איך שוברים את חומת המס? רכבים חשמליים וגז טבעי דחוס

מדינת ישראל חולבת 40 מיליארד שקל בשנה ממיסוי על הרכישה והשימוש ברכב. מס קנייה מהגבוהים בעולם, מסי הדלק שנמצאים קרוב לצמרת העולמית ועוד לא דיברנו על האגרות. רשות המסים מצדה סוגרת כמעט כל תכנון מס והטבת מס אפשרית, למעט כמה הטבות שמתחייבות לצורך אג'נדה סביבתית, תדמית בינלאומית או לחץ פוליטי. ובכל זאת, הרוכשים של רכב חדש יכולים למצוא פה ושם "סדקים" בחומת המס ולשבור את השיטה. חלקם עשויים להיות רלוונטיות מאד בשנה הבאה.

פרטיות על גז טבעי דחוס: בונוס כחול לבן

לשימוש בגז טבעי דחוס (גט"ד, או CNG) כדלק להנעת רכב פרטי יש הרבה יתרונות מוכחים. הוא מסייע בהפחתה של פליטת ה-CO2 בהשוואה לבנזין וסולר, היעילות האנרגטית שלו די גבוהה, ויצרני הרכב למדו לייצר בשנים האחרונות מערכות גז קומפקטיות, בטוחות ויעילות.

בעקבות תגליות הגז כבר יש בארץ מתקנים לדחיסה ועיבוד של הגז, בעיקר עבור התעשייה, ופה ושם יש גם תחנות תדלוק מסחריות, אם כי הן מיועדות בעיקר לרכב כבד. מספרן של אלה צפוי ללכת ולגדול בשנה הקרובה, אף שהמדינה לא מעודדת את השימוש בכלי רכב פרטיים כאלה בשל הבלו הנמוך מאוד על גז טבעי דחוס, שעלול לפגוע בהכנסות העשירות של המדינה מבנזין וסולר.

אבל ללקוחות עם עיניים פקוחות וחשיבה עסקית, זו עשויה להיות הזדמנות לנצל את אחת מהטבות המס העשירות ביותר שקיימות בפוטנציה ולייבא ביבוא עקיף כלי רכבי פרטיים שמותאמים לנסיעה על גט"ד. לא מדובר על הסבות מאולתרות, אלא על כלי רכב שמיוצרים רשמית על ידי היצרנים וזוכים לאחריות מלאה.

דוגמה אחת: סיאט לאון TGI החדשה, שכבר נמכרת באירופה מספר חודשים. היא זהה חיצונית לליאון מהדור האחרון ומציעה אותו תא נוסעים מרווח ויעיל של הגרסאות הרגילות. גם הביצועים דומים לדגמי הדיזל/בנזין הבסיסיים. אולם המנוע שלה מותאם מבראשית לנוע על שני דלקים, שנמצאים בשני מכלים שונים: בנזין רגיל וגט"ד. המכונית מתאפיינת בפליטת CO2 ממוצעת של כ-88 גרם לקילומטר בלבד ובצריכה ממוצעת משוקללת של קרוב ל-20 קילומטר לליטר על גז/בנזין. מילוי שני המכלים מספק טווח נסיעה של קרוב ל-1,400 קילומטרים בין ביקורים בתחנת הדלק והכל מגיע עם אחריות מקורית של היצרן. לא מצאתם תחנת מילוי גז? אפשר להמשיך על בנזין רגיל. המתקדמים האופטימיים יכולים להזמין, בתיאוריה, גם מכוניות, שנוסעות על 100% גט"ד דוגמת סיאט ארונה החדשה שהוצגה לאחרונה.

זו רק דוגמה אחת ויש עוד. המחירים של מכוניות כאלה גבוהים בכ-10% מאלה של גרסאות הבנזין הרגילות, וצריך לעבור את משוכת משרד התחבורה ואחריות היבואן. אבל עם דלק שעולה כמחצית ממחיר הבנזין בתחנות, החיסכון לאורך זמן הוא מובהק, במיוחד למי שנוסע לטווחים ארוכים.

חשמליות עממיות (יחסית): המהפכה בדרך

הרכב החשמלי מייצר בשנים האחרונות הרבה יותר דיבורים ממכירות, לפחות בישראל. אבל כרגע זו עשויה להיות אחת הדלתות האחוריות היעילות ביותר לעקוף את הרי המסים ועל הדרך גם להגשים אג'נדה ירוקה. בחודשים הקרובים יגיעו לישראל כמה וכמה דגמים חשמליים "ריאליים", ולמרות שמי שמקבל כותרות הם רכבי הפאר/יוקרה החשמליים ב-100 אלף דולר לפני מסים, המהפכה האמיתית תתחיל מלמטה. מי שידחף אותה הם דווקא המותגים העממיים בהובלת רנו/ניסאן, יונדאי וקיה - אותם מותגים, שסייעו להפוך את הרכב ההיברידי לסגמנט דומיננטי בשוק הרכב הישראלי.

דוגמה אחת היא קיה E-NIRO החדשה, שנחשפה רשמית בתערוכת פריס ותנחת כאן ב-2019. חיצונית היא זהה כמעט לנירו ההיברידית הרגילה וגם השינויים הנראים בתא הנוסעים מסתכמים בלוח מחוונים דיגיטלי מתוחכם ובמערכת מולטימדיה ייעודית. אבל מתחת לכסות אפשר למצוא מארז סוללות ליתיום קומפקטי מדור חדש, מנוע חשמלי חזק ויעיל וטכנולוגיות מתקדמות שמסייעות "לקצור" ולאגור אנרגיה קינטית. הרכב יוצע עם עם מארז סוללות של כ-40 קילוואט, שמספק טווח נסיעה של עד 312 קילומטר בין טעינות על פי מבחני ה- WLTP החדשים ומשודך למנוע בהספק כ-136 כ"ס.לבעלי תקציב משופר תוצע גרסה עם סוללה מוגדלת של 64 קילוואט, שמספקת טווח נסיעה של 485 קילומטרים בין טעינות ומשודכת למנוע של 204 כ"ס וביצועים רציניים יותר (אפס ל-100 ב-7.8 שניות). את שתי הגרסאות הללו ניתן יהיה לחבר לעמדות הטענה מהירה, כמו אלה שיוקמו בחודשים הבאים בצמתי מפתח בישראל, ולטעון כמעט 80% מקיבולת הסוללה (שווה ערך לטווח של מאות קילומטרים) בתוך כ-40 דקות.

מי שלא רוצה עיצוב SUV יוכל להשיג את המפרט הזה גם בגרסאות החשמליות של יונדאי איוניק ו"קונה", שצפויות להגיע אלינו כבר במחצית הראשונה של 2019, ולא נשכח את רנו זואי ואת ניסאן ליף ואולי עוד הפתעות. ההערכות מדברות על מחיר שינוע בין כ-140 אלף שקל לגרסאות הבסיס ועד לכ-170 עד 200 אלף שקל לגרסאות עם סוללה מורחבת. הוסיפו לכך אחריות יבואן מלאה, ומחירי בנזין ששואפים מעלה וקיבלתם פוטנציאל ל"מהפכה עממית". זאת, כמובן, כל עוד האוצר לא יוציא את השטקר מהטבות המס.