שלי יחימוביץ' הראתה אתמול (ב') בכנסת את סוג המנהיגות שהאופוזיציה זקוקה לה. החשבון שהיא עשתה עם המחנה הימני, הקרוי בטעות "לאומי", היה אחד הנאומים החריפים והמדויקים שנשמעו בכנסת כבר זמן רב. יחימוביץ', כדרכה, באה מוכנה עם עובדות. להבדיל מדוברי הימין שבדרך-כלל מביאים איתם לדוכן שפע של סיסמאות מסיתות שאין בהן ממש.
אפשר לומר את הדברים על הימין לא רק אצלנו אלא גם במדינות אחרות: המון שקרים המוצגים כעובדות. למרבה הצער אצלם, כמו אצלנו, יש לא מעטים שאוכלים בתיאבון רב את הבלופים של מנהיגיהם. כך זה אצל טראמפ ואנשיו, וכך זה אצל נתניהו ועמיתיו ועמיתותיו למפלגה ולממשלה. בעיקר מי שקיבלה את תיק המשפטים, השרה איילת שקד.
שקד התעקשה לטעון בנאומה כי אין הבדל בין רמת האלימות של השמאל לזו של הימין. יחימוביץ' הלכה אל הדוגמה הקיצונית ביותר: "מתי אחז מישהו בשמאל בנשק ורצח?" הטיחה בשקד, שנותרה ללא מענה על שאלה זו. וכאשר אין תשובה ספציפית, מה עושים? הולכים אל מאגר הסיסמאות הכוזבות, אל האשמות כלליות ובלתי מוכחות. יחימוביץ' המשיכה בדרכה והוכיחה את הדיוק העובדתי של האשמותיה.
התגובה ה"משמעותית" של שקד באה, ברוח הזמנים האלה, בציוץ: "על כבודי אני מוחלת. אבל גם ביום כזה אין לי זכות למחול על כבודו של ציבור ענק שאותו אני מייצגת". איזה ציבור ענק מייצגת שקד? האם ניכסה לעצמה גם את תומכי נתניהו, המפלגות החרדיות וכל השאר? היא זו שמייצגת את הציבור הזה? ולמה היא צריכה לשמור על כבודו של הציבור הזה, או כל ציבור, אם הטענות כלפי אותו ציבור הן מוצדקות עובדתית? הרי אותו ציבור אכן מסית וגורם ריב ומדון. חבל ששרת המשפטים לא מייצגת קצת גם את הצדק וההגינות, במקום לעשות כל הזמן נפשות לשאיפותיה הפוליטיות.
הנימוק ה"ענייני" היחיד של שקד היה זה: "ההסתה של שלי יחימוביץ' נגד הציבור הימני מחרחרת ריב ומדון ומנצלת את יום הזיכרון לרבין באופן הגרוע ביותר". למה בדיוק היא מתכוונת? שרצח רבין לא היה תוצאה של הסתה פרועה בימין? קשה לדעת, מכיוון ששקד ממשיכה לצעוד בדרכי הדמגוגיה הימנית, המטיחה אשמה אבל אינה טורחת לצרף לה הוכחה.
כאשר מקשיבים לעימות בין יחימוביץ' לבין שקד, שרת המשפטים נשמעת כמו ילדה נזופה שבמקום להשיב עניינית, או בכלל, היא נשכבת על הרצפה ובועטת. למעשה, היא נשמעת יותר ויותר כמו עמיתה המפורסם אורן חזן. ההבדל היחיד ביניהם הוא התואר הממשלתי שניתן לה. מגיע ליחימוביץ' יחס יותר רציני מצד הקולגות שלה.