הניצחון של מרים פיירברג בנתניה הוא כתב אישום ציבורי לרשויות החוק

1.

הניצחון של מרים פיירברג הוא הכישלון של שי ניצן, אביחי מנדלבליט ורוני אלשיך. להיבחר שוב אחרי 20 שנה בראשות עיריית נתניה ועוד עם כ-60% תמיכה היא הבעה מובהקת לאי-אמון במערכות האכיפה וראשיהן. התושבים אמרו: 3 שנים אחרי תחילת החקירה לא הוכחתם את מה שטענתם.

2.

"תיק 255" נחשף ביום 7.9.2016. ראשת עיריית נתניה פיירברג - דמות מוכרת וססגונית - נעצרה למספר ימים ונחקרה באזהרה. המשטרה הודיעה: "לפי החשד, בכירים בעירייה ומקורבים להם פעלו על-מנת לקדם את ענייניהם של קבלנים ויזמים בעיר נתניה, בתמורה לשוחד וטובות הנאה מסוגים שונים, תוך שגורמי העירייה ומקורביהם פועלים בניגוד עניינים מבלי לדווח על כך, ותוך שכלל המעורבים מבצעים שורת עבירות שוחד, מרמה, הלבנת הון ומס". עוד הודיעה לה"ב 433 כי "החקירה מנוהלת בסיוע הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור ומלווה על-ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה".

3 שנים חלפו מאז. במהלכן המשיכו להופיע מדי פעם סיפורים קשים על יחסים מושחתים, דירות שעברו מפה לשם, הטבות אסורות, מתנות יקרות, שמות כבדים הוזכרו כדרך-אגב, רמזים מעל ובין השורות. ב-21.3.2017 סיימה המשטרה בראשות המפכ"ל רוני אלשיך את החקירה והעבירה לפרקליטות המלצה חד-משמעית להעמיד את פיירברג לדין. בנוסף המליצה המשטרה להעמיד לדין גם את בעלה לשעבר של פיירברג וגם את בנה, לאחר ש"נמצאה תשתית ראייתית להעמדה לדין", התבטאו "גורמים" במשטרה.

3.

מעל לשנה וחצי חלפו מאז. והנה, בעיצומו של הקיץ האחרון החלו כותרת חדשות, יותר נכון "שמועות" מכוונות, ככל הנראה מכיוון הפרקליטות שכאמור ניהלה והובילה את התיק הזה בצמוד למשטרת ישראל, כמתחייב ממעמדה הציבורי של פיירברג. השמועות השתמשו במילים: "קשיים ראייתיים משמעותיים בתיק", "המשטרה לא הציגה ביסוס ראיתי לחשדות" (המשטרה? הרי הפרקליטות לוותה את התיק מהרגע שנפתח), "זה לא ממש שוחד", "זו לא בדיוק הונאה", "אם בכלל זו הפרת אמונים" ועוד מיני שמועות.

בתגובה לשמועות נודע כי בכירי היחידה הארצית לחקירות הונאה, ובראשם המפקד עתיר-התשבוחות תת-ניצב כורש בר נור, לוחצים על פרקליט המדינה שי ניצן להעמיד לדין את פיירברג. בינתיים התקרב מועד הבחירות לרשויות המקומיות. מעל 20 תיקי ראשי רשויות חיכו להחלטות, וכ-12 נחקרים-חשודים כבר היו בעיצומו של המרוץ להיבחר מחדש. הפרקליטות הבינה שהסחבת המאפיינת אותה פוגעת קודם כל באמינותה - ופתחה ב"מבצע" קבלת החלטות. נסגרו תיקים נגד ראשי העיריות של קריית שמונה, צפת, מבשרת ירושלים, רמת-גן ודימונה. חלקם בעילה של חוסר ראיות, וחלקם מחוסר אשמה. למה צריך להתקרב לבחירות כדי להחליט שאין אשמה?. לא ברור.

4. 

תיק פיירברג נשאר פתוח. בפרקליטות מתלבטים, שוקלים וחוששים לפתוח חזית מול כורש בר נור. הם יודעים שם שהפרקליטים מפרקליטות המדינה מלווים את התיק מזה 3 שנים, ושזה ייראה רע מאוד לסגור תיק בעוצמה תקשורתית גבוהה. פיירברג התמודדה, הפעם מול 4 גברים, ומי שקיבל את ההחלטה החד-משמעית הם תושבים נתניה. היא אפילו לא צריכה לחכות לקולות החיילים.

5.

אירוע כזה מערער לא מעט אנשים, דעות ועמדות, וכבר הלילה החלו האמירות שמטרתן לבזות ולזלזל בניצחון של פיירברג. "זה בגלל הכסף של הקבלנים", "תמיד אמרנו ש'הם' מטומטמים" ("הם" זה כל מי שהוא לא "אנחנו"), "היא בכוונה 'הרדימה' את הבחירות", "זה בגלל הצרפתים שמילאו את העיר ולא מעניין אותם כלום", "רק בגלל שהארבעה מולה לא התאחדו" וגם - "היא בעצם הפסידה, כי בבחירות קודמות ניצחה ב-72% ועכשיו רק ב-48.2%" ועוד.

אולי הכול נכון, ואולי בכלל לא. עובדה היא שהפרקליטות, בידיעת היועץ המשפטי לממשלה והמשטרה החוקרת, לא שכנעה את הנתנייתים שיש בעיה עם ראשת העיר שלהם.

6.

11 ראשי רשויות חשודים התמודדו בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו אתמול (ג'). חלקם ניצחו, חלק קטן הפסידו, וחלק יתמודדו בסיבוב שני, ביניהם - וזה לפני ספירת קולות החיילים - ראש עיריית ראשון-לציון, דב צור, החשוד-נחקר שקיבל 31.8% מקולות המצביעים, לעומת מתחרהו רז קינסטליך שקיבל 21.7%; ואיתמר שמעוני מאשקלון, גם הוא חשוד-נחקר, שיתמודד ככל הנראה בסיבוב שני מול תומר גלאם.

המערכת אפשרה לנחקרים להתמודד באומרה: ניתן לאזרחים להחליט. ערב הבחירות דחתה הוועדה להשעיית ראשי רשויות את בקשת היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט להשעות את דב ליטבינוף, ראש המועצה האזורית תמר, לאחר שזה חתם על עסקת טיעון והודה, לפני שבועיים, בעבירה של הפרת אמונים במסגרת פרשת ישראל ביתנו.

לפני כמה חודשים דחתה ועדת ההשעיה את בקשת מנדלבליט להשעות את חאלד טאטור, ראש מועצת ריינה, על רקע כתב אישום שהוגש נגדו בגין סחיטה באיומים ומרמה. ועדת ההשעיה ציינה את התמשכות ההליכים והתנגדה להתערבות בהליך הדמוקרטי.

יצוין: ליטבינוף נעצר בדצמבר 2014, חקירת טאטור נפתחה בתחילת 2015. הבעיה של המנצחים וגם של הציבור שבחר בהם היא שהפרקליטות ומשטרה עלולים 'לנקום' בהם על זלזול התושבים בתיקי החקירה וההאשמות לכאורה, ולפתוח בגל חדש של חקירות והאשמות. בעיה עוד יותר גדולה היא שיש למערכת האכיפה את האפשרות החוקית לבוא יום, שבוע או חודש אחרי הבחירות ולהודיע על השעיית הנבחר עד לתום ההליכים. עד לסיום המשפט.

7.

60% מבעלי זכות הבחירה (סה"כ 6,653,808) הלכו אתמול להצביע. הפוליטיקאים - שיזמו, כתבו והצביעו על יום השבתון ואיימו במשך כל יום הבחירות ש"אם לא תלכו לבחור אז נשנה את החוק כך שרק מי שיביא פתק שבחר - יכירו לו בחופש" - חוגגים. "השבתון הביא לעליה של ממש", "הצלחה ענקית ליום השבתון", "זינוק בזכות השבתון", "הוכחה לחוזקה של הדמוקרטיה".

בבחירות הקודמות זה היה 51%. זה אומר שההבדל בין שיעור ההשתתפות ב-2013 לבחירות 2018 אתמול הוא 9% של בוחרים שהלכו להצביע בזכות החופש/השבתון/תוספת דור הצעירים שמלאו להם 17, גיל הבחירה בבחירות מוניציפליות (בניגוד לגיל 18 בחירות לכנסת). מאחר שההפסד המוערך של יום השבתון הוא 2 מיליארד שקל, הרי שבעבור כל בוחר ובוחרת מימן הציבור 7,000 שקל. שווה? גם אם לא שווה - אין סיכוי שהשבתון יבוטל, והוא גם לא ישונה באופן שרק מי שהצביע - יוכר לו החופש. 

*** חזקת החפות: חלק מראשי הרשויות והמועמדים המוזכרים בכתבה הם בגדר חשודים או נאשמים בלבד, הם לא הורשעו בכל עבירה, ועל כן הם זכאים ליהנות מחזקת החפות. כל עוד לא הורשעו בדין, החשודים והנאשמים הם בגדר חפים מפשע.