הטריקים, השטיקים, הזיופים והכסף הגדול – סיפורים מעניינים מבחירות אמצע קודמות

פרשנים אוהבים לציין שבחירות האמצע הן המבחן הגדול ביותר לנשיאותו של טראמפ, אבל היסטורית, מאז מלחמת האזרחים, בחירות האמצע - במיוחד אלו שמתרחשות באמצע הקדנציה הראשונה של נשיא נבחר - הן לרוב אירוע שלילי עבור מפלגת הנשיא המכהן. אולי המפורסם ביותר היה ב-1938, ערב מלחמת העולם השנייה ועל גלי הניו דיל הנשיא הדמוקרט רוזוולט קרא לאחדות העם. העם מצדו נתן למפלגה הרפובליקאית 81 כיסאות חדשים בסנאט.

הבוחרים זועמים על נשיאים רפובליקאים ודמוקרטים כאחד. הם הענישו את טרומן ורייגן, קלינטון (בבחירות שכונו "מרחץ דמים"), בוש ואובמה, ואם לא בקדנציה הראשונה, אז בשנייה. אחרי בבחירות האמצע של 2010 הסנאט והקונגרס היו בידם של המפלגה הרפובליקאית, מציאות שריסנה את אובמה לחלוטין, ואפילו מנעה ממנו למנות נשיא לבית המשפט העליון.

הבחירות היקרות ביותר

שתי החלטות נפרדות של בית המשפט העליון הכשירו את עלייתו של המימון האפל (Dark Money) והפכו את בחירות האמצע ב-2014 ליקרות ביותר אי-פעם (4 מיליארד דולר), שיא שיישבר מאותן סיבות גם השנה (5.2 מיליארד דולר). לפי החלטת בית המשפט, ארגונים ללא מטרות רווח יכולים לגייס הון ללא הגבלה ומבלי שיצטרכו לחשוף מבחינה חוקית את התורמים שלהם. אבל למלכ"רים האלו מותר גם לממן קמפיינים שקוראים לבחור או מבקרים מועמד פוליטי כזה או אחר. כך נוצר מצב שבו הון לא מתועד רב זורם לבחירות בלי אף שם מאחוריו.

אגב מימון קמפיינים, כ-29% מהתרומות המוצהרות בשנים האחרונות ניתנות על ידי אחוז אחד מאחוז אחד של אוכלוסיית ארה"ב. סך כל ההשקעה דומה בין תורמי המפלגה הדמוקרטית לתורמים הרפובליקאים.

 הטריקים, השטיקים, הזיופים והכסף הגדול

המתמודד שרץ בארבע מדינות

אלן לבן רצה כל כך לשרת בקונגרס האמריקאי, שבמסגרת בחירות 2014 הוא החליט לרוץ לתפקיד בארבע מדינות שונות: הוואי, מינסוטה, מישיגן וג'ורג'יה. מסיבות טכניות בלבד הוא פרש משני מרוצים ולבסוף רץ בשתי מדינות (ג'ורג'יה והוואי). הוא היה המתמודד הראשון ובינתיים האחרון שניסה להיבחר בכמה אזורים. הוא הפסיד בשני המרוצים.

רוסיה פרצה למכונות ההצבעה

לארה"ב יש היסטוריה לא אחידה ומיוחדת של מכונות הצבעה. ב-1888 נכנסה מכונת ההצבעה הראשונה לפעולה, זה היה במדינת ניו-יורק. על המכונה נרשם פטנט, ויותר ממאה שנה שתי חברות סיפקו את מכונות ההצבעה למדינות השונות בארה"ב. בשנות השישים נכנסו מכונות הניקוב, ומאוחר יותר נכנס השימוש בקורא אופטי. ב-2004 נכנסו לשימוש המכונות הממוחשבות.

תמיד היו תלונות על המכונות, איך הן לא מצליחות לקרוא הצבעות היטב או מבלבלות מדי את הבוחרים - ותיקים כצעירים. אבל לא היה יותר סוער מאשר בחירות 2016 לנשיאות ולסנאט, כשהתגלה שמאמציהן של סוכנויות רוסיות נשאו פרי ואלו הצליחו לפרוץ למכונות הצבעה של לא פחות מ-39 מדינות ברחבי ארה"ב. רוסיה השיגה מידע מפורט על 15 מיליון מצביעים, כולל שמותיהם, תאריך הלידה שלהם, מגדרם ומספר הביטוח הלאומי שלהם. במקרה אחד היא אפילו ניסתה לשנות את הצבעות הבוחרים. לפי הגרסה הרשמית של רוסיה לא היו דברים מעולם. לפי הגרסה הרשמית של ארה"ב רוסיה לא הצליחה להשפיע על תוצאות הבחירות.

הקמפיינים הקטנים שהביאו ניצחון

כריס יאנקובסקי, פעיל רפובליקאי ותיק, הבין בשנות התשעים שפוליטיקה מקומית יכולה לעצב מדיניות פדרלית. ב-2010 הוא הצליח לגייס 30 מיליון דולר שאותם הוא פיזר כהשקעות כירורגיות ב-18 מדינות נבחרות על פני 200 קמפיינים קטנים ולכאורה זניחים ברמה הפנים-מדינתית. הכסף שימש לחזק את המועמדים הרפובליקאים המובילים, לא משנה מה הנושא הבוער בסדר היום המקומי אם זו ספרייה חדשה ושנואה או תקציב זיקוקי דינור מעורר מחלוקת.

בקץ הבחירות המקומיות השיגה המפלגה הרפובליקאית 700 מושבים חדשים למחוקקים השונים, ואלו מיד החלו בעבודה. בשנים שיבואו הם שרטטו בדקדקנות את גבולות מפות הבוחרים החדשות באופן שיעניק יתרון למועמדים הרפובליקאים בבחירות האמצע ( gerrymandering ). בפועל, בבחירות האמצע במדינות שבהן פעל יאנקובסקי המועמדים הדמוקרטים קיבלו 1.1 מיליון קולות יותר מהרפובליקאים, אבל הרפובליקאים זכו ברוב של 33 מושבים בבתים.

המדינה שתושביה מצביעים בדואר

אגב מכונות הצבעה, לפני עשרים שנה מדינת אורגון החליטה שהיא נמנעת ממהלכי מודרניזציה בתחום ההצבעה. במקום זאת, היא החליטה להעביר את כל תהליך ההצבעה דרך הדואר המקומי. כן, דואר. באורגון אין אפילו קלפיות, ו-2.7 מיליון התושבים בעלי זכות ההצבעה חותמים על פתק שנשלח אליהם שלושה שבועות לפני מועד ההצבעה שאותו הם שולחים חזרה בדואר. המצביעים לא צריכים אפילו לשלם על בול. "אי אפשר לפרוץ נייר", אמר מזכיר המדינה לאחרונה. השיטה אגב, גם מייצרת שיעורי הצבעה גבוהים שעומדים על 71% לעומת ממוצע ארצי היסטורי של כ-40%. השנה שיעורי ההצבעה באורגון צפויים להיות הגבוהים ביותר במדינה ב-25 השנה האחרונות.

השחורים הוצאו מפנקס הבוחרים

הפעם האחרונה שיותר מ-50% מהזכאים להצביע בארה"ב מימשו את זכותם בבחירות אמצע הייתה ב-1914. הצעירים, הזקנים וקבוצות מיעוט, כל קבוצה מסיבתה שלה, נוטים שלא לצאת מהבית בשביל הבחירות האלו. לכן לא מפתיע מדוע התעוררותן של קבוצות להירשם, להצביע ולבחור, מאיימת על השולטים בכיפה שחושבים שהם יכולים לצפות את הצלחתם להחזיק בתפקיד. כך, במשך שנים, חוקקו נבחרי ציבורי חוקים מפלים נגד קבוצות מיעוט, בעיקר השחורים, כדי שלא יהיו זכאים להצביע. אחרי מאבק ממושך הצליחה תנועת זכויות האדם להביא לכך שב-1965 חוקק חוק פדרלי שמנע ממדינות סוררות להעביר חוקים פנימיים שמגבילים את הבחירות, אלא אם קיבלו את אישורה של הממשלה הפדרלית.

בשנות האלפיים החלה התקוממות נגד החוק, וב-2010 בית המשפט העליון קבע ברוב של 5 מול 4 כי הוא אינו חוקתי. מיד אחרי ההחלטה מדינות החלו לחוקק חוקים שיקשו על רישום בוחרים והחליטו על סגירת קלפיות סלקטיבית. בג'ורג'יה מזכיר המדינה (שגם רץ אז לתפקיד) העביר חוק שאפקטיבית הוציא מיליון בוחרים - בעיקרם שחורים - מפנקס הבוחרים בגלל סיבות טכניות כמו העדר מקף בשם.

הסנאטור המכהן שהפסיד למת

הנטייה האמריקאית להסתנוור מביורוקרטיה פוגעת לא רק בבוחרים אלא גם במועמדים. שבועיים לפני בחירות האמצע בשנת 2000, נהרג מל קרנהן, המתמודד הדמוקרטי על מושב הסנאט במיזורי. יריבו, הסנאטור המכהן ג'ון אשקרופט, השהה את הקמפיין בעקבות האירוע. בגלל חוקי הבחירות הנוקשים, שמו של קרנהן נותר על פתק ההצבעה. קרנהן המנוח ניצח את הסנאטור המכהן 51% לעומת 49%. אלמנתו - ג'ין קרנהן - תפסה את מושבו בסנאט. אשקרופט סירב לערער על התוצאה והוא מחזיק עד היום בתואר הסנאטור המכהן היחידי שהפסיד למת.