טראמפ מסמן את המהגרים באוקטובר, אילו הפתעות הוא שומר לנובמבר?

"הפתעת אוקטובר" היא מטבע לשון רב-שנים בפולקלור הפוליטי האמריקאי. ההפתעה הזו מתרחשת ערב בחירות (מפני שבחירות כלליות מתקיימות תמיד בתחילת נובמבר), ויש לה הפוטנציאל של טריפת הקלפים.

כמעט משונה עד כמה החרדה מפני הפתעת אוקטובר מהלכת אימים על מועמדים בכל הדרגים. להפתעה הזו יש משמעות מיוחדת בבחירות לנשיאות. אבל היא מותחת את העצבים גם בבחירות של "אמצע קדנציה", המתרחשות בדיוק שנתיים לאחר בחירת נשיא ושנתיים לפני סיום כהונתו. ביום ג׳ הבא יהיו בחירות כאלה, ועל כפות המאזניים מוטלת יכולתו של דונלד טראמפ להוסיף ולנווט את מדיניות הכלכלה והפנים. שני בתי הקונגרס עומדים לבחירה. מספיק שאחד מהם יעבור לידי הדמוקרטים, כדי שיוזמות החקיקה הרדיקליות של הנשיא ייתקעו בסמטה ללא מוצא.

"הפתעת אוקטובר" לבשה אופי בלתי צפוי מעיקרו: תחילה, 14 מעטפות נפץ נשלחו למבקרים דמוקרטיים של טראמפ, בהם שני נשיאים לשעבר; ואחר כך, בשבת בבוקר, בא הטבח בבית הכנסת ׳עץ חיים׳ בפיטסברג. כל כמה שדונלד טראמפ רצה לחדד ניגודים, בהנחה שהחידוד יביא מצביעי ימין שאננים אל הקלפי, הוא לא התכוון לחידוד הזה.

הנשיא נקלע שלא בטובתו, ובוודאי שלא ברצונו, אל הפינה הצרה והלא-נעימה שבה עליו לשכנע את שומעיו, שאין לו מן המשותף עם הימין הקיצוני, הגזעני והאנטישמי. אבל גם בשעה שהוא מטעים את סלידתו מפני אנטישמיות, הוא אינו נוטה כלל להשתחרר מן הדימוי של שונא זרים. אדרבא, הדימוי הזה משרת את מטרותיו.

הנשיא נופל אל "בור עמוק"

ביומיים שלאחר הטבח בבית הכנסת, הנשיא הפנה את תשומת לבו אל מהלכים רדיקליים נגד מהגרים. ביום ב׳ נודע שיותר מ-5,000 אנשי צבא יוצבו בשלוש מדינות לאורך הגבול הדרומי והדרום-מערבי של ארה"ב עם מקסיקו. זה יהיה מעשה כמעט ללא תקדים בימי שלום. לא נראה דוגמתו זה מאה שנה ויותר. אז, ארה"ב חששה שמלחמת האזרחים של מקסיקו תגלוש לתחומיה, או שהגרמנים, במלחמת העולם הראשונה, ישתמשו בשטח מקסיקו לשם חתרנות.

אתמול הודיע הנשיא בראיון טלוויזיה כי בדעתו לחתום על צו מינהלי, אשר ישים קץ לזו המכונה "זכות הלידה", המעניקה אזרחות אוטומטית של ארה"ב לכל מי שנולד על אדמתה, יהיה מעמדם החוקי של הוריו אשר יהיה. הזכות הזו כלולה בחוקת ארה"ב, ובית המשפט העליון סמך את ידיו על פירושה המקובל לפני 120 שנה בדיוק.

נשיא ארה"ב הודיע אפוא, שבדעתו לבטל סעיף בחוקה באמצעות צו מינהלי. ההודעה עצרה את נשימתם של כמה מתומכיו. יושב ראש בית הנבחרים פול רייאן הכריז, שלנשיא אין הסמכות לשנות את החוקה. "וול סטריט ג׳ורנל", שמאמרי המערכת שלו בדרך כלל תומכים בנשיא, אינו חוסך את הבוקר את שבטו מטראמפ.

הנשיא ניסה בכל מאודו להעמיד את מחלוקת ההגירה במרכז מערכת הבחירות, כותב העיתון. זמן מה אמנם היה נראה שיש לו יתרון בעניין הזה על פני הדמוקרטים. אבל התחייבותו לבטל סעיף של החוקה באמצעות צו מינהלי הפילה אותו אל תוך "בור עמוק".

התיקון הארבעה-עשר של החוקה, שיסד את זכות הלידה לאזרחות, נועד להגן על ילידי אמריקה מפני שרירות לבם של בעלי שררה. החשש העיקרי בשעתו היה מפני ניסיון לשלול אזרחות מעבדים שחורים משוחררים, ואחר כך ממהגרים סיניים. נשיא, המנסה לשכנע את ארצו שהוא מתנגד לכל גילוי של גזענות ושל קנאות חשוכה, לא היה רוצה לעורר את הרושם שהוא מנסה להשיב על כנו את הסטאטוס-קוו הישן.

"חיל הפלישה"

מוסיקת הרקע לפרשה הזו מתנגנת עכשיו מדרום מקסיקו. שלוש שיירות של פליטים, רובם הגדול מהונדורס, מתנהלות לאיטן צפונה, לעבר הגבול האמריקאי. הם קצו בחיי עוני ואלימות בארץ, שהנחילה לעולם את המושג "רפובליקת בננה". הונדורס מחזיקה עכשיו בתואר "בירת הרצח של העולם". הפוליטיקאים שלה צמאי כוח ותאבי בצע אפילו יותר מן הממוצע הרגיל בחצי הכדור המערבי.

אבל כל זה אינו מעניק להם זכות טבעית לחצות גבולות בינלאומיים באין מפריע, ולדרוש שמשלם המסים האמריקאי יממן את שיקומם. הופעתם בדרכי אמריקה המרכזית לא הייתה ספונטנית. ארגנו אותה פוליטיקאים שמאליים בהונדורס. היו להם מלכתחילה יעדים צנועים למדי: להביך את המשטר בהונדורס ולהטעים את שחיתותו ואת חוסר האונים שלו. איש מהם לא חזה שפרסום רחב יריעה בתקשורת המקומית והבינלאומית ינפח את ממדי השיירה הראשונה, מספר חבריה יגיע ל-7,000, והיא תיראה כמו "כוח פלישה".

הטרגדיה של אמריקה המרכזית היא רבת שנים מאוד. אחת לדור היא מצליחה לפלס דרך אל ראש החדשות הבינלאומיות, ולהיוודע לדעת הקהל בארה"ב. בשנות ה-80 של המאה שעברה היא נודעה באמצעות מלחמות אזרחים איומות, שארה"ב בחרה בהן צדדים, לא תמיד בחוכמה. "החצר האחורית" של ארה"ב הניבה גלי הגירה ניכרים, שסיפקו כוח עבודה זול בחקלאות, בבנייה ובשירותים. אבל בין המהגרים היו גם פושעים אלימים, בייחוד מאל סלוודור, שהתחילו להטיל את חתיתם על מרכזים עירוניים, מלוס אנג׳לס בדרום-מערב ועד לונג איילנד בצפון-מזרח.

פטיש דמוקרטי

דונלד טראמפ העמיד את ההגירה ממרכז אמריקה סמוך מאוד למרכז מסע הבחירות שלו ב-2016, ולא הרפה. הוא חוזר ועושה כן עכשיו ממש, שבוע לפני הבחירות של אמצע הקדנציה. הוא מצייר תמונה של פלישת זרים ממשמשת ובאה. כמעט 5,300 חיילים ייפרשו בימים הבאים על הגבול, בטקסס, באריזונה ובקליפורניה.

ברוב הארצות, פריסה צבאית לאורך גבול בינלאומי היא עניין מובן מאליו. לא בארה"ב. שם יש הגבלות היסטוריות על שימוש בצבא לצורך פעולות שיטור פנימיות. כדי לעשות מהלך כזה, הנשיא צריך להצדיק אותו באמצעות הזהרה שאיום מיידי נשקף לביטחון הלאומי ולסדר הציבורי. זו טענה דרמטית מאוד, אבל דרמטיזציה היא כלי מנוסה ובדוק באמתחתו של הנשיא.

המאבק על השליטה בבית הנבחרים צמוד מאוד, על פי רוב הסימנים. אבל אתמול העריך אחד החזאים הפוליטיים המנוסים והאובייקטיביים ביותר באמריקה, צ׳ארלי קוק, שיתרונה של המפלגה הדמוקרטית בשדות הקרב העיקריים של המערכה (72 מחוזות בחירה מתוך 435) גדל עד 11%. אם הנתון הזה אמיתי, יש לו משמעות אחת בלבד: הדמוקרטים מתקרבים ליטול את פטיש היושב ראש בבית התחתון של הקונגרס, ולעולל לטראמפ מה שעוללו הרפובליקאים לברק אובמה בבחירות של אמצע הקדנציה ב-2010: שיתוק כמעט מלא.

טראמפ לוחם עכשיו על עצם יכולתו להמשיך את הנשיאות הרדיקלית ביותר זה 80 שנה. לשיטתו, אין לו ברירה אלא לשלוף כל כלי נשק אפשרי. הפתעת אוקטובר כבר לא תהיה, אבל היכונו-נא להפתעת נובמבר. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny