למנוע אלימות מיותרת.
כתבות
ני"ע
