ויסות הבנקים חוזר? לאומי קונה לאומי - והעולם שותק

בנק לאומי בשיא - התוצאות הכספיות בשיא, מחיר המניה בשיא ובקרב הצמוד על ההובלה מול פועלים, לאומי מנצח. שווי השוק של הבנק שלנו (כן, אנחנו - הציבור - בעלי המניות בבנק), הוא כ-36 מיליארד שקל, יותר מהשווי של פועלים שהוא כ-34 מיליארד שקל.

הקרדיט הוא בראש וראשונה למנהלת - רקפת רוסק עמינח חתומה על הביצועים האלו. אך מבלי לגרוע מההישגים, צריך גם להגיד שהפיקוח על הבנקים מאוד עוזר לבנקים להרוויח. בשם היציבות על המערכת הבנקאית הוא בעצם מונע תחרות אמיתית ומשמר ואף מטפח את הרווחים של הבנקים. אבל זה לפעם אחרת. הפעם, אנחנו ממוקדים בלאומי.

לאומי כאמור בשיא. אבל בדרך לשיא, חזרנו לאחת מנקודות השפל של מערכת הבנקאות המקומית ושוק ההון בכלל - ויסות מניות הבנקים. לא מזמן אישרו בפיקוח על הבנקים מהלך שנראה מובן מאליו בחברות נסחרות - רכישה עצמית. הם הסכימו שבנק יקנה את המניות של עצמו.

עד היום, במשך 35 שנה, היה מדובר בטאבו מוחלט. הטראומה של משבר מניות הבנקים בשנת 1983, הייתה קשה מנשוא. אף אחד לא רצה להחזיר את הסיבה למשבר. אף אחד לא חשב שבנק יכול לקנות את המניות של עצמו, זה הרי "שורש הרע" - הרכישות האלו, הוויסות, הם אלו שניפחו אז את מניות הבנקים, הם אלו שגרמו בסופו של דבר למשבר הפיננסי הכי גדול שהיה במשק המקומי.

והנה, בשקט יחסי, החלו השאלות לצוץ - למה לא בעצם? למה חברות מכל הסוגים רוכשות מניות של עצמן ולבנקים אסור? לכאורה אין סיבה, אבל בנק הוא לא "חברה רגילה". בנק זה מתווך בכסף שיכול לעשות בכסף שנמצא אצלו עוד כסף (לקבל על זה ריבית), ויכול גם (אחרי האישור) לקנות מניות של עצמו. אבל לקנות מניות של עצמך בכסף של אחרים, של הציבור, זה בעייתי - זה פתח לצרות.

 הרכישה העצמית של מניות לאומי

הבנקים (וגופים פיננסים בכלל) שולטים על כספי ציבור בכמות גדולה בערך פי 10 מההון שלהם. השליטה הזו מאפשרת להם תיאורטית לרכוש מחר בבוקר את כל המניות שלהם. אבל מה המשמעות של רכישה כזו? שהציבור בעצם נתן לבנק הלוואה לקנות את עצמו. זה לא מה שהציבור רצה, זה מסכן את הבנק וזה מסכן את הכסף שלנו.

אז הבנקים יגידו - אנחנו קונים במזומנים שלנו ולא בכספי הלקוחות, ומעשית זה נכון. אבל, מזומנים זה מזומנים - הבנק קונה בכסף שלו, האם אפשר להגדיר איזה כסף שימש לרכישה? ויותר חשוב - האם אפשר להבטיח שהבנק ישתמש רק בכספו שלו?

אז הבנקים והפיקוח על הבנקים יגידו, וזה גם נכון - שיתאפשרו רכישות עצמיות שאינן בהיקפים גדולים. ועדיין, למרות הליברליות - הפתח הזה שמתאפשר לבנקים, מסוכן. זה מתחיל בקטן, וזה יכול לגדול. יש מקומות שלא צריך לספק פרצה כזו.

35 שנה למשבר מניות הבנקים, לך תזכור

בשנות ה-80 המוקדמות, כמעט כולם קנו מניות של בנקים. הן היו מניות בטוחות. הן סיפקו תשואה כמו שעון, ותשואה גבוהה. כולם היו מרוצים - הבנקים נהנו מתמחור נדיב והמשקיעים נהנו מרווחים גבוהים. הבועה הזו נמשכה כמה שנים טובות. אבל בסוף זה התפוצץ - אי אפשר להיות במצב בועתי עד אינסוף.

הבועה הזו התנפחה בזכות ויסות - רכישה עצמית שוטפת של מניות. מנהלי הבנקים החליטו לקנות את המניות של עצמם באופן שוטף בבורסה, כדי להעלות את המחיר. הציבור, שקיבל עצות מיועצי ההשקעות בבנקים, הזרים כסף למניות שרק עולות ועולות וכך נוצר מומנטום ענק סביב המניות האלו.

מאז נאסר, כאמור, על בנקים לרכוש את המניות של עצמם. לאחרונה, על רקע רצון של בנק לאומי לקנות את המניות של עצמו - התקבל אישור לכך.

בנק לאומי יצא בתוכנית רכישה ל-2% מהון המניות שלו בהיקף של כ-700 מיליון שקל. הוא כבר קרוב לסיומה, ומהזווית של בעלי המניות בבנק זה נהדר. אבל שימו לב לטבלה המצורפת.

הבנק מזרים מדי יום ביקושים למניות שלו. הבנק בעצם מאותת למשקיעים וסוחרים - אני כאן, כל יום. הבנק משנה את כללי המשחק - הוא הופך לאחד הפעילים במניות שלו עצמו.

הפעולה הזו יוצרת ציפייה. נכון שהיא לא אינסופית. אבל מאות מיליונים של רכישות כאלו על פני חודשים רבים, זה בהחלט פקטור נוסף שמשפיע על המסחר ועל מחיר המניה. זה שינוי כללי המשחק בתקופה זו במסחר סביב מניית בנק לאומי ובכלל סביב מניות הבנקים.

המשקיעים והמשקיעים הפוטנציאלים רואים בזה (ובצדק) יתרון של לאומי מול בנקים אחרים. מעבר להתערבות במסחר ולסוג של "כרית ביטחון" חלקית (הבנק מזרים ביקושים מדי יום), יש כאן הבעת אמון - הבנק מאמין בעצמו וקונה את המניות, ויש כאן אצל חלק מהמשקיעים ציפייה להמשך - זה מצליח, אז למה לא להמשיך עם המהלך?

אבל מה קרה בעצם? בזעיר אנפין, קרה מה שקרה לפני 35 שנה - ויסות. ויסות מאוד חלקי, ויסות נקודתי, אבל כשבנק קונה כל יום (כמעט) מניות של עצמו ב-7.5 מיליון שקל, אני מוטרד. האם הוא קונה את המניות בהוראה אחת גורפת בפתיחת המסחר בשער מסוים שבעצם אומר לשוק - זה שער המינימום להיום? האם הבנק מזרים כל חצי שעה הוראה ומקפיץ את המניה למעלה? האם הבנק מתערב רק כשיש במהלך המסחר ירידה? או האם הבנק רוכש בסוף יום המסחר בסכום קבוע במחיר גבוה?

אין לי תשובות לשאלות האלה, וגם לפיקוח על הבנקים ככל הנראה אין - וחבל.

ובלי קשר לתשובות, השאלות האלו מבטאות את הבעייתיות שבהתערבות יומיומית במסחר. גם במניה שיש בה מחזור מסחר של 100 מיליון שקל, המחיר בסופו של דבר נקבע על ידי במחזור נמוך, גם של מיליוני שקלים. כלומר, הטיעון בשליפה בעד המשך הרכישות האלו - זה לא סכום מאוד גדול מסך המחזור, לא תופס. ראשית, הוא ממש לא קטן (ראו את הטבלה המצורפת) ושנית - השאלה מתי ואיך קונים.

ועל רקע זה, אנא תסגרו את הוויסות הזה. נכון, זו אפליה של הבנקים מול חברות אחרות, אבל גופים פיננסים לא צריכים לקנות את המניות של עצמם. רוצים להחזיר את הכסף לבעלי המניות שלהם? שיחלקו דיבידנדים. 

"רכישה עצמית של מניות בנקים נעשית בכל השווקים המפותחים"

בנק לאומי: "רכישה עצמית של מניות על ידי בנקים נעשית כיום בכל השווקים המפותחים - ארה"ב, אירופה, אוסטרליה, ועוד. השווקים היום גלובליים, והחרגת מדינת ישראל מהמקובל בעולם תרחיק מכאן משקיעים זרים, החיוניים לכלכלת ישראל.

יתרה מכך, תכנית הרכישה העצמית שאימץ לאומי בוצעה תחת מתווה שלם של מגבלות, אשר גובשו עם הרשויות המפקחות בישראל, ואשר השורה התחתונה שלהן הינה מנגנון של טייס אוטומטי שלבנק אין כל יכולת התערבות בו. כך, התוכנית מבוצעת על ידי נאמן במתווה בו לבנק אין שום יכולת להתערב בכמות ו/או במחיר הרכישה. לכן, אין זה מקרה שהכמות הנרכשת קבועה מדי יום, בלי קשר למה שקורה בשווקים. התכנית גם מוגבלת בסכום ובתנאים, עליהם דיווח הבנק מראש". 

הפיקוח על הבנקים: "השאלות שמר עובדיה מעלה במאמרו בהחלט קיבלו מענה בהיתר שבנק ישראל העניק לבנק לאומי לרכישה העצמית של המניות, והמענה בא לידי ביטוי בדיווח המיידי שפירסם בנק לאומי לבורסה בתאריך 6.3.2018. לו עיין מר עובדיה בדיווח המיידי היה מוצא שהתופעות שהוא מציין לא יכולות להתרחש. נציין כי רכישה עצמית של מניות היא כלי מקובל בבנקים בעולם".

אבישי עובדיה בתגובה: עם זאת, גם אחרי שקראתי (שוב) את הדיווח, לא מצאתי "שהתופעות לא יכולות להתרחש".

■ הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלה. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו.