האם טראמפ אשם שהרמשים יוצאים מחוריהם דווקא בממשלו? כן

בואו נסכים כבר בהתחלה שלדונלד טראמפ אין כל קשר, או זיקה, או אחריות, לטבח הנורא בבית-הכנסת עץ חיים בפיטסבורג, פנסילווניה, בשבת, או להחלטתו של גזען הומופובי מפלורידה לנסות לחסל 14 דמוקרטים ופקידי ממשל לשעבר במעטפות נפץ ממולכדות בשבוע שעבר. למרות הטענות התדירות שהוא אדם נטול אמפתיה, אני משוכנע שטראמפ זועזע מהברבריות החייתית של החשוד בטבח בבית-הכנסת, אנטישמי עם קבלות בשם רוברט באוארס, ושליבו של הנשיא יוצא למשפחות השכולות.

אבל האם טראמפ אשם בכך שהרמשים האנטישמים, הגזענים, הניאו-נאצים למיניהם החלו לצאת מחוריהם דווקא בתקופת ממשלו? התשובה החד-משמעית היא כן.

האם זה מקרה בלבד שמספר התקריות האנטישמיות בארה"ב רשם עליה חדה דווקא בשנתו הראשונה של טראמפ בבית הלבן? התשובה החד-משמעית היא לא.

למילים יש משמעות ולמילים של נשיא ארה"ב - כל נשיא - יש משמעות עצומה. הנשיא מחזיק ברמקול החזק ביותר באמריקה. כל מילה שלו מדווחת, נדונה, נשקלת ומפורשת, בוושינגטון, באושוקוש, בירושלים ובבייג'ינג. כל נשיא שישב עד עתה בבית הלבן הבין שכל התבטאות שלו עשויה להיות הרת גורל, לחרוץ גורלות, להניף כלכלות או לכופף בורסות, וכמובן לעצב את הלוך הרוח הלאומי.

אם טראמפ מבין זאת, לא אכפת לו. לא היה נשיא בעידן המודרני שמילותיו הסיתו לפלגנות, למשטמה, לשנאת האחר, כמו הנשיא הנוכחי. הוא מאמין, שחלק משמעותי באוכלוסיה אוהב זאת; הוא משוכנע שהפלח הזה משמש לו משענת פוליטית יציבה; הוא בטוח שזה אמצעי יעיל לחזק את אחיזתו במוסרות השלטון ולסלול את הדרך לבחירתו מחדש ב-2020. תוצאת לוואי בלתי מכוונת של האסטרטגיה הזו היא גידול מדהים בקיצוניות פוליטית ובאנטישמיות.

בסרט הוותיק "גלדיאטור" תהה הטריבון טיבריוס גרקכוס על קנקנו של הקיסר החדש ברומא העתיקה: "אני חושב שהוא יודע מהי רומא. רומא היא האספסוף. אם תשעשע אותם במעשי קסמים, תסיח את דעתם. טול את חירותם, והם עדיין יריעו. לבה הפועם של רומא אינו רצפת השיש בסנט אלא זירת החול בקוליסאום. הקיסר יביא מוות להמונים, והם יאהבו אותו בשל כך". (בתודה לצ'ארלס בלאו).

זה אמנם רק סרט, אבל פיסת החוכמה המיוחסת לגרקכוס (היה טריבון כזה) היא המודוס אופרנדי של דונלד טראמפ, למרות שרוב האמריקאים רחוקים מאוד מלהיות אספסוף. טראמפ, שהיה רוצה להיות קיסר אך אינו יכול, הבין ב-2016, כשהחליט לרוץ לנשיאות, והוא מבין עתה, שלעולם הוא לא יוכל להיות נשיא של כל האמריקאים.

האליטות בזו לטראמפ מאז ומתמיד. הדמוקרטים המסורתיים, בערך שליש מהאוכלוסיה, הם שפוטים של תפיסת התקינות הפוליטית, שטראמפ יצא למסע צלב נגדה. תושבי הכרכים בשני החופים - וכמה מהערים הגדולות בלב אמריקה - מתרחקים ממנו כמו ממגיפה. הברית שלו עם האוונגלים מאוסה בעיניהם. (בעיר הבית שלו, ניו-יורק, הוא מוקצה מחמת מיאוס; בעלי דירות בכמה בניינים שהקים, החליטו להוריד את השילוט שנושא את שמו).

טראמפ הימר אפוא על מעמד הביניים הנמוך, לבנים נטולי השכלה שלא הצליחו להפיק את המירב בחייהם, ועל תושבי האזורים הכפריים - שתי קבוצות שלפעמים חופפות. זה מיעוט גדול, אך בשיטת הבחירות בארה"ב, גם מועמד שלא זכה ברוב קולות הבוחרים יוכל להגיע לבית הלבן עם רוב קולות האלקטורים, מוסד ארכאי עם פוטנציאל מוכח לסרס את רצון הרוב. (הילארי קלינטון גרפה כשלושה מיליון קולות יותר מטראמפ ב-2016).

תומכיו של טראמפ אינם בדיוק חבורות בני בליעל שמשתוללים בכיכר העיר. הם בהחלט לא אספסוף בנוסח רומא העתיקה. בכל זאת, הם בולעים בשקיקה את נתזי הארס הגזעני, את נתחי הבשר האדום של ההתקפות האישיות הרומסניות שפולט הנשיא בעצרותיו. הם מריעים "להשליך את הילארי לכלא" ו-"CNN מסריחה" והם ש-ו-נ-א-י-ם עיתונאים, בדיוק כמו טראמפ. הנשיא מספק להם שעשועים (אם כי לא בדיוק לחם) והם גומלים לו באהבה ובנאמנות.

רוב נשיאי ארה"ב נבחרים ברוב קטן. הארץ זו מפולגת תמידית בין שמרנים לליברלים, בין דמוקרטים לרפובליקאים, בין הדרום לצפון, בין עירונים לתושבי הפריפריה, בין תומכים בהפלות לבין המתנגדים להן. אבל כל הנשיאים, גם אלה שלא זכו ברוב קולות הבוחרים, דאגו להכריז שהם נשיאי כל האמריקאים. טראמפ לא. הוא מפריד ומושל, מרעיל אגב כך את השיח הפוליטי ומפרה קיצוניות ואנטישמיות.

למעשה, טראמפ מנהל "פוליטיקה של זעם" שנוטלת לגיטימיות מקבוצות מסוימות והופכת אותן מטרה להתקפות. למשל: הוא לא מסתפק בהבעת התנגדות להגירת מקסיקאים ללא אשרות או רשיונות עבודה. התנגדות כזו היתה עמדה לגיטימית. אך טראמפ מגדף מקסיקאים במטרה להפוך אותם לאויבי העם ואותו - טראמפ - למושיע הלאומי שיקים חומה גדולה לאורך הגבול עם מקסיקו. כבר בתחילת נשיאותו הוא הזהיר מפני "אנסים ורוצחים" ממקסיקו ש"ישרצו" בארצנו. בהזדמנות אחרת, הוא תיאר מקסיקאים כ"חיות". מדינות מסוימות באפריקה הוא תיאר כ"חורים בתחת".

עיתונאים הם "אויבי העם". "ניו יורק טיימס" הוא "כישלון". CNN - מסריחה". מחוקקים דמוקרטים ומתנגדים פוליטיים אחרים תוארו כ"משוגעים", "מטורפים", "מטורללים", "תמהוניים", "פסיכים", "טיפוסים מפוקפקים" או "מושחתים". אין פלא שאמצעי תקשורת גדולים שוכרים אנשי ביטחון לליווי הכתבים שלהם לעצרות של טראמפ.

זה הדשן הטראמפי שמושך את הרמשים מחוריהם. לקבוצות של הימין הקיצוני, אפילו ארגונים נאו-נאצים, היתה עדנה בהפציע עידן טראמפ. עכשיו יש להם איצטלה של הגינות. לא עוד נאו-נאצים אלא "הימין האלטרנטיבי" (ALT-RIGHT). בכנס של הפשיסטים האלה בוושינגטון, בנובמבר 2016, עלה על הבמה אחד, ריצ'ארד ספנסר, שניו-יורק טיימס" תיארו כ"אידיאולוג הראשי" של "הימין האלטרנטיבי". אמריקה - הוא אמר - שייכת לאדם הלבן, ל"בני השמש", גזע של כובשים ויוצרים. עד עתה נדחקו הלבנים לשוליים, אך בעידן טראמפ הם "מתעוררים לגלות את זהותם".

הוא סיים את נאומו במועל יד נאצי ובקריאה "הייל טראמפ! הייל טראמפ! הייל טראמפ!". הנאספים הניפו את ידיהם: "הייל טראמפ! הייל טראמפ! הייל טראמפ"! 

ומי חגג כאשר ניצח טראמפ ב-2016? דייוויד דיוק, גזען ותיק, לשעבר "אשף גדול" בקו-קלאקס-קלן וכיום סתם שוטם יהודים עם שאיפות פוליטיות. "חדווה גדולה הציפה אותי כאשר ראיתי שטראמפ ורוב האמריקאים מאמצים את רוב העמדות שאותן קידמתי במשך שנים", הוא אמר בראיון ל"דיילי ביסט" לאחר שטראמפ נבחר. "הסיסמה שלי מוסיפה להיות 'אמריקה תחילה'". (רמז ל"וועדת אמריקה תחילה", מיזם של הטייס צ'ארלס לינדברג, שהאשימה את היהודים בכך שהם דחפו את ארה"ב למלחמת העולם השניה).

אשתקד, לאחר שמאות נאו-נאצים וגזענים אחרים השתוללו בשארלוטסוויל, וירג'יניה, והתעמתו עם מפגינים שמחו על עצם נוכחותם שם, התקשה טראמפ לגנותם. "יש אנשים טובים בשני הצדדים", הוא אמר. לאחר הסערה שחוללו הדברים, יצא הנשיא בביקורת תקיפה יותר על הנאו-נאצים. אך לפי הספר "פחד" של העיתונאי החוקר בוב וודוורד, טראמפ התחרט כמעט מיד על הנאום התקיף יותר וטען שהוא הציגו כפחדן וחיישן. "זה היה הנאום הגרוע ביותר בחיי", הוא אמר.

זה נראה אפוא מובן מאליו, טבעי כמעט, שב-2017 נרשמה עליה חסרת תקדים של 57%(!) במספר ה"פעילויות" האנטישמיות בארה"ב, על פי דו"ח של הליגה נגד השמצה מפברואר השנה. 1986 תקיפות, הטרדות וונדליזם נמנו אשתקד. פעולות ונדליזם זינקו ב-86%. מספר התקריות האנטישמיות בבתי-ספר - מגיל הגן ועד י"ב - הוכפל. סקר נפרד של הארגון Southern Poverty Law Center מצא שמספר ארגוני המשטמה בארה"ב עלה ב-4%.

המצב הזה הוא צבר של פצצות מתקתקות. אתמול, בפיטסברג, התפוצצה אחת מהן. טראמפ גינה את "הרשע בהתגלמותו"והבטיח לבקר בגיא הטבח. אבל הפצצות האחרות מוסיפות לתקתק. את שד האנטישמיות לא יוכל הנשיא הנוכחי להחזיר לבקבוק, וגם לא בטוח שינסה. אולי הנשיא הבא.