לראות מעבר לקמפיין השלילי

מוקדם עדיין לסכם את מערכת הבחירות המקומיות, אבל ניתן כבר לאפיין אותה. המגמה הבולטת בבחירות 2018 המהווה קדימון וניסוי כלים לבחירות הארציוח של 2019, היא השליליות, ההסתה והשיסוי. הרשתות החברתיות מאפשרות לכל קמפיינר מתחיל וחסר מעוף, ליצור בקלות תכנים קשים ולהפיץ אותם לכל עבר בלי סינון ומחשבה שנייה. זאת הווריאציה שלנו לפייק ניוז האמריקאי. אחד מהשפלים השליליים שנשברו במערכת הבחירות הזו, היו סרטונים המסיתים נגד הציבור החרדי בחולון ובאשדוד.

כעם נבחר, אנחנו אוהבים בחירות. העובדה שעוד לא מצאנו את הדרך לקצר את חיי הקואליציות המוניציפליות היא נס. כעם נבחר אנחנו אוהבים שוב ושוב להעמיד למבחן הבוחר את נבחרי הציבור שלנו. מסתבר שזאת תמצית תחייתה של אומה דמוקרטית ומערבית - נבחרת לאומית ומערכות בחירות. אלה הרגעים שבהם הרגשות הלאומיים שוצפים ומבעבעים. ככה בונים חומה ועולים על המפה.

גם על הציבור החרדי השפיעו מערכות הבחירות באופן דרמטי. אף שבאופן מסורתי מאפשר הציבור לגדולי ישראל, למנהיגיו, לבצע עבורו את הבחירה, וביום הבחירות רק מיישמים בני המגזר בפועל את הבחירה שנקבעה עבורם, השפעת מערכות הבחירות הייתה דרמטית, ולאורך השנים הן עיצבו וקבעו באופן מסוים את התפלגותו הפנימית של המגזר.

החלוקה בין הליטאים לחסידים נוסדה בבחירות 1988, וכך גם צמיחתה של ש"ס, ויהדות ומורשת עדות המזרח, כפי שרואים בסרט "הבלתי רשמיים". גם הפלג הירושלמי החל בבחירות המקומיות האחרונות לבסס את עצמו כגורם בעל משקל פוליטי משמעותי. במבחן התוצאה, שיטת הבחירה הזו מייצרת נבחרי ציבור מחויבים ומצטיינים בכל פרמטר. עם כל הביקורת נגד נציגי הציבור החרדים, קשה לערער על יעילותם ועל מחויבותם המוחלטת למגזר שאותו הם מייצגים.

מנהל קמפיין בחירות יתחיל לרוב בניסיון לסמן את היריב ואת זה שפוסלים - כדי שלא ייתפס כאופציה. את הסיבוב השני המציאו עבור מקרים קשים של ריבוי מתמודדים וקושי בגיבוש עמדה חד-משמעית. המצביעים מצידם יבססו את החלטתם על השלילה, קודם כל לבחור במי "לא בוחרים". בבחירות בארץ השיח הוא תמיד למי לא להצביע: "רק לא ביבי", "אנחנו או הם", "הוא או אנחנו", "לא מצביע לפיד". ואיך מנצחים בחירות? מספרים שגם העם שלא נבחר נוהר לקלפיות ובוחר.

הנטייה הזו, לקבל החלטות לא על סמך מה שנכון לנו, לא על סמך מה שבחרנו - אלא על סמך מה שפחות פסלנו, מלווה אותנו בקבלת החלטות גם בחיים האמיתיים. כמו במבחן אמריקאי, הדרך היעילה להצליח היא צמצום מספר האפשרויות השגויות. במילים אחרות, לא באמת משנה מהי התשובה הנכונה, יותר חשוב לדעת לפסול אפשרויות לא נכונות. אירוני שבישראל זה נקרא "מבחן אמריקאי". הרי אין דבר יותר ישראלי מאשר להתחיל דיון בפסילת דעתו של השני - ואז לבדוק מהי הדעה ה"נכונה".

הנטייה הזו היא גורם מרכזי באופן שבו מתנהלים "שוק הרעיונות" והתעשייה שמנסים לשכנע אותנו לבחור במוצר. כל איש שיווק יודע שאחת המטרות המרכזיות שלו היא לצמצם את מספר האפשרויות העומדות בפנינו. תרגיל שיווקי בסיסי הוא להתייחס ולדון לעומק רק בשתי אפשרויות מסוימות - כדי להסיח את דעתנו מקיום אפשרות שלישית. חלק מהותי מחוויית הקנייה גלומה ברצף בחירות בלתי נגמר: לחם לבן או דגנים? לשבת או לקחת? קפה גדול או קטן?

אבל כולנו שוכחים שהחיים הם "מבחן פתוח" ולא אמריקאי; כך שלא באמת חייבים לבחור את האפשרות שנותרה אחרי ששללנו את החלופות הקיימות. במקום ללכת עם הנטייה לברור את הרע במיעוטו מתוך ההיצע הקיים, אנחנו צריכים להתאמץ ולייצר באופן עצמאי אפשרות נוספת, המשלבת את הקיימות, או לא כוללת אף אחת מהן. גם בהצבעה במערכת בחירות חשוב שנבסס את ההחלטות שלנו על החלק החיובי, על התוכן שיש למועמד להציע עבורנו, ולא על כמה הוא הצטיין בפסילת מועמדים ומגזרים אחרים.

■ הכותבת אשת תקשורת ויועצת אסטרטגית במגזר החרדי.