בעד המרצים, אבל נגד השבתת הלימודים

מזה כשבועיים כבר שובת הסגל האקדמי במכללות הציבוריות בישראל. אני בהחלט מסכים עם טענות המרצים, אולם מתנגד לשביתה. לא זה הדרך.

אין שום הצדקה לכך שמרצה באוניברסיטה ציבורית ירוויח אגורה יותר ממרצה במכללה ציבורית. המרצים במכללות עושים עבודה לא פחות חשובה ובוודאי שלא פחות קשה מהקולגות שלהם באוניברסיטאות. כל מי שמגיע אלינו, בין אם מהפריפריה ובין אם מן המרכז, חדור בשליחות החברתית הכרוכה בלימודים ומגורים בעוטף עזה או בגבול הלבנון, מבלי להתפשר כהוא זה על הרמה האקדמית והחוויה הסטודנטיאלית.

והנה, מרגע שהם נכנסים לשערי המכללה, כל הסטודנטים מתקדמים זה לצד זה ומסיימים את הלימודים עם היכרות טובה יותר של החברה הישראלית על כל גווניה, עם ניסיון משמעותי שצברו בפרויקטים חברתיים ובמרכז היזמות, ועם תעודה שפותחת להם שערים לקריירה מקצועית המקדמת את השוויון בחברה הישראלית. הראיות לכך הן רבות. אחוז המעבר של בחינות לשכת עורכי הדין ולשכת רואי החשבון בחלק מהמכללות זהה לזה של בוגרי האוניברסיטאות; בוגרי קולנוע זוכים בפרסים יקרי ערך (האופה מברלין, סלאח פה זה ארץ ישראל, סדרת הטלויזיה רון ועוד יצירות רבות); בוגרי המחלקה לתקשורת מאכלסים את כל ערוצי התקשורת בארץ, וישנן עוד דוגמאות רבות לעשייה המתרחשת במכללות בישראל.

ההישגים הללו אינם באים משמיים. הדבר נובע ממאמץ אדיר של מרצים מחויבים ומההתלהבות העצומה שלהם למשימה, התלהבות שהם מצליחים להדביק בה את הסטודנטים. לכן, אין שום הצדקה לכך שמרצה במכללה ירוויח אגורה פחות ממרצה באוניברסיטה. בוודאי כשמדובר במרצה במכללה היושבת בפריפריה, בעוטף עזה או על גבול הלבנון. אגב, בתחומים אחרים בחרה המדינה להעניק שכר גבוה יותר למורים ורופאים שעובדים בפריפריה. אני לא רואה שום הצדקה לכך שבמכללת ספיר או במכללות ציבוריות אחרות היחס יהיה הפוך.

ואולם שביתה אינה הדרך. בין הצדדים התקיים בעבר משא ומתן ונחתם הסכם עקרונות שאותו יש לכבד. חשוב מכך: המאבק על תנאי השכר של המרצים במכללה אינו אינטרס בלעדי של המרצים. זהו גם אינטרס מובהק של הסטודנטים במכללות ושל הנהלת המכללות. בשלב זה, לאחר שנחתם הסכם עקרונות, המאבק לא צריך להיות באמצעות שביתה לעומתית, אלא צריך להתנהל באמצעות מסע שכנוע תקשורתי ופוליטי, מסע שבו ההנהלות של המכללות, הסטודנטים והמרצים נמצאים באותו צד של המתרס, ומנסים לשכנע את הממשלה בצדקת טענותינו.

אני קורא למרצים לחזור ללמד; ולממשלת ישראל אני קורא להתבונן על הסוגיה מן ההיבט הרחב של קידום השיוויון החברתי בארץ והתועלת הכלכלית והחברתית העצומה שמייצרות המכללות לחברה הישראלית, ולא רק מן ההיבט של ההוצאה על שכר המרצים.

■ הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית ספיר.