"למה הדמוקרטים לא לוקחים הבחירות בהליכה? כי טראמפ פרא"

לכאורה, הדמוקרטים בארה"ב צריכים להתכונן לחגיגה. אחרי שנתיים של שלטון חד-מפלגתי, עם נשיא רפובליקאי שפורר, או מנסה לפורר, את ההישגים הגדולים של קודמו הדמוקרטי, ועם קונגרס רפובליקאי שנטש לגמרי את חובת הביקורת על הזרוע המבצעת, מתחיל להפציע שחר חדש באופק הדמוקרטי.

כל הסקרים מנבאים שלדמוקרטים סיכוי גדול יותר להשיג רוב בבית-הנבחרים, בהשוואה לרפובליקאים, בבחירות הביניים לקונגרס מחרתיים (ג'), שבהן יעמדו לבחירה כל 435 הצירים בבית-הנבחרים, כשליש מ-100 הסנטורים, וכן מושלי מדינות, מחוקקים ובעלי תפקידים רשמיים ברמת המדינות. התחזיות לסנט הפוכות: קרוב לוודאי שהרפובליקאים יצליחו לשמור על הרוב שלהם שם.

אפילו דונלד טראמפ הודה בפוטנציאל למפלה בבית-הנבחרים בעצרת בחירות בסוף השבוע: "אם הדמוקרטים ישתלטו על בית-הנבחרים, הם ימחקו את כל ההישגים שלנו וימחו את ההתקדמות שרשמנו. זה מה שעומד לקרות. זה יהיה רע לארצנו, וזה יכול לקרות. יכול לקרות. אנו מצליחים יפה מאוד (במאבק על הסנט), אבל זה יכול לקרות (תבוסה בבית-הנבחרים). ואתם יודעים מה אני אומר? אל תדאגו. אחשוב מה לעשות".

ואכן, מסתמן קונצנזוס בקרב אסטרטגים דמוקרטים ורפובליקאים, על סמך סיכום ביניים של סקרים פומביים ופרטיים ודפוסי ההצבעה המוקדמת במדינות רבות: הדמוקרטים עשויים לזכות בכ-35 מושבים נוספים בבית-הנבחרים (מעבר ל-194 שעומדים לרשותם עתה). המינימום שנדרש לכדי לקבל את פטיש יו"ר הבית: 218 מושבים. הרפובליקאים נהנים עתה מרוב של 23 מושבים.

על פי אתר החיזוי "538", בניהול הסטטיסטיקאי נייט סילוור, לדמוקרטים סיכוי של 85.9% לזכות ברוב בבית-הנבחרים (נכון ליום א' בבוקר, שעון ישראל). האנליסט דייוויד ווסרמן מ-Cook Political Report, אתר ותיק לחיזוי וניתוח של מגמות ומרוצים פוליטיים, אומר שהדמוקרטים הם הפייבוריטים הברורים לזכות ברוב המושבים בבית. להערכתו הם הם יגרפו בין 30 עד 40 מושבים נטו. (נכון ל-1 בנובמבר).

האתר הפוליטי Real Clear Politics והדירוג הפוליטי של ערוץ החדשות פוקס ניוז (Fox News Power Ranking) מציגים תחזיות מעט פחות נדיבות, אך הן עדיין מעניקות לדמוקרטים סיכוי גדול יותר להשתלט על בית-הנבחרים. על פי RCP, הדמוקרטים נכנסים לבחירות עם 203 אזורי בחירה (כלומר אזורים שיצביעו בוודאות למען דמוקרטים, או שקרוב לוודאי יצביעו בעדם או שנוטים להצביע בעדם). הרפובליקאים נכנסים לבחירות עם 196 אזורי בחירה. ב-36 אזורי בחירה נוספים אין יתרון סטטיסטי לשום מפלגה. הכל פתוח והרשות נתונה. כדי לזכות במינימום הנדרש לרוב (כאמור - 218), יצטרכו הדמוקרטים לזכות ב-15 מתוך 36 אזורים אלה. הרפובליקאים - ב-22, משוכה הרבה יותר גבוהה.

מקצועני בחירות בשתי המפלגות אמרו ל"וול סטריט ג'רנל" בסוף השבוע, כי סיכויי המועמדים הדמוקרטים השתפרו בשבוע שחלף בעקבות הטבח בבית-הכנסת עץ חיים בפיטסברג, פנסילווניה, שבו נרצחו 11 יהודים, ומשלוח מטעני נפץ לאישים דמוקרטים ואחרים. בשני המקרים, החשודים נמנים עם שולי הימין הקיצוני - אחד הושפע מהרטוריקה המתהלמת של טראמפ נגד מהגרים, והאחר אוהד מושבע של הנשיא.

טראמפ עצמו התייחס לקשר בין מעשי הטרור לבין הבחירות, אם כי, כמובן, מזווית שרק הוא יכול לשרטט: "שני מניאקים בלמו את התנופה שלנו, תנופה אדירה שלא תיאמן, מפני שבמשך שבעה ימים אף אחד לא דיבר על הבחירות".

גם לא אחת מהתחזיות האלה - אף לא הוורודות שבהן - מאששת הערכות שהדמוקרטים ירכבו על "גל כחול" שיציף את שני בתי הקונגרס. הערכות האלה עשו כותרות לפני כמה חודשים, אבל הן התפוגגו מאז, במידה רבה בגלל השימועים בסנט על אישור מינויו של ברט קאוואנו לבית-המשפט העליון. הפגנות התמיכה של מחוקקים דמוקרטים באשה שהאשימה את קאוואנו בתקיפה מינית (וממילא התקפותיהם על המועמד עצמו) שיחקו דווקא לידי הרפובליקאים. הם הצליחו להפוך את קאוואנו לסמל של הגבר הלבן שנעשה מטרה לרדיפות של נשים נטולות רסן בחסות תנועת ME TOO הליברלית. תקוות הדמוקרטים להשתלט גם על הסנט - נמוגו מאז.

ועם זאת, כל התחזיות העכשוויות מצביעות לכיוון אחד - בית-הנבחרים יעבור כנראה לידי הדמוקרטים בבחירות. זה יהיה הישג גדול, אם אכן הוא ימומש. הוא ישלול מטראמפ - ומהרפובליקאים - את היכולת להעביר כל חוק שעולה על דעתם (ולמען האמת, הוא עלול להביא לשיתוק מוחלט של הקונגרס). יתר על כן, בית-הנבחרים בשליטת הדמוקרטים ייהפך לאינקוויזיציה של הנשיא וממשלו. לבית-הנבחרים יש סמכות ליזום חקירות נגד כל גוף ממשלי, לרבות הבית הלבן והנשיא עצמו. פתיחת הליכי אימפיצ'מנט נגד טראמפ תהיה אופציה ממשית של בית-נבחרים דמוקרטי. והבית ישמש פורום לקליטת הדו"ח העתידי של רוברט מולר, התובע המיוחד שחוקר את קשרי מטה הבחירות של טראמפ עם רוסיה. "דמוקרטים בבית-הנבחרים יכניסו את הבית הלבן לעמדת מגננה במשך 24 החודשים הבאים", ציין"וול סטריט ג'רנל".

אז סיבה לחגיגה דמוקרטית, לא? ובכן, לא כל כך. תחושת אי-ודאות מכרסמת בלב עשרות מיליוני אמריקאים, דמוקרטים ואחרים, אולי כמחצית מהאוכלוסייה, ששואפים לבלום את מימוש האג'נדה של טראמפ ואת האיש עצמו. אצל רבים מהם זה אישי. כולם נכוו מלהבת הביטחון המופרז שהניבו סקרי דעת הקהל ב-2016.

יש פחד מוחשי שאם, למרות הכל, יישאר בית-הנבחרים בשליטת הרפובליקאים, תיסלל הדרך לטראמפיזציה מוחלטת של אמריקה. טראמפ יראה בתבוסה דמוקרטית לגיטימציה להתנהלותו עד עתה ולהקצנת הקמפיין שלו נגד העיתונות "אויבת העם" ונגד מתנגדיו בכלל. הרפובליקאים יראו בכך מנדט למאמץ סופי להגשמת החלום הרפובליקאי הרטוב של קיפול רשת הביטחון החברתי - קיצוץ בביטוח הלאומי, אולי הפרטתו, במדיקייר (ביטוח בריאות לגימלאים), ובמדיקאייד (ביטוח רפואי לילדים ולשכבות החלשות בחברה). אין ספק שמשרד החינוך יסומן כמטרה לחיסול.

הנה ברברה סטרייסנד בראיון ב-USA Today בסוף השבוע: "אני שוכבת ערה בלילה וחושבת על הזוועות של טראמפ... חשבתי: האם אהגר לקנדה (אם בית-הנבחרים יישאר בידי הרפובליקאים)? אני לא יודעת. אני פשוט מתעצבת מכל מה שקורה לארץ שלי..."

ולמען האמת, גם אם השתלטות הדמוקרטים על בית-הנבחרים כמעט בטוחה, היא עדיין לא כסף בבנק, וזו תמיהה גדולה כי כוכב הדרמה הזו הוא הנשיא עצמו. טראמפ לא תמיד אומר את האמת (הוא צבר למעלה מ-6000 שקרים מאז שנכנס לבית הלבן, על פי מניין של "וושינגטון פוסט"), אבל הכרזה אחת שלו דווקא משקפת את המציאות: הבחירות האלה הן משאל עם עליו ועל ביצועיו, למרות ששמו אינו מופיע בטפסי הבחירות.

והשאלה היא, איך זה שרק כ-60% מהאמריקאים מסתייגים מהנשיא הזה, שהודה (בקלטת) בביצוע תקיפות מיניות, שמשייף ללא הרף את האמון הציבורי במוסדות לאכיפת החוק ובסוכנויות המודיעין, שמסרב לחשוף את דיווחיו לרשויות המס, ושמנסה ללא הרף להכשיל את החקירה הפדרלית נגד מטה הבחירות שלו? מדוע באמת לא מתממש "הגל הכחול" שנועד לטהר את וושינגטון מנגע השחיתות של הממשל הנוכחי? אמת, הכלכלה משגשגת, שיעור האבטלה ירד לרמתו הנמוכה ביותר מאז סוף שנות ה-60 וקצב עליית השכר תפס תאוצה. אבל זו חזות הכל? בעל הטור ברט סטיוונס, שמרן עם קבלות, קלע אתמול למטרה: "התמ"ג הכלכלי שלנו עולה כפורח, אבל התמ"ג המוסרי שלנו נמצא במיתון".

"האיום האמיתי שגלום בממשל טראמפ אינו קטסטרופה כלכלית או פוליטית", הוא כותב ב"ניו-יורק טיימס": "האיום הוא כרסום מוסרי ומוסדי, השחתת השיח הציבורי ופרימת העבותות החברתיים". והוא תמה: "איך זה שהדמוקרטים לא לוקחים את הבחירות בהליכה"?

אחת מהמוזרויות של מסע הבחירות הזה היא העובדה שטראמפ מתעלם כמעט כליל מהחדשות הטובות שהניב ממשלו. הוא היה יכול לבנות את הקמפיין שלו על איתנות המשק, שחיקת האבטלה, הבסת דאעש, ריסון, ולו גם זמני, של המשבר עם קוריאה הצפונית - אבל לא. הנשיא מקדיש את רוב נאומיו בעצרות שלו לשיסוי ההמונים בכמה אלפי חלכאים שמנסים להגיע מאי שם במקסיקו לגבול עם ארה"ב ולבקש מקלט בה. הוא טוען של"שיירת המהגרים" הזו הסתננו "גורמים מזרח-תיכוניים" (הוא לא הציג שום הוכחה ועיתונאים שמסקרים את הנדכאים לא מצאו כאלה). הוא טוען, שהגברים בשיירה הם חברי כנופיית פשע. (שוב, בלי הוכחות). גורמים ימניים מופיעים בפוקס ניוז וטוענים שהחלכאים מדרום לגבול נושאים מחלות. טראמפ שלח אלפי חיילים לגבול (בערך בהיקף הכוח האמריקאי באפגניסטאן) ומאיים לירות על מבקשי המקלט העתידיים.

מה הסיבה להתנהלות הזו? טראמפ מעדיף למכור פחד, להשליט פחד, להניע אנשים באמצעות פחד. כך הוא עובד. או, לפי סטיוונס: "פחד הוא המנה העיקרית בתפריט הרפובליקאי. חדשות טובות הן רק תוספות".

התעלומה היא מה מניע את טראמפ לנהוג כפי שהוא נוהג, שואל סטיוונס. האם מדובר באיזו פינה אפלה של נכלוליותו, או אולי בפגמים באופיו? מותחי הביקורת על טראמפ הם אנשים משכילים בדרך כלל ולכן הם נוטים לחשוב שהחכמה היחידה שראוי להתהדר בה היא חכמה מהסוג שיש להם, שמאופיינת בכשרי הבעה עילאיים ובמאגרי ידע עמוקים. וכך, המבקרים המשכילים נוטים לראות בטראמפ גזען חסר סובלנות ונוכל. את תומכיו הם תופסים כמטומטמים. היה להם מזל בבחירות הקודמות. המזל הזה לא יחזור.

ייתכן שזה נכון, אומר בעל הטור. אבל ככל שנשיאות טראמפ מתקדמת, זה לא חכם כל כך לחשוב כך. יש יותר מסוג אחד של אינטיליגנציה ולטראמפ יש אינטיליגנציה אחרת. טראמפ הוא פרא. הוא תוקף מהר. הוא יודע באיזו נקודה בדיוק בעורק הוא יכול לנעוץ את ניבי הארס שלו.

הדמוקרטים לא מבינים זאת ולכן הם לא לוקחים את הבחירות האלה בהליכה. בכל זאת, יש יסוד להאמין שהם יקחו אותן, בסופו של דבר, ודיינו בכך.