לגדל ילד עם צרכים מיוחדים - עסקה לא כלכלית

הורים משמשים אפוטרופוסים טבעיים לילדיהם מרגע הולדתם, ללא צורך בצו מפורש של בית המשפט. בדומה לאפוטרופוס שמונה על-ידי בית המשפט עבור אדם חסוי, יש להם מרחב שיקול-דעת לפעול בשם ילדיהם, לבד משורת פעולות הכרוכות בדרך-כלל בסכומי כסף גבוהים, לרבות עסקאות במקרקעין, מתן תרומות או מתנות ומתן ערבויות והלוואות בשם הקטין. כדי להשלים פעולות אלה באופן חוקי, על ההורה/אפוטרופוס לקבל אישור מהאפוטרופוס הכללי או מבית המשפט.

המטרה של הטלת מגבלה זו על האפוטרופוס היא לוודא כי הוא לא פועל בחוסר תום-לב או ברשלנות ברכושו של החסוי/קטין, כלומר לא מנסה להבריח את כספו באמצעות עסקה שקרית ולא נוהג בקלות-דעת כלפי שמירת הכספים עבור החסוי או הקטין. למרבה הצער, לא פעם המדינה, באמצעות האפוטרופוס הכללי, מגזימה במידת מעורבותה בשיקול-הדעת של ההורים וממנה עצמה ליועץ פיננסי עבור הקטין או החסוי, גם במקרים שבהם אין סיבה לחשוד בכשרים.

כך, בשני מקרים שונים, השופטת רותם קודלר עיאש מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד מצאה לנכון לנזוף באפוטרופוס הכללי על ניסיונו להגביל הורים של קטינים בעלי צרכים מיוחדים ברכישת דירה "בלתי משתלמת" כלכלית עבור מגוריהם עם הילדים.

במקרה הראשון פנו לבית המשפט הוריו של נער בן 14 הסובל משיתוק מוחין, מרותק לכיסא גלגלים וזקוק לטיפולים רבים. ההורים מחזיקים בחשבון בנק עבור הנער כספי פיצויים שקיבל בגין הרשלנות שהביאה למצבו בסך של 5 מיליון שקל, אך גרים עמו ועם ששת ילדיהם הנוספים בדירה בת 75 מ"ר בלבד. ההורים ביקשו לעשות שימוש בכסף בכדי לרכוש דירה מרווחת יותר עבור בני המשפחה, לרבות הקטין הנכה, ולשלם לקטין סכום כסף חודשי בהתאם ליכולתם הכלכלית כמעין "דמי שימוש" בדירה.

גם במקרה השני מדובר בילדה בת 9.5 הסובלת משיתוק מוחין שנגרם לה כתוצאה מרשלנות רפואית, בגינו היא הוכרה בביטוח הלאומי כנכה 188%, וגם הורי קטינה זו מחזיקים עבורה פיצויים ששולמו לה בסך של 1.8 מיליון שקל. ההורים מבקשים לבנות בית מגורים למשפחה, שיותאם לצרכיה המיוחדים של הקטינה בעזרת כספי הפיצויים.

האפוטרופוס הכללי התנגד בשני המקרים לבקשות ההורים לשדרג את מגורי המשפחה באמצעות כספי הקטין, על אף שהמעבר יבטיח את רווחת הקטין. לעמדת האפוטרופוס הכללי, רכישת נכס בו תגור המשפחה אינה לטובת הקטינים הנכים אלא על חשבונם, שכן אם יושקעו כספי הפיצויים באפיקי השקעה בבנק, הם יניבו עבורם תשואה ורווחים.

עמדה זאת עוררה את חמתה של השופטת, אשר קבעה כי דרישת האפוטרופוס הכללי מההורים לגור במקום ששווי הנכסים בו "זול יותר" או בדירה צנועה יותר, כדי ש"העסקה תהיה כלכלית" עבור הקטין - היא גישה פטרנליסטית בלתי מוצדקת. "לגדל ילד בעל צרכים מיוחדים איננה עסקה כלכלית, וטובתה של קטינה אינה כי כספי חשבון הבנק שלה יישאו פירות, שכן היא אינה אשת עסקים", קבעה השופטת. לדבריה, "טובתה היומיומית של הקטינה מורכבת מן האופן שבו הוריה ובני משפחתה הקרובה יוכלו להתעורר כל בוקר בבית שמתאים לצורכיהם ולהיות מסוגלים לפרנס את עצמם ואותה בכבוד".

בשנים האחרונות המדינה הגיע להכרה כי יש מקום לתת אמון מוגבר באנשים שדואגים לחסויים, ולכן היא מאפשרת כיום להעניק ייפוי-כוח מתמשך במקום מינוי אפוטרופוסות, ובכך לחסוך את פיקוח המדינה על פעולותיהם עבור החסוי. מגמה זו צריכה לבוא לידי ביטוי גם בהקלת החשדנות והפיקוח על הורים המטפלים במסירות בילדיהם הנכים, שאינם מעלים חשד של מעילה בכספים או חוסר תום-לב. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il