אכיפה בררנית בתקשורת: מצאו את ההבדלים בין ברק לנתניהו

שני אירועים שהתרחשו בשולי החדשות השבוע מסמלים בעיניי את האכיפה הבררנית בישראל. והכוונה היא לא רק לאכיפה הבררנית של המשטרה, אלא גם ל"אכיפה" הבררנית של התקשורת, שבוחרת באיזה נושא לעסוק באינטנסיביות ומאיזה נושא להתעלם, אף שהוא חשוב לא פחות.

1. נתניהו ותיק 4000: האם הסכם עד המדינה עם פילבר עומד להיות עוד פלופ משטרתי?

השבוע התראיין שלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת ועד מדינה בתיק 4000, לעמית סגל בחברת החדשות. פילבר, שלא יכול לדבר כמובן על חקירתו, קיבל חשיפה לחיים שאחרי תיק 4000: יועץ למועמדים בבחירות המקומיות. אבל משפט או שניים שלו העלו בי שוב ספקנות ביחס למשטרה ולאיכות החקירות שלה. כשנשאל פילבר איך הצדיק לפני הסכם עד המדינה את פעולות משרד התקשורת בנוגע לבזק ואמר שלא דבק בהם דבר פלילי, הוא למעשה אמר שמעולם לא שיקר. "אמרתי את האמת בוועדות הכנסת, בראיונות לתקשורת - וגם למשטרה". כזכור, פילבר נהג להסביר באריכות ובפירוט את מדיניות משרד התקשורת ולהצדיק את ההתייחסות לבזק, ולסנוט בעיתונאים שתקפו אותם.

לפני כמה חודשים תהיתי בטור הזה איך ייתכן שפילבר הפך פתאום את גרסתו כעד מדינה, אחרי שהגן בלהט, פעם אחר פעם, על מדיניות משרד התקשורת ואמר שראש הממשלה בנימין נתניהו לא הנחה אותו ("מעולם לא דיברתי איתו על הנושאים הללו"; בשורה התחתונה, אגב, המדיניות הזאת התבררה כמוצלחת בכל הנוגע לשוק הסיטונאי). התשובה הטבעית היא שהוא נבהל ורצה להציל את עורו, אבל בראיון האחרון הוא אמר בעצם שהוא חזר על גרסתו לפני שחתם על הסכם עד המדינה. בהנחה שפילבר לא משקר או מעגל פינות ומשחק עם המילים, אז מה שווה עד המדינה אם פילבר לא מפנה את החיצים לנתניהו וממשיך לומר שמדיניות משרד התקשורת הייתה ללא דופי?

כדאי לחזור למסמך ההמלצות של רשות ניירות ערך על הגשת כתבי אישום נגד פילבר, עוד בטרם נכנסה המשטרה לחקירה ועשתה את המהומות התקשורתיות שלה. כזכור, רשות ניירות ערך סיימה את החקירה בתיק בזק בתחילת נובמבר 2017 והעבירה את ממצאיה לפרקליטות מיסוי וכלכלה. חלק מההמלצות על קבלת כספים במרמה בעסקת בעלי העניין של בזק-yes והדלפת חומרי הוועדה הבלתי תלויה לבעל השליטה (שאול אלוביץ) ולמקורביו אינם נוגעים לפילבר.

מה שיוחס לפילבר היו הדברים הבאים: "קידום האינטרסים של בזק במשרד התקשורת תוך ביצוע עבירות על חוק העונשין וחוק ניירות ערך". זה נשמע מפוצץ, אבל כדאי לקרוא בתשומת-לב את ההאשמות: "נמצאה תשתית ראייתית לכאורה לביצוע פעילות מרמתית, מתמשכת ומכוונת מצד מנכ"ל משרד התקשורת וכן נושאי משרה ועובדים נוספים בחברת בזק, אשר פעלו בצורה שיטתית לקידום האינטרסים של חברת בזק, כאשר פעילות זו מתבצעת לא פעם תוך הסתרתה מהגורמים המקצועיים ובכלל זה המשפטיים במשרד התקשורת ומגורמים רלוונטיים במשרדי ממשלה אחרים. פעילות זו כללה, בין היתר, העברה שיטתית של מסמכים מסווגים, ניירות עמדה פנימיים, תכתובת ומסמכים מדיונים בין-משרדיים, לרבות כאלה אשר טרם נדונו בפורומים המוסמכים. במסגרת זו נהגו גורמים בחברת בזק לעבור על המסמכים המודלפים, לתת את הערותיהם עליהם, לנסחם ולעתים אף לכתוב אותם בכללותם והכול בהתאם לצורכיהם האסטרטגיים, הטקטיים והעסקיים". 

כלומר, פילבר מואשם בסעיף של העברת חומרים מקצועיים לבזק תוך עקיפת הפקידים שלו (אותם פקידים, אגב, שהתנגדו למדיניותו). לא מדובר פה, לפחות לפי רשות ניירות ערך, בהר החשדות שמייחסת המשטרה לנתניהו, באמצעות פילבר. זו הסיבה, אגב, שפילבר יצא כמעט ללא פגע: הוא הועמד לדין משמעתי, לא פלילי, והורחק משירות המדינה תמורת הסכמתו לשמש עד מדינה. ייתכן שפילבר הסכים להעיד נגד אותם "נושאי משרה ועובדים נוספים בחברת בזק", שאליהם העביר פילבר מסמכים וייתכן שגם העיד נגד נתניהו כפי שכולם רוצים שנחשוב, אף שהוא רומז בתשובותיו שלא כך הוא. בכל מקרה, אני מקווה שהסכם עד המדינה איתו לא יתברר כעוד פלופ משטרתי, כפי שמסתמן במקרה של מיקי גנור בפרשת הצוללות.

ועוד בענייני נתניהו: השבוע הודחה יוליה שמאלוב-ברקוביץ' מתפקידה כיו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. עם ההדחה שלה הודחה גם תיאוריית הקונספירציה של ערוץ עשר ובכיריו, שלפיה שמאלוב-ברקוביץ' הייתה זרועו הארוכה של נתניהו בסיכול המיזוג בין ערוץ עשר לרשת. ובכן, לא דובים ולא יער. אם נתניהו היה רוצה בסיכול המיזוג, נאמנו שר התקשורת איוב קרא לא היה מדיח את שמאלוב-ברקוביץ', תהא התנהגותה אשר תהא. בקיצור, עוד פייק ניוז במיטבו, אבל מי יואיל בטובו להתנצל ולהודות בטעותו?

2. המיליונים מקרן וקסנר עבור "מחקר" וקשר השתיקה המוזר סביב אהוד ברק.

לאורך שנות הקריירה הפוליטית של אהוד ברק תמיד עלו תהיות כיצד צבר עושר רב כל-כך ביחס לזמן שבילה כאזרח פרטי. במקביל, הוא גם זכה תמיד לטיפול תקשורתי שדומה יותר לצמר גפן מתוק, גם בחשיפה האחרונה של אראל סג"ל על מיליון דולר שקיבל מקרן וקסנר - סכום שהצטרף לכספים נוספים, ובסך-הכול הוא קיבל 2.3 מיליון דולר מהקרן ומגוף נוסף הקשור אליה עבור "מחקר" עלום בין השנים 2004-2006.

לכאורה, כל זה היה בתקופה שברק היה מחוץ לפוליטיקה, אבל השבוע נחשף עוד בתוכניתו של סג"ל ברדיו 103FM שכבר באמצע 2005 השתתף במסיבת עיתונאים שהייתה מלאה בשלטי קמפיין שלו, שבהם נכתב "אהוד ברק - מנהיגות אמיצה לעבודה". באותה מסיבת עיתונאים הוא הכריז קבל עם ועדה שהוא מתכוון להתמודד על ראשות העבודה (ברק לא צלח זאת).

הן ברק והן הקרן מסרבים לומר בשביל מה קיבל ברק קרוב ל-1 מיליון שקל ואיזה "מחקר" עשה בדיוק לקרן שהייתה מוכנה לשלם לו סכום גבוה כל כך. מדובר בקרן פילנתרופית שמוציאה, בין היתר, בכירים בשירות המדינה ללימודים יוקרתיים בארה"ב. זו מטרה מבורכת, אבל לא מעט סבורים כי לקרן יש נטייה מובהקת לשמאל. רבים וטובים נשלחו מטעם הקרן ללימודים יוקרתיים בהרווארד, ביניהם אלדד קובלנץ (היום מנכ"ל תאגיד השידור), בכירים במשרד המשפטים כמו משה לדור, לשעבר פרקליט המדינה, ואורית פרקש-הכהן, לשעבר יו"ר רשות החשמל, שהתנגדה למתווה הגז. עלות הטבת הלימודים מוערכת בכמה מאות אלפי שקלים לפחות. מתנה יפה.

בכל מקרה, יש פה סיפור שמחייב תשובות קצת יותר רציניות מ"הייתי איש פרטי", במיוחד מאיש שלא מפסיק לתקוף בחמת זעם צדקנית את הממשלה. יש פה קשר שתיקה סביב הסיפור הזה, דווקא של כלי התקשורת המרכזיים בישראל, שחלקם ממשיכים להזמין את ברק כדי להשמיע את התקפות הזעם שלו, בלי לשאול אותו שאלה קשה אחת על הסכום העצום שקיבל מהקרן, בין יציאתו מהפוליטיקה לכניסתו אליה. בפועל, ברק מעולם לא הפסיק להיות פוליטיקאי, לפחות לא לפי קצב ההתבטאויות שלו בעניינים פוליטיים, גם לא כשהיה מחוץ לפוליטיקה וצבר במהירות יוצאת דופן עשרות מיליוני שקלים.

אכיפה בררנית מתברר אין רק במשטרה, יש גם (ואולי בעיקר) בתקשורת הישראלית.