מיליון אירו בייבי: המתווך בעסקת תחנת הכוח בבאר טוביה לא מתכוון לוותר על דמי תיווך

כחצי שנה לאחר רכישת חלקם של אנשי העסקים אברהם נניקשוילי וטימור בן יהודה בפרויקט תחנת הכוח IPM על ידי ג'י.פי גלובל פאוור, דורש היועץ שחר הררי מהרוכשת עמלת תיווך של 1 מיליון אירו.

לפי העדכון שפרסמה גלובל פאוור, שלא ציינה את שם התובע, הררי "נסמך בטענותיו על מכתב התחייבות שנחתם ביום 28.6.2016, הקובע זכאות לקבלת עמלות בתנאים מסוימים". רו"ח הררי (45) הוא בעל חברת הייעוץ ברייטנס, שבין היתר מייצגת את ההסתדרות וארגון עובדי חברת חשמל מול הנהלת האוצר ברפורמה במשק החשמל. בעבר שימש הררי בין היתר כסמנכ"ל הכספים של קבוצת ואוליה ישראל, כדירקטור ברשות החשמל ועמד בראש הוועדה הציבורית שפתחה לראשונה את משק החשמל לתחרות פרטית.

לפי גלובל פאוור, במכתב זה צוין בין היתר כי "ככל שמכל סיבה שהיא העסקה לרכישת מניות טריפל-מ (בעלת השליטה ב-IPM) לא תושלם בתוך 12 חודשים ממועד חתימת מכתב ההתחייבות (דהיינו ביום 28.6.2016), אזי מכתב ההתחייבות יהיה בטל ומבוטל מעיקרו". בגלובל פאוור מציינים כי בשל העובדה שהעסקה לא הושלמה בתקופה האמורה (12 חודשים), "מבחינה ראשונה של הטענות... הן נדחות מכל וכל על ידי החברה ונראה כי מדובר בדרישה לקבלת כספים שלא כדין בתנאים שלא התקיימו". עוד הוסיפו שם כי "החברה תעמוד על שיפוי מלא בגין כל נזק והוצאה שיגרמו לה מפעולותיו (של הררי א'ל)".

 שחר הררי / צלם: איל יצהר

גלובל פאוור, הנמצאת בשליטת היו"ר אהוד בן ש"ך ומשפחת כספי, עוסקת בתכנון, פיתוח, הקמה ותפעול של תחנות כוח לייצור חשמל ואנרגיה תרמית, והיא בעלת המניות הגדולה בתחנת הכוח הפרטית IPM, הממוקמת בבאר טוביה שבסמוך לקריית מלאכי.

IPM היא הפרויקט המרכזי של גלובל פאוור, ומלבדה מתרכזת פעילותה בהקמת תחנות כוח קטנות לייצור חשמל מגז טבעי. היא מחזיקה בכמה עשרות בודדות של תחנות בשלבים שונים, בעלות הקמה ממוצעת של כ-15 מיליון דולר לתחנה. יו"ר IPM הוא רן שלח. 

גלובל פאוור הונפקה בבורסה בחודש אפריל האחרון, ומאז נחלשה מנייתה בכ-5% ומשקפת לחברה שווי נוכחי של כ-120 מיליון שקל. בסיכום המחצית הראשונה של 2018 הציגה גלובל פאוור רווחי אקוויטי של כ-47 מיליון שקל, בעיקר מחלקה ברווחי חברת IPM שנרשם לה מרכישה במחיר הזדמנותי כתוצאה משערוך תחנת הכוח ושערוך הקרקע שבידי טריפל-מ. רווח זה סייע לגלובל פאוור לסכם את מחצית השנה ברווח נקי של כ-34 מיליון שקל, אחרי הפסד של כ-5 מיליון שקל בשנת 2017 כולה.

 בעלי המניות בתחנת הכוח IPM

3.5% מצריכת החשמל בישראל

הרעיון להקמת תחנת הכוח IPM החל להתגלגל כבר בשנת 2005, אז בן ש"ך ושותפו ניסן כספי חברות באמצעות גלובל פאוור לכמה יזמים פרטיים, ובהם חבר הכנסת לשעבר חגי מרום, יואב סרנה, מוריס סבג וכמה משקיעים פרטיים מארה"ב.

שנים ספורות לאחר מכן הצטרפה לפרויקט קבוצת שיכון ובינוי (שו"ב), אז בשליטת שרי אריסון, שהפכה לבעלת מניות דומיננטית במיזם התחנה. אולם זו החליטה ב-2011 למכור את חלקה בפרויקט לאיש העסקים אברהם נניקשוילי ולשותפיו למהלך - יו"ר רשות ני"ע לשעבר משה טרי, ויו"ר חברת החשמל לשעבר, מוטי פרידמן.

בהמשך, הסתבכותו של נניקשוילי בחשד לעבירות פליליות הובילה לדרישת המדינה למכור את החזקותיו בפרויקט, והוא סיכם על עסקה מול טימור בן יהודה - איש עסקים אמיד ממוסקבה. אולם, המדינה החליטה שלא לאשר את העסקה, וביולי 2016 סיכמה גלובל פאוור על רכישת החלק המדובר, וגם הכניסה לעסקה את קרן נוי ולאומי פרטנרס.

לפני פחות משנתיים טימור בן יהודה החליט למכור אופציה שהייתה לו לקנות בחזרה נתח מההחזקות בפרויקט למוטי בן משה וליצחק מירילשוילי (באמצעות קרן יסודות), וכך השניים הפכו לשותפים במיזם. בתום כל השינויים הללו, בעלי השליטה בחברת תחנת הכוח IPM (באמצעות חברת טריפל-מ) הם גלובל פאוור, קרן נוי ולאומי פרטנרס, ואילו המייסדים ויתר המחזיקים הם בעלי זכויות מיעוט.

בתחילת 2018 חתמה IPM על הסכם מימון של 1.6 מיליארד שקל להקמת תחנת הכוח. בסוף חודש אפריל קיבלו השותפים בתחנה את אישור גופי המימון של החוב הבכיר שלה לביצוע משיכה של כ-255 מיליון שקל, וזמן קצר לאחר מכן החלו עבודות ההקמה של תחנת הכוח.

תחנת הכוח IPM, שעלות הקמתה מוערכת בכ-2 מיליארד שקל, תוקם ותופעל על ידי חברת סימנס הגרמנית וצפויה לייצר כ-450 מגוואט ולספק כ-3.5% מצריכת החשמל בישראל. ההערכות הן כי היא תחל לפעול במחצית השנייה של שנת 2020, והיא צפויה לפעול על בסיס גז שיירכש ממאגרי "לווייתן" ו"תמר", ובהתאם לרגולציה הקיימת במשק החשמל.

דרישתו של הררי לדמי תיווך בגין עסקה מגיעה שבועות ספורים לאחר שנחשפה ב"גלובס" דרישתו של בנקאי ההשקעות רועי אייזנמן לדמי תיווך בשווי העשוי להגיע לכ-20 מיליון שקל, בגין העסקה למיזוג פעילות רשת מלונות הבוטיק בראון לתוך השלד הבורסאי הרודיום השקעות (עסקה שטרם יצאה לפועל). גם כאן דוחים הצדדים המעורבים בעסקה את דרישתו של המתווך לתגמול בגובה 6% ממניות החברה הממוזגת.