בינה מלאכותית תעשה לנו את העבודה השחורה? תשאלו את מסנני התכנים בפייסבוק

השבוע שיגר מנכ"ל-מייסד אמזון והאיש העשיר בעולם ג'ף בזוס מסר מרגיע: רובוטים לא יחליפו אותנו. בזוס התפרץ לדלת פתוחה בדיון שמתנהל באינטנסיביות כבר יותר מעשור. מתי ואיך יתממש הגל הנוסף של המודרניזציה ויביא להחלפה מסיבית של עובדים אנושיים ברובוטים מיומנים.

"יכולה הייתה להיות לנו עבודה רבה עם היינו נפטרים מדחפורים. אפשר להיפטר מאתי חפירה, ולהכריח אנשים לחפור עם כפיות. זה לא יהפוך את החברה שלנו לעשירה יותר", אמר בזוס באירוע צדקה לארגון FIRST, והזכיר שטכנולוגיה היא מהותית לשיפור תנאי העבודה ויעילות תהליך הייצור, אבל היא גם משנה את האופן שבו אנחנו תופסים עבודה.

הדוגמה אולי מעט דרמטית, אבל היא לא רחוקה מהמציאות. אמנם האוטומציה בעשורים האחרונים שוחקת את המקצועות הרפטטיביים, אלו שדורשים מכוח העבודה לבצע משימה אחת ויחידה כמו עטיפת קרמבו או הברגת דלת מכונית, אבל במקביל היא מאפשרת (ומחייבת) מאותו כוח עבודה לייצר תהליכים מתוחכמים יותר שכוללים שיתוף פעולה בין האדם למכונה ומביאה לידי ביטוי ברצפת המפעלים אינטליגנציה חברתית ורגשית של עובדים שפעם נחשבו נחותים. כך הבינה המלאכותית מייצרת עולם חדש של עבודות ואולי מטשטשת מעמדות.

העובדת שתבעה את פייסבוק

בשימועים שנערכו בעקבות פרשת פייסבוק וקיימברידג' אנליטיקה בקונגרס ובסנאט באפריל האחרון, שם המנכ"ל-מייסד מארק צוקרברג את כל יהבו על תוכנות של בינה מלאכותית כדי להשתלט על הרשת החברתית הגדולה בעולם. "אנחנו מפתחים כלי בינה מלאכותית שיכולים לאתר דברי שטנה והסתה, ומסמנים אותם למשגיחים אנושיים", הוא אמר שוב ושוב לנבחרי הציבור ששאלו אותו איך הוא מצליח להשתלט על עשרות מיליוני פוסטים ביום.

צוקרברג השתמש בבינה מלאכותית כקצפת בעוגה של הכחשות. כלי שלכאורה יבטיח לו תרופה לתפקוד הלקוי של החברה. זאת אף שבפועל מי שמחזיק במילה האחרונה הם בני האדם. אלו משמשים כפועלים חרוצים ובני החלפה שתפקידם להבטיח את קיומו של מרחב מוגן מפני דברי הסתה, שנאה ואלימות.

היום עובדים בפייסבוק 7,500 אלף איש ברחבי העולם בסינון תכנים. מדובר על עובדים בדרגות שכר נמוכות עם הכשרה מקצועית בסיסית, שכל מה שהם צריכים לעשות זה לשמש בורר חיצוני ל-10 מיליון פוסטים בממוצע ביום שמסומנים על ידי משתמשים או מערכות המחשב של החברה כלא ראויים. מדובר על מספר שצמח בשנה האחרונה ביותר מ-100% וצפוי להמשיך ולגדול כל עוד פייסבוק, כמו גם פלטפורמות אחרות, ימשיכו לצמוח. איך קרה שדווקא במקום שבו הבינה המלאכותית הייתה אמורה למלא את תפקיד האדם עדיין נסמכים כל כך על האדם?

הסיבה היא פשוטה: המכונות לא רגישות מספיק כדי לקבל החלטות צנזורה. יש תפקידים שהם רגישים מדי במהותם, גם אם מבחינה טכנולוגית אינם מורכבים מאוד, והשארת הגורם האנושי, בהשקעה לא גבוהה מדי, עשויה להביא תועלת עצומה לחברה. 

עיקר העלות היא על העובד. הנה, בספטמבר האחרון תבעה אחת מאותן אלפי עובדות של פייסבוק, שאחראית על סינון התכנים בפלטפורמה, את החברה. היא טענה שהחשיפה המתמשכת לתחתית של התחתית של האינטרנט הכניסה אותה לתעוקה נפשית קשה והיום היא סובלת מפוסט טראומה (PTSD). המתלוננת, סלינה סקולה, טענה שפייסבוק לא הגנה או סייעה לה ולאלפי העובדים האחרים להתמודד עם מידע עצום ומטריד שכלל רציחות, התאבדויות, עריפות ראש ואונס. אף שהיה ידוע על הקושי בתפקיד.

עובדים ללא צווארון

פייסבוק, יוטיוב ואחרות הן לא היחידות שמתנהלות בתוך מציאות שבה עובדים אנשים לצד מכונות ועובדי צווארון כחול לפתע מתברגים בחברות ותפקידים שנראים במבט חטוף כמו עבודות צווארון לבן. בחברות הרכב השונות, שבהן כמעט כל תהליך הייצור עבר אוטומציה, מגייסים לא פחות אנשים בעלי הכשרה בסיסית לתפקידים רגישים שמכונות היו יכולות להשלים. לא רק כדי לפקח, אלא גם כדי לראות אם יש היכן לשפר ולשנות.

בחברת המחקר אקסנצ'ר, שלוקחת חלק פעיל בשיח בכל הנוגע להשתנות סביבת העבודה בעידן הבינה המלאכותית, טוענים שההבחנה בין הצווארונים הופכת לא רלוונטית. הכוונה היא לא לרעיון "הצווארון החדש" שמתייחס להכשרה מועטה ומעמד גבוה. העבודות חסרות הצווארון אינן מתייחסות להכשרה כזו או אחרת, אלא ייחודן בכך שהן מתרחשות בסביבת עבודה היברידית לגמרי וכלול בני אדם שעובדים לצד מכונות. התהליכים האלו כבר מתרחשים ומקומות העבודה רק צריכים לזהות את התפקידים שיחזקו את פעילות המכונה באמצעות רגישות ואינטואיטיביות אנושית.

זאת אומרת שהטיעונים על עתיד העבודה שנמסרים באופן בינארי - רובוט או אדם - רחוקים מהמציאות. בפועל, גם אם מכונות משתלטות על צורה של פעילות אנושית, הן לא מסמנות את קץ התפקיד הספציפי של עובד הצווארון הכחול (או הלבן) אלא שינוי בו, לעתים רק בניואנסים דקים. אולי יהיו משאיות אוטונומיות, אבל נהגי המשאית עצמם חשובים גם כדי לפקח על המטען ועל העומסים ומתמודדים עם הביורוקרטיה של תחנות השקילה.

אקסנצ'ר אינה הראשונה שמשתעשעת ברעיון העובדים ללא צווארון (ביטוי שהיה שמור עד לא מזמן לאמנים). מכון מרקל השתמש בביטוי עוד ב-2015 בספר שכותביו הם מנכ"לים מובילים בתעשייה האמריקאים כמו הווארד שולץ מסטארבקס, ג'ף ווינר מלינקדאין ורוברט זואליק מגולדמן זאקס. בהקדמה הם מציינים כי "השיטה הקיימת של תיעוד ומיון כישרון מיושנת. צווארון לבן, צווארון כחול - אלה היררכיות שלא משקפות כישורים כראוי".

בדלויט הגדירו את העובדים חסרי הצווארון כמגמה המשמעותית ביותר של שוק העבודה בשנתיים הקרובות. להערכתם, יותר ויותר חברות ינסו לעצב מחדש עבודות כדי לממש היטב ככל הניתן סביבת עבודה היברידית במה שהם מכנים "לולאה אחת של פרודוקטיביות". כך, למשל, אותם בנקאים, סוכני ביטוח או השקעות אולי יוחלפו על ידי רובוטים בכל מה שנוגע להערכות סיכונים או ניהול חשבונות, אבל יזכו לפנאי רב יותר לשמור על קשר אישי עם הלקוחות; עיתונאים לא יצטרכו להשקיע זמן בכתיבת ידיעות חדשותיות לקוניות ויתפנו לעריכת תחקירים מקיפים; ורופאים לא יבזבזו זמן במילוי שוטף של מרשמים ויוכלו להקדיש זמן רב יותר למטופלים נזקקים.

ההיסטוריה חוזרת

זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שרובוטים מאיימים להחליף עובדים בעשרות אלפים. מלבד עלייתו של פס הייצור, התרחש בשנות השמונים והתשעים גל ענק של אוטומציה במפעלים ברחבי העולם שייעל את תהליך הייצור, העלה את הדרישה לעובדים בעלי כישורי מחשב אבל שחק את הביקוש לעובדים זוטרים ומחק משרות לעובדי הצווארון הכחול. באותה תקופה הטכנולוגיה אומצה בברכה בלי יותר מדי סערת רגשות או דיון אינטלקטואלי על משמעות הייצור ועמל הכפיים. העבודה פשוט נעלמה, טכנולוגיה ואוטומציה הפכו בלא כוונה ראשונית לברכה עבור אלו בעלי האמצעים.

היום הדיון יצרי הרבה יותר ועולים ממנו דרישות כמעט גסות לפתרונות. בחלקו משום שהגל המהפכני הצפוי הבא מדבר על מכונות הרבה יותר מתוחכמות שמצליח להזין דמיון דיסטופי על השתלטות כוללת על המין האנושי. אבל בעיקר משום שלראשונה עבודות ששייכות למעמד הצווארון הלבן בסכנת הכחדה. דוח של הפורום הכלכלי העולמי מעריך כי שיבושים עתידיים בשוק העבודה, בכללם עלייתה של הבינה המלאכותית, יובילו לאובדן של יותר מ-5.1 מיליון משרות לפני 2020. שני שלישים ממשרות אלו יהיו של עובדי הצווארון הלבן. זו רק תמונה חלקית. מכון Paw מעריך שסך הכול רק 25% מהמשרות שיימחקו בגל הנוכחי עד 2030 יהיו שייכות לצווארון הלבן.

אף שזהו שיעור קטן יחסית, עדיין מדובר על אוכלוסייה חזקה במיוחד, עובדים מקצועיים שהכשרתם כוללת זמן רב ובדרך כלל גם להשכלה גבוהה. ביניהם מתכנתים, מהנדסים, יועצי השקעות, סוכני ביטוח, בנקאים, רופאים ואפילו עיתונאים. מקצועות רווחיים של בני המעמד הבינוני והגבוה, אותם אנשים שמעצבים את סדר היום החברתי והכלכלי ועם גישה משמעותית לבעלי כוח. זה לא צריך להפתיע שהחשש הנוכחי לאובדן משרות זוכה לשטף היסטרי של כותרות מאיימות (ספציפיות) בעיתונות המובילה כמו "הרובוטים בדרך לוול סטריט" ("ניו יורק טיימס"); "הכן את עצמך: רובוטים יחליפו בקרוב את הרופאים ("פורבס"); "מפתחים מתכנתים את עצמם מהעבודה" ("אטלנטיק"); או "מרצים באוניברסיטה הישמרו לכם, הרובוטים באים להחליף אתכם" ("וושינגטון פוסט").

העבודות ה"נחותות" כמעט שלא זוכות לכותרות מאיימות. במקומן אנחנו מקבלים בעיקר מידע חיובי או יבש על שיפור המציאות היומיומית שלנו בעקבות גל האוטומציה המתקרב. כותרות כמו "רובוטים יחלקו דואר בנורבגיה (CNET); "המחסן הראשון בעולם שמנוהל רק על ידי רובוטים - מודל לעתיד" (CNBC); או "למה רובוטים יבנו את ערי העתיד" (BBC).

למרות ההבדל בסיקור, העתיד צופן לכל סוגי העובדים מעבר למקומות עבודה היברידיים. מכונות יוכלו לשחרר עובדי צווארון כחול ולבן למשימות יצירתיות יותר ובעלות משמעות רגשית וחברתית גבוהה יותר ולשנות את הדרך שבה עובדים ינצלו את הזמן שלהם, אבל בינתיים יש גם מי שמשלמים מחיר במעבר.