את משבר המים אליו נקלעה ישראל בשנים האחרונות ניתן היה למנוע על ידי תכנון נכון וארוך טווח של משק המים. זאת, גם בהינתן רצף השנים השחונות שפקדו את הארץ בארבע השנים האחרונות - כך עולה מהפרק העוסק בניהול ותכנון של משק המים בדוח מבקר המדינה הנוכחי. הנזק הכספי שייגרם למשק בשל אי-אספקת מלוא כמות המים הדרושה עומד על כ-1.1 מיליארד שקל בשנה.
■ חשיפת "גלובס": בממשלה לא נערכו ליום שרבי ומאשימים את הבצורת
50 שניות ואתם מעודכנים בדו"ח מבקר המדינה שיצא היום
"רשות המים המופקדת על אוצר הטבע החשוב ביותר במדינה במשך שנים ניהלה את משק המים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם גודל האחריות הכרוכה בכך", נכתב בדוח מבקר המדינה המתפרש על פני כמעט 90 עמודים. הביקורת שנערכה בין החודשים יוני 2017 עד ינואר 2018 חושפת תמונה מטרידה של ניהול כושל של משק המים, שהביאה למשבר ומצב חירום בו נאלצה רשות המים לקצץ במכסות המים לחקלאים.
רשות המים לא פעלה לעמידה ביעד התפלה לשנת 2020 שקבעה הממשלה ב-2008 ואף שינתה בפועל את יעד היקף ההתפלה שקבעה הממשלה ללא קבלת אישורה. כתוצאה מכך, לא הוקם מתקן התפלה שישי וקוצצו הקצבות המים לחקלאות, והמשך הבצורת עלול לגרום לשיבושים באספקת המים גם לבתים.
על אף העובדה שמים הוא מוצר חיוני ובעל חשיבות קיומית וישראל נמצאת באזור סמי מדברי, משק המים בישראל מתנהל ללא תכנית אב ארוכת טווח.
מדוח הביקורת עולה כי רשות המים לא פעלו להגשת תוכנית אב למשק המים לאישור הממשלה כנדרש בהחלטת הממשלה מאוקטובר 2010, אלא הכינה מסמך מדיניות, ש"אינו בגדר תוכנית אב מאחר שאיננו כולל תוכנית יישום כפי שנקבע בו".
עוד קובע המבקר כי רשות המים הביאה להתדלדלות מאגרים טבעיים עד כדי סיכון לגרימת נזק בלתי הפיך להם ואיפשרה למפלס הכינרת לרדת מתחת לקו האדום התחתון. בנוסף, רשות המים לא נקטה עד לשנת 2018 צעדים לעידוד החיסכון במים ולצמצום הגידול בצריכת המים שנרשם מאז שנה זו.
המשבר בא לידי ביטוי בכך שמפלסיהם של כמעט כל מאגרי המים הטבעיים נמוכים מקוויהם האדומים, נפחי מים ניכרים מזוהמים או נמצאים בסכנת זיהום חמורה ואינם מטופלים, וכלי הפקה רבים הולכים ומתיישנים ויוצאים מכלל שימוש.
משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את תפקודה של רשות המים, אשר "הביאה את משק המים ואת מאגרי המים הטבעיים למצב משבר - זאת בתקופה שבה משק המים הישראלי ניצב בפני אתגרים רבים: היצע מים טבעיים מוגבל, רצף של אירועי בצורת קשה שפקדו את הארץ בשנים האחרונות ועלייה בביקוש למים".
משק המים בישראל, שהיקף פעילותו הכספית נאמד בכ-10 מיליארד שקל בשנה, נמצא זה יותר מארבעה עשורים בתהליך של משבר מתמשך. ניהולו הלקוי בעבר אף הביא להקמת ועדות חקירה ממלכתיות, שהאחרונה שבהן הייתה ועדת ביין, שעיקרי מסקנותיה עוגנו בהחלטת ממשלה מאוקטובר 2010. הוועדה המליצה על שמירה על מקורות המים הטבעיים, ייעול הקמת תשתיות והגדלת היצע המים, והשלמת תוכנית אב למשק המים לטווח הארוך לאלתר.
כשמונה שנים לאחר פרסום המלצות ועדת ביין והחלטת הממשלה, שוב נמצא משק המים במשבר, המתבטא, בין היתר, בכך שלא ניתן לספק את מלוא צורכי משק המים מבלי להביא להתדלדלות מקורות המים הטבעיים של מדינת ישראל.
"לא פעלה לעמידה ביעדי התפלה"
דוח מבקר המדינה חושף כי רשות המים שינתה בפועל את יעד היקף ההתפלה שקבעה הממשלה ללא קבלת אישור הממשלה ומועצת הרשות. שינוי היעד באופן זה הביא לאי-פיתוחם של מתקני התפלה במועד ובהתאם לצורכי משק המים.
כושר ההתפלה כיום הוא כ-585 מלמ"ק בלבד, המסופק על ידי חמישה מתקני התפלה. במסמך המדיניות שאישרה מועצת רשות המים באוגוסט 2012 נקבע שההשלמה ל-750 מלמ"ק עד שנת 2020 תיבחן לקראת שנת 2015 בהתאם למצב משק המים.
בנובמבר 2014 עדכן אגף התכנון שברשות המים את ההמלצה וקבע שאין צורך להגדיל את היקף ההפקה עד שנת 2020, ואפשר להסתפק ב-600 מלמ"ק בשנה - עדכון שלא אושר על ידי מועצת רשות המים, והיה בניגוד להחלטת הממשלה. בדיעבד התברר כי החלטה זאת הובילה בין היתר למצב החירום הנוכחי במשק המים.
ניסיון המדינה עד כה מלמד כי מיום ההחלטה על הקמת מתקן ההתפלה ועד להקמתו בפועל, יעברו לפחות 7 שנים. המשמעות היא שנדרשת היערכות מבעוד מועד של המדינה בנושא ההתפלה, ולמרות זאת, הביקורת העלתה כי נכון למועד סיום הביקורת לא הייתה תוכנית עבודה מאושרת להקמה עתידית של מתקנים נוספים - בדומה לתוכנית הבסיסית שנעשתה בשנת 2009.
על פי רשות המים פרשנותה להחלטת הממשלה הייתה כי הכוונה היא להקים מתקני התפלה בהיקף של עד 750 מלמ"ק ולא לפחות 750 מלמ"ק. משרד מבקר המדינה העיר על כך לרשות המים כי "טענתה בדבר פרשנותה להחלטת הממשלה אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההחלטה".
נוסף על כך, רשות המים לא פעלה למציאת חלופות לאספקת מים כנדרש במהלך התקופה שבה לא פעל מתקן ההתפלה באשדוד במלוא התפוקה המתוכננת. כמויות המים שלא יוצרו במתקן באשדוד הסתכמו ל-215 מלמ"ק בארבע השנים 2014 עד 2017, והיו יכולות לתרום לשיפור מצב מקורות המים הטבעיים ולמנוע ניצול יתר שלהם. במהלך התקופה שלא פעל מתקן ההתפלה באשדוד בתפוקה המתוכננת, רשות המים לא פעלה למציאת חלופות לאספקת המים כנדרש.
נוסף על כך החליטה רשות המים בכל אחת מהשנים 2013 ו-2015 על צמצום ההפקה ממתקני ההתפלה הקיימים. כל אלה הביאו לכך שעל פי תחזיות רשות המים מאוקטובר 2017 היה המחסור בשנת 2018 צפוי להיות 210 מלמ"ק.
הנזק הכספי שייגרם למשק בשל אי-אספקת מלוא כמות המים הדרושה במקרה של מחסור של 210 מלמ"ק הוא כ-1.1 מיליארד שקל. יודגש כי במקרה של הקמת מתקן התפלה בהיקף של 100 מלמ"ק אשר לא יידרש להפיק מים בפועל, המחיר שישולם למפעיל הוא כ-150 מיליון שקל בשנה.
בנוסף, רשות המים טרם מימשה פתרונות חלופיים לאספקת מים לאזור הצפון, למרות העיכוב בהקמת מתקן ההתפלה בגליל המערבי, שהיה אמור להתחיל לפעול ב-2015 ולמרות שכבר עשור מנסה הרשות לקדם את הקמתו.
"מצבם של אגני המים בצפון הארץ ובכללם הכינרת הוא מהחמורים אי פעם, ומפלסיהם הגיעו מתחת לקוויהם האדומים", נתכב בדוח. מתקן להתפלת מי ים בגליל המערבי הוא המתקן השישי המתוכנן במערך ההתפלה של מדינת ישראל, והוא נועד לספק את ביקוש המים, ולשפר את אמינות אספקת המים לאזור הגליל המערבי, חיפה ואזור הגליל העליון.
פועלת ללא תכנית אב
כבר ב-2009 העיר מבקר המדינה לרשות המים על חשיבותה ההכרחית של תכנית אב למשק המים. אלא שמאז, בחלוף 9 שנים, שר האנרגיה ורשות המים לא פעלו להגשת תוכנית אב למשק המים לאישור הממשלה כנדרש בהחלטת הממשלה מאוקטובר 2010.
"בהיעדר תוכנית אב מאושרת, ניהול משק המים מוּנע מאילוצי ההתמודדות עם המשבר המתפתח, במקום לתכנן תוכנית לטווח הארוך שתאפשר לנקוט פעולות שקולות בעת הצורך. תוכנית כאמור תאפשר לנהל את משק המים כמשק בר קַיָימה, תסייע להימנע ממצבי משבר בעתיד", נכתב בדוח הביקורת.
"רשות המים נקטה פעם אחר פעם מדיניות של הליכה על הסף שהתבטאה בהתרת הרסן מיד בסיומה של שנת גשמים ברוכה אחת, תוך התעלמות מהשפעותיהם ארוכות הטווח של השינויים האקלימיים באזור".
בשנת 2012 אישרה מועצת רשות המים מסמך מדיניות לגבי משק המים, אך מאז לא אישרה עדכונים מהותיים במסמך בהתאם לשינויים שחלו במשק המים. המבקר קובע בדוחו כי "מסמך המדיניות אינו בגדר תוכנית אב מאחר שאיננו כולל תוכנית יישום כפי שנקבע בו".
הוספת מגנזיום למים המותפלים
המגנזיום הוא מינרל חיוני ההכרחי לתפקודו התקין של הגוף. בדוח ועדת ביין נקבע כי מחסור בסידן ובמגנזיום במים המותפלים המשמשים לשתייה גורם לנזקי בריאות ולנזקים לגידולים חקלאיים. היקף המים המותפלים שבהם ריכוזים אפסיים של מינרלים צפוי להגיע בשנת 2020 לשיעור של כ-40% מהמים שיסופקו לצריכה, ובשנת 2050 לכ-60%.
בשל כך עולה החשש שתהיה הפחתה ניכרת בריכוז המגנזיום במי השתייה, מה שעלול לגרום לעלייה בתחלואה הקשורה להפרעות בקצב הלב ובתמותה כתוצאה מאוטם שריר הלב. כבר ב-2013 התקבלה הוראת שעה, לפיה היו אמורות להיבחן השפעות של הוספת מגנזיום למים מותפלים באמצעות הקמת מתקן פילוט.
הביקורת העלתה כי פרסום מכרז לבחירת חברה לליווי הקמת מתקן החלוץ התעכב בשל היעדר תקציב. זאת, למרות שבנובמבר 2015 אישרה ועדת המכרזים להתפלת מי ים לפרסם את המכרז - יותר משנתיים ממועד חקיקת הוראת השעה. בדצמבר 2017 הודיעה רשות המים למשרד מבקר המדינה כי "כרגע נבחרה רק חברה לייעוץ לפיילוט, עדין לא לפיילוט עצמו".
"מפלסים נמוכים במקורות המים הטבעיים אינם מצב חריג בניהול מושכל של משק מים באזור צחיח ואינו מעיד על משבר"
מרשות המים נמסר בתגובה: "מסמך המדיניות מהווה תוכנית אב, ועבודות התכנון והיישום מבוצעות מתוקף תוכנית זו. עוד מסרה הרשות, כי אי-הבאת תוכנית האב לאישור הממשלה אינה פוגעת בתכנון ארוך הטווח ובפיתוח מיטבי של משק המים. תפקיד מאגרי המים הטבעיים הוא לאזן בין השנים השחונות לשנים הברוכות, וכי מפלסים נמוכים במקורות המים הטבעיים אינם מצב חריג בניהול מושכל של משק מים באזור צחיח ואינו מעיד על משבר".
מאגף התקציבים נמסר בתגובה: "לא הוכח שהחדרת המגנזיום דרך מי השתייה היא הדרך היעילה ביותר להעברתו לציבור".
מהחברה להגנת הטבע נמסר: "בעקבות שנות הבצורת וההתנהלות הלקויה של רשות המים, מצב מקורות המים הטבעיים ממשיך להידרדר, הנחלים מתייבשים ומזדהמים והמערכות האקולוגיות נפגעות. משק המים בישראל ממשיך להתנהל בהיעדר תכנון ארוך טווח, תוך כיבוי שריפות ומדיניות של הליכה על הקצה. החברה להגנת הטבע קוראת לשר האנרגיה, שלקח על עצמו בשנה האחרונה לקדם את שיקום נחלי הצפון, להרחיב את תכניות השיקום לנחלים ולאזורים נוספים, לטובת הטבע, בעלי החיים, החקלאות ולמען כלל הציבור".
לדברי מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול: "מזה תקופה ארוכה שעמותת צלול מתריעה על המחדלים בניהול משק המים אשר מוביל לאסון וחוסר יכולת לתקן. הרשויות האחראיות אינן מציגות תכנית חירום רחבה ומקיפה ומתעלמים משינוי האקלים אשר צפוי להפוך את אזורנו למדבר, מייצרים תלות כבדה ומסוכנת על ההתפלה, מבלי להבין את השלכותיה הסביבתיות, ומאפשרים סחבת בטיפול בשפכים ואת התדרדרות מצבם של הנחלים. כל אלה יחדיו חוברים לתמונה קשה, אותה היטיב לתאר מבקר המדינה. עמותת צלול קוראת למשרד האנרגיה ולרשות המים להתייחס ברצינות לדו״ח המבקר, ולקדם מגוון רחב יותר של פתרונות לצמצום הגרעון ולטיפול נכון במשק המים. אם יתעלם גם מדו״ח זה של המבקר, השר שטייניץ יבטיח כי מורשתו למדינת ישראל יהיו הרס משק המים והים ובכייה לדורות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
