אין יישום, אין בקרה, אין אכיפה

לפני כמה שנים שוחחתי עם איש הייטק ישראלי שהיגר בענייני עבודה לאירופה, שם קודם לתפקיד ניהולי. האיש, שהיה מורגל לעבודה בשוק הישראלי, נהג לעזוב את מקום העבודה בשעות הערב המאוחרות, ולעתים אף נשאר אחרון. בוקר אחד הוא זומן לפגישה לא מתוכננת עם מנהלו. בניגוד למחמאות שחשב שיקבל בשל ההשקעה הגדולה בעבודתו, שאל אותו המנהל אם הוא בטוח שהוא מתאים לתפקידו, ואמר לו: "אם אתה לא מצליח לסיים את העבודה שלך עד שעות אחרי-הצהריים, אינך יעיל מספיק".

שיחה זו היא דוגמה לפערים האדירים בין התפיסה בשוק העבודה הישראלי לעומת רוב המדינות באירופה, בכל הנוגע לקשר בין שעות עבודה לפריון עבודה.

השיחות והדיונים בין ההסתדרות לנשיאות התאחדות התעשיינים ולנשיאות הארגונים העסקיים החלו בתחילת 2017. על הפרק עמד החזון של צמצום שבוע העבודה במשק ל-40 שעות במקום 43 שעות שבועיות שהיו נהוגות אז. לשם השוואה, על-פי נתוני ה-OECD, במרבית מדינות אירופה שבוע העבודה הוא 40 שעות, כאשר בצרפת 35 שעות בלבד ובבלגיה 38. הדיונים בנושא נפתחו בהכרזות חגיגיות, בין היתר בגלל העובדה ש-22 שנה לא דנו ארגוני העובדים והמעסיקים בקיצור שבוע העבודה במשק.

בסופו של דבר, לאחר שעות של דיונים בהשתתפות בכירים, עסקנים, מנהיגי עובדים ומעסיקים, וחתימת השר על צו ההרחבה, ההר הוליד עכבר. במגזר הציבורי, שכבר אז שבוע העבודה בו היה 42.5 שעות שבועיות, פחתה חצי שעה בשבוע, ובמגזר הפרטי קוצר שבוע העבודה בשעה, 4 שעות בחודש. ליישום הקיצור נדרשו יותר מ-12 חודשים, והוא נקבע ל-1.4.2018.

חודשיים לאחר היישום, סקר של "עוקץ מערכות" שפורסם באמצעי התקשורת חשף את מה שהיה צפוי מראש - קרוב ל-50% מהמעסיקים לא מיישמים את ההסכם החדש. בחודשים האחרונים אני שומעת, בדומה לעמיתיי, תלונות רבות הקשורות לקיצור שבוע העבודה. בין היתר, מכיוון שלא סוכם על מנגנוני בקרה ואכיפה מיוחדים לנושא זה, ומאחר שהאכיפה במה שקשור לסוגיה זו אינה גבוהה במיוחד. כך שבפועל, רוב העובדים בישראל לא נהנים מקיצור שבוע העבודה, לא בשעה ואף לא בדקה. "ישראבלוף".

מחקרים שנערכו במקומות רבים בעולם המערבי חשפו כבר מזמן שהקשר בין שעות עבודה ארוכות לפריון עבודה גדול או ליעילות של העובדים, הולך ומתרופף. הבעיה שלנו היא שינוי דפוסי החשיבה. ללא שינוי כזה, אלף חוקים וצווי הרחבה לא יעזרו. ברור לכל בר-דעת שהפתרון לקיצור שבוע העבודה במשק והשוואתו למקובל ברוב המדינות שכמותן אנו שואפים להיות, יכול להגיע בעיקר מהמעסיקים עצמם ומחייב את הירתמותם.

אחת הסיבות לכישלון היישום של קיצור שבוע העבודה קשור לתחושה המוטעית של המעסיקים בישראל, שלהם תפיסות עולם מיושנות, והם מסרבים להכיר במציאות. בדיונים שקדמו לחוק, התעקשו המעסיקים לשמר כמה שיותר את הנורמות הישנות הקושרות את הפריון למספר שעות העבודה. המעסיקים חייבים להפנים שאם הם מעוניינים בעסק משגשג ומצליח - חלוקה הגיונית בין זמני העבודה לזמן הפרטי, תוך שיפור היעילות של העובדים כאשר הם בעבודה, יכולה לתרום לכך, ולמעשה היא המפתח לגידול בפריון.

חלוקה ראויה של זמן העבודה תביא בהכרח לשיפור בתפוקת העובדים, תצמצם את שחיקתם ותשפר את הרגשתם בשעות העבודה. שינויים אלה יבהירו לעובדים שהמעסיקים מתעניינים בהם ודואגים להם, מה שיחזק את תחושת המחויבות שלהם.

בשורה התחתונה, עד שהמעסיקים לא ישנו באופן מהותי את התייחסותם לעובדיהם, שוק העבודה ילך וידרדר ביחס לעצמו וביחס לשאר מדינות העולם. 

■ הכותבת היא מומחית לדיני עבודה, עומדת בראש משרד עורכי הדין נעמי לנדאו.