האם שכחנו למי כפוף מנכ"ל החברה?

המחלוקת על מינוי יו"ר דירקטוריון חברת פז, חברה ללא גרעין שליטה, מעוררת בימים האחרונים מחלוקת קשה בין הגופים המוסדיים, שכל אחד מהם מציע מועמד משלו לכהונת היושב ראש.

על מה המחלוקת? חוק החברות (2000) ביקש להפריד בין תפקידי היו"ר למנכ"ל. החוק קבע כי הדירקטוריון מתווה את מדיניות החברה, ממנה ומפקח על ביצועי המנכ"ל ופעולותיו, אך אינו עוסק בניהול שוטף, בעוד שסמכויות המנכ"ל הן ניהול וביצוע והוא נתון לפיקוח הדירקטוריון.

קרן הגידור מוקד פעילה במינוי יו"ר בפז. בפנייתה לפז כותבת מוקד, כי המטרה המוצהרת של המהלכים היא "להוביל לשינוי מהותי ולחזק את הדירקטוריון כדי שיהיה משקל בדרישות אלה נגד להנהלה הדומיננטית של פז". טיעון דומה הושמע לאחרונה במספר חברות מובילות אחרות. כך טענו מוסדיים במאבק על מינוי יו"ר לבנק לאומי, כי נדרש מינוי יו"ר חזק שיהיה משקל נגד למנכ"לית חזקה - דרישה שלא צלחה. בשופרסל הוחלף יו"ר הדירקטוריון לפי דרישת בעל מניות גדול, כשברקע נראה כי קיימת דרישה למנות יו"ר שיהיה משקל נגד למנכ"ל חזק.

לנוכח האירועים האלה נראה כי היטשטשו גבולות הכוח ומן הראוי להבהיר את גדר הסמכויות בין היו"ר למנכ"ל בחברה.

דירקטוריון החברה הוא הממנה את יושב הראש, סמכות המינוי היא של הדירקטוריון ולא של בעלי המניות. לפני זמן ביקש מתיו ברונפמן, שהיה בעל השליטה בבנק דיסקונט, לפטר את היו"ר מתפקידו והודיע על פיטוריו. היו"ר סירב להתפטר בטענה כי אין זה בסמכותו של בעל המניות, אף אם הוא בעל שליטה, לפטר את יו"ר הדירקטוריון. בעלי מניות אינם רשאים להכתיב לדירקטוריון את מי לבחור ליושב ראש. דרישה שכזו מהווה הפרת חובת אמונים - הן של נותן ההוראה והן של דירקטורים הפועלים לפי הוראת בעל המניות. ובלשון החוק: "לא יפגע אדם בשיקול הדעת העצמאי של הדירקטור". אם כך, ספק רב אם הגופים המוסדיים פועלים כדין בקבעם ובהנחייתם מי יהיה היו"ר.

ההפרדה בין תפקיד היו"ר לתפקיד המנכ"ל מודגשת חזק בחוק בקביעה, כי לא יוקנו ליושב ראש הדירקטוריון או לקרובו סמכויות המנכ"ל, לא יוקנו ליו"ר סמכויות הנתונות לאדם הכפוף למנכ"ל וכן דרישה להפרדה מוחלטת כי היו"ר לא יכהן כבעל תפקיד אחר בחברה או בתאגיד בשליטתה. ההיגיון שבכלל זה חשוב ומוצדק. לא ניתן למנות בראש הגוף המפקח (הדירקטוריון) את המפוקח הראשי (המנכ"ל).

לאחר דיונים רבים בכנסת, אושר חריג, שלא היה מקובל על ועדת ברק, שניסחה את החוק, לפיו ניתן למנות את היו"ר גם לתפקיד המנכ"ל לתקופה של 3 שנים ברוב קולות בעלי המניות, שאינם בעלי השליטה בחברה. בנוסף, ניתן למנות את מי שאינם בעלי עניין אישי, באישור ההחלטה המשתתפים בהצבעה. בתחילה נקבע, כי נדרשו שני שליש תומכים לאישור ההחלטה ואילו לפני זמן לא רב, בעקבות לחץ בעלי אינטרסים ולאור פרשת מלאנוקס, תוקן החוק ולצורך קבלת ההחלטה נדרש רוב מקרב בעלי המניות ה"בלתי נגועים".

בפועל, נעשים ניסיונות לעקיפת העיקרון, כגון מינוי יו"ר פעיל, מושג המהווה סתירה פנימית, או מינוי בכינויים שונים כגון "מנהל עסקים ראשי" ועוד.

החוק תחם את תפקידם של שני האורגנים המרכזיים בחברה, היו"ר והמנכ"ל. חשוב לשמור על הפרדה זו. אין כאן מאבק בין שני נושאי תפקידים מרכזיים בחברה, העומדים בדרג שווה ומכופפים ידיים, שכן, לדירקטוריון תמיד סמכות להורות למנכ"ל כיצד לפעול בעניין מסוים. לא קיים המנכ"ל את ההוראה, רשאי הדירקטוריון להפעיל את הסמכות במקומו. מבנה זה של מערך כוחות בחברה, המוכתב בחוק, נעלם מעיני רבים במלחמת הכוחות אשר תגדל ככל שתהליך חברות ללא בעלי שליטה יגבר בעתיד.

■ הכותב הוא יו"ר איגוד הדירקטורים בישראל ושותף מייסד במשרד GKH.